שתף קטע נבחר

פתחה דלת למהגרים - ולימין הקיצוני. הניצחון החמוץ של מרקל

הקנצלרית נבחרה אומנם לכהונה רביעית רצופה, אך מדיניות הדלת הפתוחה למאות אלפי מהגרים והעמקת הפערים החברתיים-כלכליים העבירו קולות רבים למפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" בעלת המצע הגזעני ולאומני - שהפכה לכוח השלישי בגודלו בפוליטיקה הגרמנית. מה יהיו האתגרים הבאים של מרקל?

 

בסיום מערכת בחירות שתוארה על ידי רבים כמשעממת ורדומה החליט אתמול (יום א') הבוחר הגרמני לטלטל את המערכת הפוליטית טלטלה שהדיה והשלכותיה הפוליטיות ילוו את החברה והפוליטיקה הגרמנית עוד זמן רב. עובדה אחת בולטת מעל לכול, והיא כניסתה לבונדסטאג של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), מפלגת ימין קיצוני בעלת סדר יום לאומני, גזעני, אנטישמי, אנטי-דמוקרטי ואנטי-אירופי. התפתחות זו היא נקודת מפנה בהיסטוריה של גרמניה "החדשה".

 

עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

 

תובנות עיקריות שעולות מהתוצאות (הלא סופיות עדיין) של הבחירות בגרמניה: שתי המפלגות שהרכיבו את הקואליציה היוצאת - מפלגתה השמרנית של הקנצלרית אנגלה מרקל והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית מהמרכז-שמאל - השיגו את התוצאות מהגרועות ביותר בתולדותיהן (מאז 1949); מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הפכה לכוח הפוליטי השלישי בגודלו בפרלמנט הגרמני, שימנה לראשונה בתולדותיו שבע מפלגות (שיהיו מיוצגות בשש סיעות); למרות אובדן קולות מסיבי נשאר האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (מפלגת "הנוצרים-דמוקרטים" ו"המפלגה הנוצרית-סוציאלית" מבוואריה) בראשות מרקל המפלגה הגדולה ביותר בגרמניה, ומכאן שתפקיד הרכבת הממשלה יוטל עליה.  

 

 

המפסידים הגדולים בבחירות. הקנצלרית מרקל ויריבה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שולץ (צילום: AP) (צילום: AP)
המפסידים הגדולים בבחירות. הקנצלרית מרקל ויריבה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שולץ(צילום: AP)

לאחר שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הבהירה כי דרכה היא לאופוזיציה ולא להמשך הקואליציה הגדולה, נותרה האפשרות של "קואליציית ג'מייקה" (על שם צבע דגלה של המדינה הקריבית) כאפשרות הריאלית היחידה שתעמוד במוקד מאמציה של הקנצלרית בשבועות הקרובים. מדובר בחיבור מפלגתה של מרקל עם "מפלגת הירוקים" ו"המפלגה הדמוקרטית החופשית" הליברלית. אם מאמצים אלה ייכשלו, תוכל מרקל לשקול הקמת ממשלת מיעוט - אפשרות חסרת תקדים בפוליטיקה הגרמנית.

 

כל ממשלה שתקום בראשות מרקל תצטרך להתמודד עם שורה של אתגרים בתחומי הפנים והחוץ. האתגר הראשון בחשיבותו שעימו יצטרכו הקואליציה והאופוזיציה הדמוקרטית להתמודד הוא האיום שמציבה מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" על עתיד הדמוקרטיה במדינה.

 

אתגרי הממשלה הבאה

אחת ההאשמות שהפנו כלפי מרקל הייתה כי במקום להכין את גרמניה להתמודד עם אתגרי העתיד היא עסקה בניהול העבר. שילוב של רפורמות בשוק העבודה וסביבה בינלאומית נוחה תרם להצלחה הכלכלית של גרמניה וליכולתה להתמודד בהצלחה עם המשבר הפיננסי-כלכלי של העשור האחרון. מצבו של המשק הגרמני סייע למרקל בבחירות האחרונות, אולם מנוחה על זרי הדפנה לא תועיל לגרמניה אם ברצונה להמשיך ולשמור על שגשוגה הכלכלי וכפועל יוצא על מעמד מוביל בזירה הבינלאומית. הדבר לא יועיל גם לטיפול בסגירת הפערים החברתיים הגדלים בחברה הגרמנית (פערים ששיחקו לידי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" במשיכת קולות המצביעים שחשו כי אין להם חלק בשגשוג הכלכלי).

 

אתגרי הממשלה הבאה כוללים השקעות מסיביות בתשתיות, הכנת גרמניה למהפכה הדיגיטלית ולהשלכותיה על כל תחומי החיים, סגירת הפערים הכלכלים-חברתיים, סגירת הפערים בתחום החינוך, הגברת תחושת ביטחון הפנים ומעל לכול התמודדות עם האינטגרציה של מאות אלפי המגרים ומבקשי המקלט שהגיעו לגרמניה בשנתיים האחרונות. על פי ניתוח תוצאות הבחירות בגרמניה, סוגיית המהגרים הייתה מקור מרכזי לדאגה בקרב המצביעים ביחד עם חוסר שביעות הרצון של האזרחים מהמצב החברתי-כלכלי.

 

נכנסו לראשונה לפרלמנט. ראשי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" פראוקה פטרי (מימין), אליס ויידל, אלכסנדר גאולנד וירג מיוטן  (צילום: EPA) (צילום: EPA)
נכנסו לראשונה לפרלמנט. ראשי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" פראוקה פטרי (מימין), אליס ויידל, אלכסנדר גאולנד וירג מיוטן (צילום: EPA)
ממשלת גרמניה הבאה תצטרך להתמודד עם מציאות אירופית ובינלאומית מורכבת. יש להניח שהציפיות שהושמעו בעבר בדבר מעורבות גרמנית ונטילת אחריות גדולה יותר בזירה הבינלאומית יימשכו בעיקר לנוכח ההערכה הבינלאומית שלה זוכה מנהיגותה של מרקל. הקנצלרית הגרמנייה, שתתחיל בקרוב את כהונתה הרביעית הרצופה בתפקיד לאחר 12 שנה, טרחה להבהיר כי הציפיות להובלה בינלאומית גדולות על מידותיה בפרט ועל מידותיה של גרמניה בכלל.

 

תוכנית העבודה: לעשות פשרות עם מקרון ולנסות להסתדר עם טראמפ

במישור האיחוד האירופי תצטרך מרקל להגיע לפשרה עם נשיא צרפת עמנואל מקרון ביחס לקידום רפורמות במסגרת גוש האירו בפרט והאיחוד האירופי בכלל. היעדר התקדמות בפתרון של שורה של משברים שהינם קריטיים לעתיד האיחוד עלול לעודד את הכוחות הפופוליסטיים החותרים תחת אושיות הסדר הליברלי העומד ביסוד האינטגרציה האירופית.

 

בתחום יחסי החוץ ניתן לצפות להמשך המאמץ להגיע למערכת יחסי עבודה מסודרת עם ממשלו של דונלד טראמפ בארצות הברית - משימה שאינה קלה כלל וכלל, בעיקר מפני שהשקפת עולמו הלאומנית, הפרוטקציוניסטית והחד-צדדית מנוגדת בתכלית לעקרונות המנחים את התנהלות גרמניה. המשך השותפות הטרנס-אטלנטית והמשמעויות הנגזרות לביטחון גרמניה (והאיחוד האירופי) יעסיקו ללא ספק את ממשלתה הנכנסת של מרקל.

 

"13 אחוזים זו בושה". מפגינים בברלין נגד מפלגת הימין הקיצוני  (צילום: EPA) (צילום: EPA)
"13 אחוזים זו בושה". מפגינים בברלין נגד מפלגת הימין הקיצוני (צילום: EPA)

 (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
(צילום: gettyimages)

 (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
(צילום: gettyimages)

 (צילום: EPA)
(צילום: EPA)

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)

בד בבד עם ההתמודדות עם בעל ברית בעייתי כמו טראמפ תצטרך מרקל להמשיך ולהתמודד עם רוסיה תחת שלטונו של ולדימיר פוטין, שמדיניותו בשנים האחרונות - סיפוח חצי האי האוקראיני קרים, החתרנות במזרח אוקראינה, האיומים נגד מדינות בלטיות והמודרניזציה של הצבא הרוסי בתחום הקונבנציונלי והגרעיני - היא מקור לדאגה. ולבסוף - האתגר הסיני, בעיקר בתחום הכלכלי, ימשיך למקד את תשומת הלב של כל ממשלה גרמנית לנוכח חשיבותה של סין לכלכלת גרמניה.

 

להערכתי לא צפוי שינוי בממשלת מרקל הבאה ביחס כלפי ישראל. יחסי מרקל עם ראש הממשלה בנימין נתניהו מאופיינים בהיעדר אמון. גרמניה גם אינה תולה תקוות ביכולתה לסייע בקידום פתרון שתי המדינות. מדיניות ההתנחלויות הישראלית תמשיך להוות סלע מחלוקת בין שתי הממשלות בירושלים ובברלין. בתחום הביטחוני יימשך שיתוף הפעולה ההדוק גם על רקע הצרכים הגדלים של גרמניה בתחום המאבק בטרור וההכרה בדבר היתרונות שיש לשיתוף פעולה עם ישראל.

 

גרמניה תמשיך להיות קשובה לצורכי הביטחון של ישראל בעתיד (גם אם היא צפויה להפיק לקחים לגבי עסקאות רכש על רקע פרשת מכירת הצוללות והפריגטות). טוב תעשה ממשלת ישראל אם תתייצב לצד המחנה הדמוקרטי בגרמניה ותביע הסתייגות מדרכה ומהשקפת עולמה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה".

 

כניסת מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" לבונדסטאג תהיה שעת מבחן לבגרותה של הדמוקרטיה בגרמניה. על הסיבות שהובילו לתפנית ההיסטורית עוד ידובר. ברור כי משבר הפליטים והשלכותיו וגם הפערים החברתיים שהעמיקו בשנים האחרונות היו בין הסיבות המרכזיות למפולת של מפלגות הקואליציה בכלל ושל מפלגתה של מרקל בפרט. גם אם הקנצלרית מרקל טרם הודיעה על זה, נראה כי התוצאות אמש הן אקורד אחרון בקריירה הפוליטית הארוכה שלה.

 

שמעון שטיין, שגריר ישראל לשעבר בגרמניה, הוא כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים