הקבלן הפסיד לשכנה: תבנה בלי לשמור מרחק

חברת "יעל ניהול וייזום פרויקטים" הקימה פרויקט בפ"ת וסיכמה עם בעלת שטח צמוד שלא תבנה בגבול ביניהן. בביהמ"ש התברר: היה עוד הסכם

עו"ד צפריר אוסטשינסקיפורסם: 16.10.17 , 17:57

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת הנדל"ן "יעל ניהול וייזום פרויקטים" נגד בעלת שטח המתגוררת סמוך לפרויקט מגורים שבנתה בפתח תקווה. החברה טענה שהסכם שחתמו חייב את השכנה לא לבנות במרחק של שני מטריים מקו הגבול בין החלקות, אולם השופט יעקב שפסר קבע שהסכם מאוחר יותר ביטל את הדרישה.

החברה רכשה את השטח ב-2008 והגישה בקשה לקבלת היתר לבניית שלושה בתים. בעלת חלקה סמוכה התנגדה בטענה שהתכנון פוגע בזכויותיה. בין הצדדים התנהל משא ומתן ובאוגוסט 2009 נכרתה ביניהם פשרה שקבע שחלוקת השטח תהיה בהתאם לתשריט שצורף להסכם. בתשריט נקבע קו הגבול בין החלקות והוחלט שהבנייה תיעשה במרחק מינימלי של בין 1.90 ל-2.50 מטר מהקו.

תביעה

של מי הבית? ריב ירושה בין אחים בני 80 ו-72

מערכת PsakDin

קשישה חתמה על הסכם מתנה שמעניק לאחיה את חלקה בנכס בחדרה שירשו מאביהם שהלך לעולמו. היא התחרטה ופנתה לביהמ"ש. מה נקבע?

של מי הבית? ריב ירושה בין אחים בני 80 ו-72

בתחילת 2010 הגישה החברה בקשה נוספת לקבלת היתר בניה. ואולם, זמן קצר לאחר מכן הודיעה השכנה על התנגדות בטענה שמתן ההיתר יחייב אותה להרוס מבנה קיים. בעקבות זאת תבעה החברה את השכנה על הפרת ההסכם.

בין הצדדים התנהל הליך גישור שהניב הסכם פשרה. להסכם צורף תשריט אחר ונקבע שהשכנה לא חייבת להרוס את הבית בחלקתה. עוד הוסכם שבקו הגבול בין החלקות תיבנה גדר בטון וכל צד יהיה רשאי לבנות על חלקתו כפי שיחפוץ, ללא צורך בהסכמת הצד השני. כמו כן נכתב שההסכם מבטל הסכמים קודמים שנחתמו בין הצדדים.

בהמשך הגישה השכנה בקשה לקבלת היתר לבנייה כשבמסגרתה הוצבו שני הבתים הצפוניים בחלקתה בצמוד לקו הגבול, ללא מרחק כלשהו. בעקבות זאת הגישה החברה התנגדות שבה טענה שהתכנון נוגד את ההסכם הראשון. הוועדה קיבלה את ההתנגדות חלקית והסיגה את הבתים הצפוניים בחלקת השכנה למרחק של 1 מטר מקו הגבול.

החברה לא הסתפקה בכך והגישה תביעה שבה טענה שההסכם השני לא ביטל את ההסכם הראשון ואת דרישת המרחק המינימלי מקו הגבול. היא טענה שבמסגרת ההסכם הראשון דובר על הפרדה ברורה בין הבתים שייבנו לבין הגדר בין החלקות וההסכם השני קבע במפורש שכל צד רשאי לבחור ציפוי לחלקה הפנימי של הגדר כרצונו. מכאן, שהצדדים התכוונו שבין הגדר לבין הבתים יהיה מרחק מינימלי ושהם לא ייבנו בצמוד אליה. היא הוסיפה שכריתת ההסכם השני נבעה מהתביעה שהגישה ולא היה כל היגיון כלכלי מבחינתה בביטול ההסכם הראשון.

השכנה טענה מנגד שההסכם השני ביטל במפורש את ההסכם הראשון ואת התשריט שצורף אליו. לדבריה, בהסכם השני נכתב במפורש שלכל צד יהיה חופש פעולה מלא ושיקול דעת חופשי בהצבת הבתים בחלקתו ובשונה מההסכם הראשון לא צוינה בו כל מגבלת מרחק בין הבתים לבין קו הגבול.

ואכן, השופט יעקב שפסר קיבל את עמדת השכנה. הוא קבע שהטענה שהיא מחויבת לבנות בחלקתה בהתאם לתשריט הראשון בלבד ובמרחק המינימלי מן הגדר אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת של ההסכם המאוחר מבין השניים.

לדבריו, בהסכם השני נקבע במפורש שכל צד יהיה רשאי לבנות בחלקתו כראות עיניו ללא מגבלות כלשהן. הוא הדגיש שהוראה זו מקנה לצדדים חופש בלתי מוגבל בבנייה (בכפוף למגבלות הדין) והיא תומכת במסקנה שההסכם הראשון בוטל. הוא דחה את התביעה וקבע שהשכנה לא מחויבת בהצבת הבתים בחלקתה בהתאם למרחק המינימלי הקבוע בתשריט הראשון. החברה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 45 אלף שקל.