שתף קטע נבחר

לאור יום, ברכבת הקלה, הרב הטריד את תלמידיו

הרב משך לעברו את אחד התלמידים, הושיב בכוח על ברכיו, ואני לא יכולתי להישאר אדישה. הפמיניזם משנה את סדר היום הקהילתי בכל שאלות החיים. ידעתי שאם אני רוצה לדאוג לקבוצת בנים צעירים, אחיותיי בקבוצות הפמיניסטיות הן הכתובת. בנות צלפחד לימדו אותי למצוא חברים למאבק לתיקון עולם

מקרה שקורה ולא במקרה

זה קרה ביום חמישי לפני שבוע, בשעות אחר הצהריים. עליתי על הרכבת הקלה והעמוסה בתחנת העירייה. התרחשות במרכז הקרון משכה את תשומת לבי; חבורה של נערים דתיים (נראים מהזרם החרד"לי; כיפות סרוגות גדולות, פאות ארוכות) משתוללים ליד אחד הספסלים ברכבת.

 

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

 

על הספסל אדם מזוקן כבן שישים. הוא מתבדח אתם. הם קוראים לו "הרב". נשים זקנות עמדו בלי שהרב או תלמידיו פינו להן מקום, אבל מיד הבנתי שההתרחשות האמיתית אחרת – ראיתי את הרב מושך לעברו את אחד התלמידים, ומושיב אותו בכוח על ברכיו.

 

התלמיד צחקק וניסה להשתחרר. הרב התעקש. בסוף התלמיד השתחרר. הרב אחז בכוח בכף ידו של תלמיד אחר. אחר כך נשען במלוא גופו על תלמיד שלישי ונעמד. אחר כך הרב הפיל את עצמו, כאילו בצחוק, על קבוצת התלמידים. התלמידים צחקקו במבוכה.

 

חילול השם?

בשלב זה התערבתי. "למה אתה כל הזמן נוגע בתלמידים שלך?" הוא עם הגב אלי. שותק. התלמידים מצחקקים: "הרב אתה רואה, זה חילול השם". הבהרתי: "זה יותר גרוע מחילול השם, זה גועל נפש". הרב והתלמידים ירדו בתחנה המרכזית.

 

שני תלמידים נשארו ברכבת. ניגשתי אליהם. הם לא רצו לתת לי פרטים. אמרתי שחשוב לי שידעו שמגיע להם שלא יגעו בהם. הם ענו במבוכה: "זה בטוב. זה לא מפריע לנו". אמרתי לאחד מהם: "הוא הושיב אותך על הברכיים, ראיתי שניסית להשתחרר. לא מגיע לך שיתייחסו אליך כך". הוא השפיל מבט והשיב: "זה בסדר. לא מפריע לי".

 

מורה אחר שנגע בנו

להגביר את התדהמה הם סיפרו לי: "היה מורה אחר שנגע בנו וזה הפריע לנו, אז העירו לו והוא הפסיק". אני (שנייה לפני שהלסת צונחת): "הוא עדיין מלמד אתכם?" התלמיד: "כן, הוא נגע רק בכמה תלמידים". אני: "אה... אתם יודעים שמגיע לכם שלא יגעו לכם בגוף? אתם יודעים שלמורים אסור לגעת כך בתלמידים?" הם מורידים ראש, ואני מודה להם וחוזרת למקומי.

 

הצלחתי להבין שהתלמידים בכיתה ח'. לא הצלחתי לקבל מהם אינפורמציה מועילה נוספת.

 

מה שלא מפתיע

שמורה פוגע מינית בתלמידיו בגלוי ובבוטות.

שרב פוגע מינית בתלמידיו בגלוי ובבוטות.

שקרון רכבת עמוס, ומעשי הרב נותרים בלי תגובה.

שהתלמידים היו נבוכים ומבולבלים.

שיש סיכוי גבוה שהקהילה והמערכת יקברו את העדות הזו.

 

שהעובדות לא יבלבלו

לכאורה, קהילות שמרניות שצניעות היא דגלן, אמורות לחפש אירועים אלה ולהגיב בחומרה. אלא מה? שתי הנחות מפריעות להן להיאבק בעברייני מין; הראשונה היא שנשים לא צנועות הן המכשול העיקרי בפני המוגנות המינית. השנייה: "לא נחשדו ישראל על משכב זכור" (קידושין פב, א).

 

איש לא אמר דבר. אילוסטרציה ()
איש לא אמר דבר. אילוסטרציה

 

הכרה בכך שגם בקהילותיהם מורים ורבנים תוקפים מינית תלמידים, שומטת את השטיח תחת אמונות היסוד של הפטריארכיה הדתית, ומבהירה שהלכות צניעות לא נועדו להגן מפני תקיפות מיניות, אלא לדכא נשים.

 

משום כך לא הופתעתי כשהילדים סיפרו לי שזה לא המורה הראשון שנוגע בהם, ולא הופתעתי שהמורה הנוגע נשאר במערכת. משום כך גם אני גם לא מופתעת שהמערכת לא מתארגנת מהר וחזק בתגובה לאינפורמציה הזו (שאני יודעת שהגיעה לידיה).

 

מה כן הפתיע אותי

מיד עם פרסום הפוסט (בקבוצת הפמיניסטיות הדתיות, קבוצה סגורה) התחלתי לקבל פניות מנשים וגם מגברים שזיהו עצמם כשייכים לזרם החרדי-לאומי. הם הביעו את דאגתם, ביקשו פרטים, פעלו לזיהוי בית הספר והמורה - וליידוע הגורמים הרלוונטיים, להבנתם.

 

מה שריגש אותי היה הגילוי שבריתות חדשות נכרתות. ביני לבין א.נשים מהזרם החרדי-לאומי, שבכל מובן דתי ופוליטי אחר, תהום רובצת בינינו - נכרתה ברית חשובה.

 

ברית של חמלה

באותן שיחות טלפון הבנתי שכרותה בינינו ברית של מי שיודעות ויודעים שכולנו מועדות לחטא, ושום קהילה לא מוגנת מפני אלימות מינית. אני לא התנשאתי עליהן (אני מקווה) ואני יודעת שהן לא התנשאו או התגוננו בפניי. דיברנו על הילדים, וחשבנו איך להציל אותם מהחוויה הקשה, שלקצה הקרחון שלה נחשפתי ברכבת.

 

אני מתפללת שהקולות האלה יעצבו את התרבות של המחנה, וילדים לא יצטרכו עוד להשפיל מבטם ולגונן על מבוגרים סורחים.

 

ברית החמלה היא הברית הפמיניסטית

זהו הפוטנציאל האמיתי של הפמיניזם. הפוטנציאל המוסרי שלו הוא בגילוי שדיכוי הוא דיכוי. הפמיניזם הוא תנועה נגד דיכוי בנות חווה ובני אדם, ומכאן חובת התמיכה גם בלהט"בים, בגברים וילדים שהם קורבנות של אלימות מינית או אחרת, בטרנסג'נדרים, בפליטות ובפליטים ובכל קבוצה מוחלשת אחרת.

 

הפמיניזם משנה את סדר היום הקהילתי בכל שאלות החיים. ידעתי שאם אני רוצה לדאוג לקבוצת בנים צעירים שהותקפו מינית על ידי רב, אחיותיי ואחיי בקבוצות הפמיניסטיות – הן הכתובת.

 

מה שלמדנו מה"רבוֹת" צלפחד

חמש נשים אמיצות ומיוחדות במינן נצבות במרכז פרשת השבוע, פנחס. אלו הן בנותיו של צלפחד - מיוצאי מצרים, אבל יש לקרוא להן בשמותיהן הפרטיים, כפי שעושה המקרא (במדבר כ"ו, ל"ג ומקומות נוספים): "מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה".

 

סיפור על חירות ואומץ

צלפחד נפטר והשאיר אחריו חמש בנות. משה עומד לחלק את הנחלות בארץ ישראל לזכרי השבטים. בנות צלפחד מבינות שבהיעדר אח תיוותר משפחתן ללא נחלה, והן באות בדברים לפני משה והנהגת העדה (במדבר כ"ז, ב'-ד'): "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר... וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן. תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".

 

משה לא יודע מה לעשות עם הבנות שמבקשות (בגלל הנסיבות המיוחדות) לרשת את נחלת אביהן. הוא מעביר את התביעה לאלוהים, שפוסקת "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה", ומוסיפה וקובעת שכך יהיה הדין בכל משפחה נטולת זכרים.

 

מאוחר יותר יערערו בני שבטן על פסק הדין. הם יטענו שזה לא פייר, שהרי אם הבנות יינשאו לבני שבט אחר הם ייקחו אתן את נחלתן. אלוהים, תולשת בייאוש את שערות ראשה ומתקנת - בנות יורשות יידרשו להינשא לבני שבט המוצא שלהן.

 

מאוחר יותר, ובצדק, יבואו חז"ל ויבטלו את החוק האלוהי הזה. הם ישנו את מעמדו ממעמד של חוק, למעמד של עצה טובה. כך הם ישחררו את הנשים היורשות להינשא לבחיר ליבן (בבא בתרא קכ, א): "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן".

 

אבל כל זה יקרה מאוחר יותר, ובינתיים אנחנו בלב המדבר עם חמש אחיות שאומץ ליבן הוא המצפן שלנו.

 

ומה אני לומדת מבנות צלפחד?

שעדות ותמיכה קהילתית הכרחיות כמו אוויר לנשימה. בנות צלפחד לא באות אל משה בסתרי האוהל, הן באות לדבר אתו לפני כל העדה. הן מבינות שהעוול וחובת התיקון זקוקים להכרה קהילתית. בנות צלפחד מכינות בקפידה את דבריהן, ותובעות מכל העדה להיות עדה לסבלן ולאומץ לבן. בנות צלפחד מלמדות אותנו שאחווה קהילתית ונשיאה משותפת באחריות היא משימה מרכזית בחייה של עדה.

 

בנות צלפחד מלמדות שלאחוות אחיות יש כוח, ואסור לוותר על הכוח הזה. שאסור להיכנע לחוסר צדק. שמותר להגיע להישגים חלקיים, ומותר התגאות בהם. שהפטריארכיה יכולה להשתנות לטובה. שלמאמץ לתקן עוולות יש כוח. שעמדה מוסרית היא כוח.

 

בנות צלפחד מלמדות אותי למצוא חברות וחברים למאבק לתיקון עולם. בנות צלפחד מלמדות אותי להיות אופטימית.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר כתבתי אודות מעמדן המשפטי של בנותיו השבויות של שמואל. אביגיל מכוכב יאיר (טוקבק 6) העירה הערות ענייניות ביחס לטענתי. אני מודה לך אביגיל, ובוחרת להקדיש את הפינה המוקלטת לשיחה בינינו אודות המעמד ההלכתי של השבויות.

 

שבת שלום!

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
רוחמה וייס
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
מומלצים