שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "זה הדבר האנושי לעשות"
    אנשי חינוך יהודים וערבים בוגרי תנועות "השומר הצעיר" ו"אג'יאל" מגייסים כסף באמצעות הדסטארט לטובת המשך הפעלת בית ספר לפליטים באי היווני לסבוס שכיום שוהים בו למעלה מ-6,000 פליטים מסוריה, אפגניסטן, עיראק ועוד. גלית שטרוסמן משתפת בחוויות מיוון ומבקשת "ליצור עוגנים במציאות שכל הזמן משתנה" ולהצטרף לתמיכה בפרויקט. צפו

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    לפני שלושה חודשים טסתי לאי לסבוס ביוון כדי להצטרף להקמת בית ספר לפליטים במסגרת יוזמה של אנשי חינוך יהודים וערבים. בלסבוס נמצאים כ-6,000 פליטים שברחו מסוריה, אפגניסטן, אריתריאה ועוד. הם ברחו ממלחמות אכזריות והשאירו מאחור את כל חייהם.

     

    ידעתי מראש שהעובדה שאנחנו ישראלים עלולה להיות מורכבת לחלק מהפליטים ולמרות שהיינו מוכנים לזה, המשלחת הוותיקה אמרה לנו שעד כה הכל היה בסדר.

     

    הגעתי בשבוע השלישי של בית הספר. הבנייה עוד לא הסתיימה וכבר 50 תלמידים ותלמידות רצים לתוך המבנה ומחכים לפעילות. העבודה הייתה רבה ואנחנו התמקדנו ביצירת קשר עם הילדים ובמסגרת החינוכית, זאת שאמורה לשמש להם עוגן בתוך הכאוס.

     

     

     

    התברר לנו שיש צורך בבניית חדר מורים. הפנו אותנו לוויסאם, בחור טוניסאי בן 24, בנאי במקצועו. וויסאם לא שמח על השידוך הזה. הוא התחמק מאיתנו, ניסה למסמס אבל לבסוף הגיע לעבוד. כל ניסיון שלנו לשוחח איתו או לעזור הסתיים בתשובות קצרצרות והנהונים. הוא סימן שהוא לא בעניין, הוא "דונט ספיק אנגליש". בתנאים האלה, עברנו לחלוקה הקלה של המשלחת - וחבריי הערבים התנהלו מולו.

     

    הימים מתחלפים לשבועות של עשייה אינסופית. בתוך האתגרים והקשיים, נוצרות חברויות ושותפות עם המורים שהם פליטים בעצמם. בית הספר הופך לממשות, לצורך קיומי. מי שרואה את כל זה, הוא וויסאם. בשלב הזה כבר גילינו שהאנגלית שלו דווקא מעולה בניגוד למה שהוא אמר.

     

    "בכלל לא מבין מה אנחנו עושים פה"

    שלושה שבועות לאחר מכן, וויסאם חוגג יום הולדת ואנחנו מזמינים אותו לבילוי. וויסאם הוא מוסלמי מאמין ולכן אינו מזמין אלכוהול, ואנחנו איתו. הוא מבקש להגיד כמה מילים ופתאום הבחור המרוחק והחשדן מתפוגג והופך לנרגש ונבוך. הוא מתחיל לדבר באנגלית, אבל מגמגם מההתרגשות ומבקש שיתרגמו אותו מערבית.

     

     

    וויסאם מסביר את הצד שלו: הוא באמת לא אהב את השידוך שעשו לו איתנו ואמר שהוא לא מוכן לעזור לישראלים, והוא בכלל לא מבין מה אנחנו עושים פה. וויסאם עובד קרוב לרכז המשלחת שלנו על פרויקט אחר, ולאט לאט מתחיל להבין שהוא "בסדר'". בהמשך מגיעה עוד משלחת, והוא מבין שגם הם "בסדר" וממשיך לעבוד איתם אבל בפרופיל נמוך. בהמשך מגיעה המשלחת שלנו ומבחינתו ישראלים הם רעים, יש רק כמה שהם אולי "בסדר".

     

    הוא אומר שאחרי ששלוש משלחות נכנסנו לו ללב, הוא מבין שהוא אוהב את ישראל, שהישראלים הם האנשים שהוא הכי אוהב באי כי אנחנו איתו בגובה העיניים, רואים אותו כאדם שלם, ולא כפליט מסכן. הוא מספר שהוא שנא את ישראל, ושהוא שמח שהייתה לו את הזכות לשנות את דעתו.

     

    פינת אור נדירה במזרח התיכון

    הקשר עם וויסאם מתהדק ואני לא יודעת איך לספר לו שהייתי לוחמת ומפקדת בצבא הישראלי. בשלב מסוים אני מספרת. הוא שואל אותי אם הכריחו אותי. אני אומרת שבישראל חייבים להתגייס, אבל אישה לא חייבת להיות לוחמת. הוא שואל מה עשיתי? אמרתי שהגנתי על גבול ישראל-מצרים מפני חדירות מחבלים והעברות סמים.

     

     

    אני מסבירה לו שמבחינתי להיות במחנות הפליטים ביוון זו בחירה שבאה מאותו המקום שממנו בחרתי להיות לוחמת. בשני המקרים בחרתי לקחת אחריות ולעשות את מה שראוי שייעשה. בשני המקומות, בחרתי לחנך להומניות ולמוסריות. אני מסיימת לנאום, מקווה שהוא יבין ולא יתנכר. וויסאם מתחיל לצחוק. הוא אומר אוקי, בסדר, יש דברים שצריכים להיעשות. כן, יש שם בלגן במצרים, ונותן לי צ'פחה על הגב.

     

    בבית הספר שלנו יש הרבה אנשים כאלה. היום יושבים בחדר המורים שוויסאם בנה, מורים מסוריה, מאפגניסטן ומטוניסיה, יחד עם המשלחת הישראלית, יהודים וערבים. כולם יושבים יחד, צוחקים, מתווכחים, עובדים קשה כדי לעשות טוב. מצד אחד, זו פינת אור נדירה במזרח התיכון, ומצד שני, יש שם את כל הדינמיקות שיש בכל חדר מורים, בכל מקום בעולם.

     

     

    כיום בית הספר נמצא בסכנת סגירה. פתחנו הד סטארט כדי שנוכל לשמור על פינת האור הזו. אם לא נצליח, נאלץ לסגור את בית הספר ולשלוח את הילדים והמורים חזרה ליומיום ריק, חסר אופק וחסר תקווה. הצטרפו אלינו ויחד נשמור על האור.

     

    • אנשי חינוך בוגרי תנועות "השומר הצעיר" ו"אג'יאל" בשיתוף עם "נתן" מגייסים כסף באמצעות הדסטארט לטובת המשך הפעלת בית ספר לפליטים באי היווני לסבוס שכיום שוהים בו למעלה מ-6,000 פליטים מסוריה, אפגניסטן, עיראק ועוד. כאלף מתוכם מתחת לגיל 18. לפני מספר חודשים גויס סכום ראשוני שבאמצעותו הוקם בית ספר שנתן מענה לכ-65 ילדות וילדים בגילאים 6-13 שנהנים משיעורי אנגלית, מתמטיקה, אמנות, שיעורי חברה, חינוך וספורט. בית ספר נוסף נותן מענה ל-65 מבוגרים ובני נוער. על צוות ההוראה נמנים מורים מאוכלוסיית הפליטים שבאי שנאלצו לברוח ממולדתם.

     

    • כעת, מבקשים יוזמי הפרויקט להמשיך להפעיל את בית הספר, לפתוח כיתות נוספות, לתת מענה ל-200 תלמידות ותלמידים, לפתוח הכשרה ארוכת טווח למבוגרים ועוד. נותרו עוד שבעה ימים ונחוצים עוד כארבעים אלף שקל להגשמת הפרויקט. לפרטים ותמיכה לחצו כאן .

     

    • הכותבת, גלית שטרוסמן, היא חברה במטה הפרויקט שנמצא ביוון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""זה הדבר האנושי לעשות""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים