ביקורת סרט - "שודדי הקאריביים 5": הספינה טובעת

 שש שנים אחרי הפרק הרביעי בסדרת "שודדי הקאריביים" מגיע הסרט החמישי, והוא נדמה יותר מכל כמו גלגל הצלה לפיראט טובע. כן, השנים שחלפו מאז "זרמים זרים" לא היו מהמזהירות בקריירה הקולנועית של ג'וני דפ, וזאת חתיכת לשון המעטה. המערבון בכיכובו "הפרש הבודד" (2013) קרס בקופות, גורלה של מהתלת הריגול "צ'ארלי מורדכי" (2015) היה אומלל אף יותר (שני הסרטים לוו בביקורות קטלניות במיוחד), סרט המד"ב הפילוסופי "התעלות" (2014) הסתבר אף הוא ככישלון כלכלי וביקורתי, והופעתו כגנגסטר ב"חוקי הפשע" (2015) לא הובילה אותו אל מחוזות האוסקר המיוחל. במילים אחרות, ג'וני דפ מודל 2017 הוא לגמרי "מי שהיה".

מכאן מובן היחס אל "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" ("Pirates of the Caribbean: Salazar's Revenge") כאל ניסיון הנשמה מפה לפה לקריירה הדועכת של דפ, שחווה במקביל גם גירושים קולניים מאמבר הרד (אחרי 15 חודשי נישואים בלבד), קריסה כלכלית שהותירה אותו בחובות של 40 מיליון דולר, וחשיפה לא נעימה לפיה הוא נדרש לאוזניות על מנת לזכור את השורות שלו בסרטיו.

האמת, בהתחלה יש אפילו משהו מבטיח. "מישהו יכול להסביר לי למה אני כאן", ממלמל ג'ק ספארו כאשר הוא מתגלה בסרט, לראשונה מזה שש שנים, ישן שיכור בכספת ענקית שעה ששותפיו לפשע מתעתדים לשדוד אותה. מה שקורה בהמשך הוא מרדף מטורף שנראה כמחווה לקומדיות הסלפסטיק האילמות של הגאון מק סנט, ואשר בו נמלטים ספארו וחבריו עם הבנק עצמו. שיאו של הסרט הוא בסצינה מרהיבה חזותית שמחווה לחציית ים סוף המקראית, אך בגרסה פירטית-סוריאליסטית, שקשה שלא להתרשם ממנה.

אבל מה לעשות שבין שתי הסצינות האלה נמצא הסרט עצמו, וזה מחזיר אותנו אל סיפונה הסדוק של אוניית הפירטים המתנהלת בקושי בין גלי השעמום שמאיימים להטביעה. הפעם עניינה של העלילה הסבוכה – עודף של דמויות ומערבולות סיפוריות העיק גם על הפרקים הקודמים – בחיפוש אחר קלשונו של אל הים פוסידון.

מי שמצטרפים אל ספארו למסע הם הרפתקן צעיר (ברנטון תווייטס האוסטרלי), המבקש להסיר קללה איומה שהותירה את אביו (אורלנדו בלום שהופיע בשלושת הפרקים הראשונים ושב להופעת אורח בפנים מיובלות) בספינה טרופה בקרקעית הים, ואסטרונומית חיננית (קאיה סקודלריו מסרטי "הרץ במבוך") המואשמת בכישוף ואמורה לספק לסרט את הארומה הפמיניסטית הנדרשת.

עוד ביקורות קולנוע:

"לזרום עם זה": קומדיה דל שמעטס

"הרקדן": קופץ גבוה אבל לא נוגע

"7 דקות אחרי חצות": פנטזיה אנושית מרגשת

"המילה האחרונה": כשהגיבורה הראשית בלתי נסבלת

האויבים הפעם הם חבורה של שדי ים ספרדים המובלים בידי קפטן סלזאר (חוויאר בארדם) שבכותרת, והאפקטים הדיגיטליים מעניקים לגופותיהם האכולים והנרקבים מראה של אצות בוציות. גם קפטן ברבוסה (ג'פרי ראש) הבלתי נמנע צץ כאן, ומצטרף אל המסע בעקבות הקלשון שאת מקום הימצאו אמורה לחשוף מפת כוכבים מסתורית.

צמד הבמאים הנורווגים שאחראים ל"נקמתו של סלזאר", יואכים רונינג ואספן סנדברג, הם ללא ספק ליהוק מעניין. ב-2012 ביימו השניים את "קון טיקי" שייצג את ארצם באוסקר, והתבסס על ספרו של ההרפתקן תור היירדאל שבשנת 1947 חצה ברפסודה את האוקיינוס השקט בדרכו לפולינזיה. אמנם עוד קודם לכן, הם ביימו במשותף את המערבון הנשי הכושל "בנדידס" (2006) בכיכובן של פנלופה קרוז וסלמה האייק, אך זהו הפרק הנוכחי של "שודדי הקאריביים" שאמור לספק להם את ההכשר ההוליוודי.

ניכר ששני היוצרים ניגשו אל הפרק הנוכחי מתוך חדווה יצירתית. אבל מהר מאוד גם הם נופלים קורבן לעומס העלילתי שמטביע את ספינת הפיראטים המקרטעת הזו. ננסח זאת כך: "נקמתו של סלזאר" הוא פשוט סרט משעמם, חסר ברק והתלהבות אמיתית, וג'וני דפ ממחזר במהלכו כל שטיק אפשרי מדמותו של ג'ק ספארו. וכך, הפיראט הססגוני שנראה בעבר כפליט של להקת רוק משנות ה-60 נדמה עתה כפנסיונר שמתרפק בטרחנות מה על ימי הזוהר שלו (קשה, אגב כך, שלא ליצור אנלוגיה בינו ובין מצבו-על-הקנטים של השחקן שמגלם אותו).

230 מיליוני הדולרים שהושקעו, על פי ההערכות, בתקצובו של "סלזאר" עלולים גם להפוך את הסרט לאחרון בסדרה, וזאת בהנחה שמבצע שיקום הקריירה הקולנועית של דפ לא יענה על הציפיות. הימור: ספק אם הסרט המסורבל והממוחזר הזה יצליח לעשות זאת. הנה הרגע שבו אתה מבין עד כמה נואשים יוצריו: פול מקרטני צץ לרגע, כמה מביך, בתפקיד דודו של ג'ק במה שנדמה יותר כקריאה לעזרה. אכן, הספינה בהחלט שוקעת, והסרט משמיע קולות בלופ-בלופ-בלופ בדרכו אל המצולות.