שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביקורת סרט - "הצד האחר של התקווה": הצד הקומי של היאוש
    פליט סורי שברח להלסינקי ומתחיל לעבוד במסעדה מקומית עומד במרכז סרטו החדש של אקי קאוריסמקי, "הצד האחר של התקווה". אומנם מדובר בסרט הכי פוליטי של הבמאי המוערך, אך כזה שעדיין מצליח לשמור על הומור מינימליסטי ושנון - הגורם להנאה גדולה בקרב הצופים

    סרטיו של הקולנוען הפיני אקי קאוריסמקי אופיינו תמיד בעולם סגור, באופן ההולם את המדינה שבה הוא יצר את סרטיו. בתקופת המלחמה הקרה פינלנד הקטנה חסתה באזור ההשפעה של הענק הסובייטי. אומנם היא שמרה על מעמד אוטונומי וניטרלי, אך במידה רבה היא היתה תקועה בין המזרח והמערב. כניסה לסרט של קאוריסמקי היתה כמו צלילה לעולם מוזר ובעל חוקיות ייחודית.

    "הצד האחר של התקווה" - טריילר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    הפיכתו של קאוריסמקי לקולנוען המזוהה ביותר עם מדינתו התרחשה בתחילת שנות ה-80. סרטיו נשאו טון של קומדיה מלנכולית ומינימליסטית המתרחשת בעולם חברתי שנראה כאילו קפא באמצע שנות ה-50. הלסינקי, העיר המככבת בסרטים אלו, היא המקום שממנו מנסים להימלט חלק גדול מגיבוריו.

     

    גיבורים אלו הם בני מעמד הפועלים הנרמסים ע"י כוחות גדולים מהם. אכזריות, עוני, נישול ואלימות מובילים אותם לעבר גורל שבסופו יש נקמה (ביצירת המופת שלו "הנערה מבית חרושת לגפרורים" מ-1990), או רגע קטנטן של תקווה הנובעת מהצלחת הגיבור לצאת מהלסינקי או, לכל הפחות, מכך שטרם מת בשניות הסיום ("אורות בין הערביים", 2006).

     

     

    בשני העשורים האחרונים הואט קצב העבודה של קאוריסמקי משישה סרטים בעשור (בשנות ה-80 וה-90) לשניים. סרטו הנוכחי "הצד האחר של התקווה" ("The Other Side of Hope") ממשיך את המגמה של סרטו הקודם "חוף מבטחים" (2011), ומערער את הסגירות המזוהה עם סרטיו הקודמים. אירופה משתנה, גלי הגירה מגיעים אליה - והלסינקי נראית כמו אופציה בכלל לא רעה לאלו שברחו ממצוקות העולם העני והאלים המצוי מעבר לגבולות אירופה.

     

    ב"חוף מבטחים" היה זה מהגר מאפריקה שהגיבור, עם שלל צרותיו, בוחר לנסות ולהסתיר עד שיוכל להמשיך לנוע לעבר מקום בו יהיה בטוח. שש שנים מאוחר יותר, ובאופן טעון הרבה יותר מבחינה פוליטית, "הצד האחר של התקווה" שם במרכז, כגיבור הסרט, פליט סורי שמנסה למצוא בפינלנד מחסה מהתופת שממנה ברח.

     

    עוד ביקורות קולנוע:

    "כוכב הקופים": המלחמה" - בידור אינטליגנטי ועומק קודר

    "זוג יונים: "מפשיט את חיי הנישואים"

    "ספיידרמן: השיבה הביתה": הכי צעיר, הכי טכנולוגי וכמעט הכי טוב

    "להתראות גרמניה": בדיחת שואה לא מצחיקה

     

    זוהי התקדמות נוספת בהתפתחותו של קאוריסמקי. הפליט הוא לא דמות משנה אלא הגיבור המרכזי של הסרט. במקום לברוח מהלסינקי, או להשתמש בה כתחנת מעבר, עולה השאלה האם הלסינקי עצמה יכולה להיות חוף מבטחים. לכן גם הצגת אופן ההתייחסות של הרשויות ושל אנשים פרטיים לפליטים נושא ממד ישיר יותר של ביקורת פוליטית ביחס לעבודותיו הקודמות של קאוריסמקי.


    חלק ניכר מעלילת "הצד האחר" מתרחש בפיצול לשני קווים מקבילים. בראשון ויקסטרום (סאקארי קואוסמנן – שחקן קבוע בסרטיו של קאוריסמקי), סוכן מכירות של חולצות, שמסתכסך עם אשתו ומחליט לעזוב אותה ולשנות כיוון בחייו. כל זה מתואר בסגנון האופייני לעבודתו של הבמאי, בהומור מינימליסטי להפליא. השתלשלות מקרים מפתיעה מביאה סכום משמעותי של כסף לידיו והוא מחליט להשתמש בסכום זה בכדי לקנות מסעדה.

     

    נקודת מוצא זו אינה שונה מהותית מזו שאפיינה את עלילות סרטיו של קאוריסמקי גם לפני 20 ו-30 שנה. המסעדה, על הצוות המצומצם שלה, המזון הבלתי מפתה בעליל, והתהפוכות הקולינריות שהיא תעבור במהלך הסרט, היתה יכולה להיות בסיס לקומדיה א-פוליטית ברוח סרטיו הקודמים. אך "הצד האחר" הוא סרט של 98 דקות, אורך כמעט אפי במונחיו החסכניים והמדויקים של הבמאי, והסיבה לכך היא שהסרט הוא מיזוג בין שני סרטים ושתי פאזות בעבודתו של הבמאי.

     

    הקו העלילתי השני מתחיל עם ספינת פחם העוגנת בנמל הלסינקי. בתוך ערימת פחם מתחילה תזוזה, ולאחריה מתגלה אדם. חאלד (שרוואן חאג'י) ברח מהתופת של סוריה. רוב משפחתו, כפי שהוא יעיד בהמשך, נהרגה במלחמה. כל שנותר לו הוא אחות שנמלטה יחד איתו מסוריה, ושעקבותיה אבדו בדרך המפותלת שהובילה אותו לפינלנד.


    חאלד הוא אדם ישר המחליט לגשת מיד עם הגעתו לתחנת המשטרה מתוך אמונה שהוא זכאי למעמד פליט. תקוותו צפויה להיכזב. בניסיונותיו למצוא עבודה ולחמוק מהרשויות הוא יתקל בכמה נציגים של הצדדים הפחות יפים של החברה הפינית, בבריונות ושנאת זרים. מנגד, קאוריסמקי מציב גם את הדמויות הנראות כגיבורים הקבועים של סרטיו - במוזיקה, במראה ההיפי-שתוי-מרופט, באישיות הבסיסית וההגונה שלהם. אלו יופיעו ברגעים הנכונים ויושיטו יד נדרשת לעזרה.

     

    המהלך העלילתי נע לעבר החיבור בין הקו העלילתי של הגיבור ה"קלאסי" של סרטי קאוריסמקי וזה של הגיבור ה"חדש". הדבר יתרחש בסביבות אמצע הסרט, כשויקסטרום יסכים לתת לחאלד עבודה ולסייע בהסתרתו מפני השלטונות.


    יותר מכל סרט קודם של קאוריסמקי "הצד האחר" מתרחש בעולם מודרני. עולם שיש בו מחשבים, טלפונים סלולאריים, מתקנים ממשלתיים לטיפול בפליטים, ודמויות שמדברות בשפה הערבית. שינויים אלו יכולים ליצור תחושה מוזרה בקרב הצופים הוותיקים בסרטי הבמאי. כמו אפקט סופראימפוזיציה (חפיפה בין שתי תמונות) מוזר של העידן המודרני עם העולם הקפוא והמלאכותי של סרטיו הקודמים.

     

    אלו שאוהבים את סרטיו של קאוריסמקי צפויים להנאה גדולה מסרטו הנוכחי. הסרט זכה, במידה רבה של צדק, בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין האחרון. הוא מציג לא רק את המפגש המורכב בין פינלנד ובין הפליטים המידפקים על שעריה, אלא מתנהל באופן יפה בין שלבים שונים בעבודותיו של הבמאי.

     


    פרסום ראשון: 16.07.17, 16:04
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ביקורת סרט - "הצד האחר של התקווה": הצד הקומי של היאוש"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים