שתף קטע נבחר

אתם חייבים שתהיה לכם שבת

כשנה לאחר בת המצווה שלי יצאתי מביתי ועברתי ללמוד באולפנה. הבנות שלמדו באולפנה היו מזרחיות ואתיופיות, רובן ככולן, אבל הצוות היה אשכנזי ברובו, וההנהגות היו אשכנזיות. שם למדתי לקח חשוב: ללמוד את המסורת שלך, ולבחור ולקחת כל מה שטוב מכל המסורות

כל עוד היה אבי בחיים, עשינו ארוחת שבת כהלכתה. מאז נפטר מן העולם, המשכנו לעשות ארוחת שבת אך כבר בלי נרות ובלי קידוש, בלי ברכה על החלות ובלי ברכת המזון, בלי דברי תורה ובלי שירים על השולחן. ארוחת שבת בלי שבת. השבת התחבאה לנו. הפסקנו לארח בשבת, התחלנו לנסוע בשבת, לחפש את השבת שהייתה לנו בארוחות שבת אצל המשפחה המורחבת.

 

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

 

שבת במשפחה המורחבת היא חגיגה של שבת. כל שבת הוא ליל הסדר. הטעמים, הריחות, הצחוקים, הסיפורים, התה, הפיצוחים, העוגות והפירות של אחרי האוכל. היה קידוש והיה הכל, אבל העיקר היה הביחד של המשפחה. מי ששמר שבת שמר, ומי שנסע נסע, העיקר להיות ביחד. "מי ברכב מי ברגל", העיקר ש"נעש נא לאגודה".

 

קראו עוד בערוץ היהדות :

 

כשנה לאחר בת המצווה שלי, יצאתי מביתי ועברתי ללמוד באולפנה. המרחק מהבית לא היה רק המרחק הפיזי. הבנות שלמדו באולפנה היו מזרחיות ואתיופיות, רובן ככולן, אבל הצוות היה אשכנזי ברובו, וההנהגות היו אשכנזיות.

 

המרחק לא היה רק בנוסח התפילה, בסגנון השירה, ובהבדלים בהלכות - עיקר המרחק היה ברוח השבת באולפנה. שבת חמורת סבר, קפדנית ומדקדקת של מה אסור ומה מותר; שבת של משמעת בארוחות השבת עם התפרצויות של פריקת עול בצעקות מורל משירי האולפנה, ורחל מבכה על בניה בסעודה שלישית. המרחק, הגם שאימצנו ושיתפנו איתו פעולה, סימן עבורנו הבנות – זה לא שלנו. גם השבת אנחנו אורחות על שולחם של זרים.

 

"שלושה שמות קורא האדם לשבת: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו" ("מדרש תנחומא" בשינוי, פרשת ויקהל, סימן א').

 

השבת של בית ילדותי, השבת של משפחתי המורחבת והשבתות באולפנה, אלו השבתות שספגתי שקראו לי אחרים, ומהי השבת שאקנה לעצמי? השבת בבית ילדותי נתנה לי את הבסיס, אך גם לימדה אותי להיזהר מסמכות אחת שעליה נשען הכל. צריך שכל אחד ילמד וידע לעשות שבת לעצמו.

 

השבת של משפחתי המורחבת לימדה אותי את הכוח של הביחד, את הדבק שמחבר בין ההלכות והגדרים, אך את צער המרחק מן המשפחה. צריך למצוא את הדרכים לארגן לך משפחה כשאין משפחה וכאשר הבית רחוק מהבית, גם בשבת.

 

השבתות באולפנה לימדו אותי מסורת שלא הכרתי, אך גם לימדו אותי לקח משמעותי בחיי - לא רק "מנעי קולך מבכי", אלא גם ובעיקר "השמיעיני קולך" – ללכת ללמוד את המסורת שלך, ולבחור ולקחת כל מה שטוב מכל המסורות. כך הנהגתי בביתי שלי, שאנחנו שרים "שלום עליכם" בשתי המנגינות - האשכנזית והספרדית.

 

למצוא את עצמך

שלושה עקרונות בחרתי לשבת שלי - וכל אחד יכול. בחר מה שטוב לך, והעיקר - הביחד. עקרונות אלה עומדים בבסיס תוכנית "חבורות שבת" שהקמנו בהלל עבור סטודנטים שנשארים בשבת במעונות - ישראלים, עולים ותלמידי חו"ל.

 

הסטודנטים בוחרים נושאים שמעניינים אותם לארוחת השבת, ומגדירים את מידת הדתיות שבה הם חפצים, כך שמי שחפץ בחבורה שבה מניחים את הטלפון והסיגריה בצד, ולחלופין מי שמעוניין בחבורה שבארוחת השבת שלה מתנגנת מוסיקת נעימה, ימצא חבורה כלבבו.

 

בחוברת "החכם היומי - שלום שבת" שכתב אישי אלי ברקת, מצאתי חיזוק בדברי שד"ל - רבי שלמה דוד לוצאטו, המבאר מדוע ציוותה תורה על המנוחה בשבת דווקא: "אך לא כדי שינוחו בלבד, אחר שהרשות בידם לנוח כל זמן שירצו, אבל הוא כדי שתהיה מנוחת כולם ביום מיוחד, ועל ידי כן יוכלו להיקבץ יחדיו, לאכול ולשתות, ולדבר אלה עם אלה, ותתרבה האהבה ביניהם". שבת היא מרחב למפגש אנושי. שולחן השבת הוא מצע לדיבור ולחיבור, כך שתתרבה האהבה.

 

מחויבות לביחד, לא להלכה

המחויבות שלי לשבת איננה מחויבות להלכה, היא מחויבות לביחד. אני ורבים כמותי, מחויבים לשמירת המסגרת, אך את התוכן, את מה שבפנים, אנחנו יכולים למלא בדברים שרלבנטיים עבורנו. לא שברנו את הכלים, אך אנו ממלאים אותם בעצמנו. אנחנו מחויבים לדורות הקודמים, אך אנו חייבים למצוא את מקומנו בשרשרת הדורות.

 

פחות חשוב לי אם נוסעים לארוחת השבת או יוצאים לסיגריה בתום הארוחה. חשוב לי שהביחד קיים, חשוב לי שהמסגרת נמשכת. המסורת היהודית היא שלנו, גם אם אנו לא מקיימים אותה ביום-יום. הנאמנות שלנו, בסופו של דבר, היא לעם ישראל, והשלם תלוי באחדות, והאחדות תלויה באהבה.

 

השבת היא הזדמנות עבורנו לביחד. צריך לקחת אחריות על הביחד. נוכח כל המפריד בחברה הישראלית, צריך לשמור על השבת כהבטחה, כתקווה לביחד. למלא את השבת במה שנעים, ולא במה שמפריד. "להיקבץ יחדיו, לאכול ולשתות, ולדבר אלה עם אלה, ותתרבה האהבה ביניהם".

 

  • חלי טביבי ברקת היא מנהלת "בית הלל" ועמיתה בבית היוצר של מיזם השבת של עמותת "שערים"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אליאור בן חיים
חלי טביבי ברקת
צילום: אליאור בן חיים
מומלצים