ביקורת סרט: "אמהות רעות 2" - את מי זה אמור להצחיק?

בסך הכול חלפו שנה ושלושה חודשים מאז שהקומדיה הבינונית "אמהות רעות" יצאה בארה"ב וזכתה להצלחה קופתית מפתיעה (184 מליון דולר), והנה כבר יוצא סרט ההמשך "אמהות רעות 2: לשרוד את החג" ("A Bad Moms Christmas"). על מה ולמה הבולמוס? הרי לא מדובר בזיכיון-על שמנסה לבצר לעצמו תאריכי הפצה שנתיים קבועים (כמו סרטי "הארי פוטר" וסדרת "מלחמת הכוכבים"). התשובה מצויה בעצלנות התסריטאית שנדבקה לשטאנץ המאוס של עונת "סרטי חג המולד" ולכן חייבה את זירוז יציאת הסרט לפני סוף 2017.

ובעצלנות כמו בעצלנות, קומדיה שנכתב על ידי מחולל תסריטים שכויל מתחת לדרגת הבינוניות. הגיבורות של הסרט הראשון היו שלוש אימהות מתוסכלות שמוצאות מחדש את הרוח הפראית בחברותא העליזה שלהן. נו, נניח. החבורה כוללת את איימי מיטצ'ל (מילה קוניס) שבעלה אינו מכבד אותה ואף בוגד בה. בסוף הסרט הראשון היא מתגרשת ומחליפה את הבעל בחבר חדש - אלמן ואב לטיני בשם ג'סי הרננדז (ג'סי הארקנס). קיקי (קירסטן בל) היא האימא במשרה מלאה שבעלה אינו נוקף אצבע והיא מצליחה לגרום לו לעזור יותר (שינוי שנדמה כי נשכח לקראת הסרט השני). ואחרונה חביבה היא קרלה דנקלר (קתרין האן) שמייצגת את אופציית האם הפרועה שלומדת להיות יותר אחראית.

עוד ביקורות קולנוע: 

"תור: ראגנארוק: הוא חזר והוא מצחיק יותר

"המחברות של אליש" - תעודה כפייתית

"תור: ראגנארוק" - הוא חזר, והוא מצחיק יותר

"לנשום": כבר לא עושים סרטים כאלה, וחבל

איך ממשיכים מכאן? עושים סרט המשך שבו מופיעות גם האימהות של הגיבורות. אם הדינאמיקה בין הגיבורות מוצתה (ועוד לפני סוף הסרט הראשון) אפשר להביא דמויות חדשות ולייצר שלוש דינאמיקות של יחסי אם-בת שאמורות להיות קיצוניות אך מוכרות לצופות. כמו בנותיהן, גם האימהות המבוגרות הן קריקטורות חד-ממדיות עם תכונת אופי מוקצנת שהולמת בראש הצופים מהשניה הראשונה להופעתן. כל זאת כדי שגם הקהל האטום ביותר יבין על ההתחלה עם מי יש לו עסק.

בהתאם לכך איימי המתאמצת תקבל אמא בשם רות' (קריסטין ברנסקי) בעלת לשון ביקורתית, ואופי יהיר ושתלטני שתמיד יודע טוב יותר מה ביתה הבוגרת צריכה לעשות. לקיקי יש את סנדי (שריל הינס) שילדה אותה בגיל 18, ולאחר מות הבעל נצמדה לבת באופן אובססיבי. זה כולל פיג'מות שעליהן מוטבעת תמונת הבת, וצפייה בפעילות המינית של הבת עם בעלה למטרות מתן משוב. אייסיס (סוזן סרנדון), האמא של קארלה, היא אישה פרועה שאף פעם לא ידעה איך להיות אם. לעומת זאת היא תמיד ידעה להפסיד כסף בהימורים, לקחת הלוואות מהבת ולהשתובב עם גברים במצב פיכחון חלקי ביותר.

כל העלילה מתרחשת ימים ספורים לפני חג המולד המביא את האימהות חזרה לחיים של הבנות ומוביל לחיכוכים הבלתי נמנעים. כך שמעבר לנוסחא הבסיסית המחייבת עימות אמהות-בנות שמגיע לשיא ויחזור לפיוס במערכה השלישית, נוספת גם שכבת סירופ דביקה של רוח חג המולד שמצפה את כל העסק. אם הרעיון העלילתי נשמע חדשני (והוא לא) אז יש לציין שתוך שבועות ספורים נראה חלק שני בסדרת סרטים קומית שמבצעת מהלך זהה. ב"גבר גבר 2" יצטרפו לאבות וויל פארל ו-מארק וולברג גם האבות שלהם (ג'ון ליתגו ו-מל גיבסון) והכל שוב יהיה גדוש בצבעי הירוק אדום לבן והאיקונוגרפיה של חג המולד.

"אימהות רעות 2" הוא סרט בינוני כמו קודמו. הדמויות מוגבלות, וכך גם הסיטואציות הקומיות שכתבו מור ולוקאס. מה שהסרט מציע הן הבלחות רגעיות וספורות של חיוכים. בצד הזכות ניתן להתייחס לדמות שקתרין האן מגלמת. קארלה היא מורטת במכון יופי והיא זוכה לפגוש את גבר החלומות שלה – כבאי לשעבר שהפך לחשפן (ג'סטין הארטלי) - בעודה מבצעת לו מריטת מפשעה ונקבים. זאת, אגב, הסצנה הרומנטית בסרט. בצד השחקניות המבוגרות המגלמות את האימהות קריסטין ברנסקי ממצה את הטקסט הבינוני שניתן לה. במיוחד כשהיא מצליחה לבצע הטעמות מתנשאות ומגוחכות של מילים.

מלבד רגעים ספורים אלו הסרט חוזר על דימויי הפראיות בעירבון מוגבל. עוד מונטאז' בהילוך איטי שאמור להיות מצחיק כי הוא כביכול גרסא פרודית לקליפ של ראפרים שחורים, אבל עם נשים לבנות מהוגנות. הילוך איטי של מכות קלות בישבן, לגימת אלכוהול, ועגיבה על ברכיו של סנטה קלאוס זקן בחנות כולבו. יכול להיות שאת האמריקאים זה מצחיק.