שופטת: חלוקת המזונות – לא רק במשמורת משותפת

בשורה לאבות גרושים? בתביעה בין בני זוג לשעבר הטיל ביהמ"ש את חובת המזונות גם על האם, אף שהילדים נמצאים אצל האב רק פעמיים בשבוע

עו"ד מרים סרגוסיפורסם: 26.09.17 , 23:31

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעת מזונות שהגישה אם לשלושה כנגד בעלה לשעבר: פסק הדין של השופטת שפרה גליק הרחיב את ההלכה התקדימית של בית המשפט העליון מהקיץ האחרון (הלכת 919/15), שהטילה את חובת המזונות במצבים של משמורת משותפת גם על האם. על פי פסק הדין, נטל המזונות הוטל על שני ההורים אף שהם לא חולקים משמורת משותפת.

בני הזוג נישאו בתחילת העשור שעבר והביאו לעולם שלושה ילדים - שלושתם בני 15 או פחות. הם התגרשו לפני כשנה והמשמורת על הילדים ניתנה לאם בעוד לאב נקבעו הסדרי שהייה. בתביעה דרשה האם מזונות של כ-45 אלף שקל בחודש. היא הסבירה שבעלה לשעבר הוא איש עסקים ובן למשפחה עשירה, בעוד היא מועסקת בחצי משרה בשכר של כ-5,000 שקל בחודש. לדבריה, המשפחה ניהלה רמת חיים גבוהה במיוחד והחיוב במזונות צריך להיות בהתאם.

תביעה

שכר האב: 8,200 שקל. המזונות: 5,000 שקל

עו"ד אלדד אופק

אחרי הגירושים חויב אב לארבעה לשלם 1,000 ש' מדי חודש לכל ילד. אחרי שמשכורתו עלתה במעט הצליחה אשתו להגדיל את הסכום ב-250 שקל לילד

שכר האב: 8,200 שקל. המזונות: 5,000 שקל

הבעל לשעבר טען מנגד ששכרה של אשתו עומד על כ-8,500 שקל בחודש ואילו הכנסותיו ירדו מאז הפרידה והן עומדות כיום על כ-15 אלף שקל בחודש בלבד. לדבריו המשפחה ניהלה אורח חיים ממוצע והצרכים שתובעת אשתו לשעבר מופרזים.

הוא הוסיף שמאחר שהילדים שוהים ולנים אצלו פעמיים בשבוע בימי חול ובכל סוף שבוע שני, ניתן לראות בכך "משמורת משותפת" ולנוכח התקדים יש לחלק את נטל המזונות בין הצדדים באופן שווה.

השופטת שפרה גליק דחתה את טענות הבעל באשר להיקף הכנסותיו וציינה שהוא לא הוכיח ירידה בהכנסות, מה גם שעיון בתלושי השכר שלו מצביע דווקא על עלייה. כמו כן, מחומר הראיות עלה שהוא הוציא בחודש אחד כ-16 אלף שקל על מסעדות ויש בכך כדי להצביע על רמת ההכנסות הגבוהה שלו.

היא קיבלה את טענות האישה בעניין רמת החיים הגבוהה אך כתבה שהיא הפריזה בדרישותיה ולא הוכיחה את ההוצאות הנדרשות לכל קטין. בנסיבות אלה, ועל רקע הכנסתו הגבוהה יחסית של האב, הוערכו מזונות כל אחד מהילדים בשיעור חודשי של 2,800 שקל.

השופטת גליק דחתה את טענת האב שמדובר ב"משמורת משותפת" וציינה שחלוקת זמני השהות של הילדים עם הוריהם מצביעה במקרה הטוב על כך שהם שוהים עמו רק 42% מהזמן. כמו כן, משמורת משותפת נמדדת באופן מהותי על פי מידת המעורבות של כל אחד מההורים בחיי ילדיו ושיתוף של ממש בהוצאות היום יום מה שלא מתקיים במקרה זה.

היא הוסיפה שהשאלה הקשה יותר שיש להכריע בה היא אם הלכת 919/15 סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת. היא השיבה על השאלה בשלילה וכתבה שהתקדים ביטל למעשה את הדין הקודם שקבע שהחובה לזון ילדים בני 15-6 מוטלת על האב בלבד, וקבע עקרונות אחרים שלפיהם יש להביא בחשבון את הכנסות שני ההורים ואת חלוקת זמני השהות ביניהם לצורך פסיקת המזונות.

"בהתחשב בפער ההכנסות בין התובעת לנתבע, ובהתחשב בעובדה שהתובעת היא משמורנית יחידה המוציאה את כל ההוצאות שאינן תלויות בזמן השהות, נראה לי נכון לקבוע את היחס בין הכנסות ההורים 25% לתובעת ו-75% לנתבע", סיכמה השופטת וחייבה את הנתבע במזונות בסך 2,100 שקל בחודש לכל אחד מהקטינים.