שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין אלוהים לאב שהתאבד: אריק גלסנר מחפש תשובה
    עם אב שהתאבד, בית מדרש שבו הלך לאיבוד ואובדן האלוהים, אריק גלסנר מסתובב בעולם במגמת חיפוש. ספק אם מחנכיו בישיבה התיכונית שבה למד יוכלו להתמודד עם הטקסטים הנוקבים שהוא מוציא תחת ידיו בחיפוש הזה בספרו החדש, הכמעט אוטוביוגרפי, שנולד בייסורים
    אלמלא הטרגדיה שפקדה אותו בגיל 13, ייתכן שמעולם לא היינו שומעים על הסופר והמבקר גלוי הראש, אריק גלסנר. לא היינו קוראים את ביקורות הספרות שלו, וספריו היו נמכרים במדפים השמורים לספרות קודש. ייתכן שלא היה בכלל אריק, אלא הרב אריה גלסנר, בוגר הישיבה הגבוהה בבית אל שאליה נכנס בגיל עשרים.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    אבל הטרגדיה קרתה. אביו נטל את חייו וגלסנר איבד גם את אלוהים באותו בית מדרש, ומאז הוא מסתובב בעולם במגמת חיפוש. ספק אם מחנכיו בישיבה התיכונית שבה למד, כפר הרא"ה – "אם ישיבות בני עקיבא" – יוכלו להתמודד עם הטקסטים הנוקבים שהוא מוציא תחת ידיו בחיפוש הזה, בספרו החדש "מדוע אינני כותב" (הוצאת "ידיעות ספרים") שיוצא בימים אלה.

     

    עוד תרבות בערוץ היהדות :

     

    הוא נשוי ואב לשניים, נולד בכפר הרואה למשפחה ציונית-דתית אידיאולוגית. אביו, משה, בוגר ישיבת "מרכז הרב", היה ממקימיה של תנועת "התחיה". כשהיה בן 13 הוא התאבד. אריק גלסנר המשיך את הדרך ופנה ללימודים גבוהים בישיבת בית אל, מתוך מטרה גלויה להיות רב, אך אז גילה שחיי הרגש שלו הכוללים כתיבת שירים וצריכת ספרות, לא באים לידי ביטוי בבית המדרש. ההבנה הזו הובילה להכרה כי הוא גם לא מאמין באלוהים.

     

    13 שנים חלפו מצאת ספרו הראשון, שבהם חווה גלסנר - מבקר הספרות של "ידיעות אחרונות" - קושי לשוב ולכתוב בעצמו: "ניסיתי להבין מה הבלם שלי לכתיבה, והגעתי למסקנה שההתנסות הקודמת הייתה טראומטית".

     

    לחשוב גם על הצדדים הנמוכים של החיים

    לגיבור הספרותי שלו קרא כשמו, אריק, ובאמצעותו הוא מנסה לחלץ את הסיבות למניעיו שלו ביחסיו עם נשים, עם הדת, עם אביו שהתאבד ועם עולם הספרות. "אתה מבין שאתה לא יכול להיות אינדיוודואליסט קיצוני, וגם הסופר 'הטהור' ביותר זקוק לאהבה. קודם כל זוגית, אבל גם רצון לפרסום, להכרה", הוא אומר. "יש כאן קונפליקט לא פתור ואפילו קצת מגעיל כשאתה מבין פתאם שגם דברים לגמרי ארציים מעסיקים ומניעים אותך".

     

    "צריך ומותר לחשוב גם על הצדדים הנמוכים של החיים, על אגו, על כבוד, אחרת הצרכים האלה חוזרים אליך בבומרנג ואתה מתאבד". גלסנר (צילום: ליאור מזל)
    "צריך ומותר לחשוב גם על הצדדים הנמוכים של החיים, על אגו, על כבוד, אחרת הצרכים האלה חוזרים אליך בבומרנג ואתה מתאבד". גלסנר(צילום: ליאור מזל)

     

    ועל כל אלה – למעשה על כל חייו, מאז גיל 13, מרחף צלו הכבד של אובדן האב. "עד היום איננו יודעים בדיוק מה היו הגורמים שהניעו את אבא לעשות את אותו מעשה", הוא מספר, "אבל נדמה שהוא חש כי לא הגיע למיצוי יכולותיו. הוא ראה את חבריו פורחים והוא שהיה איש רוח, טוב לב ואידיאולוג מסור שאפילו לא ביקש להיבחר, לא יכול היה לשאת זאת יותר.

     

    "אי אפשר לחיות רק בספירות עליונות. אנחנו עשויים גם מבשר ודם ואנחנו צריכים לספק את החלק הגשמי שבנו. אבל אבא התעלם מזה. היה לו קשה להכיר בזה. זו הסיבה שכאשר מספרים לי על מעלותיו, העיניים שלי מזדגגות ולעצמי אני אומר: הלוואי שהוא היה קצת פחות מסור לאחרים, שהיה דואג לעצמו, ואולי הוא היה איתנו היום".

     

    היציאה בשאלה כרוכה בכך?

     

    "כשהייתי בגיל 24 ביקרתי אצל פסיכולוגית ואמרתי לה שהגעתי לחצי מגילו של אבא כשנפטר, ואני לא רוצה להגיע למצב שבו אני שואל את עצמי מה הספקתי, איפה הספקתי. תהליך היציאה בשאלה הוא חלק מזה. ההבנה שצריך ומותר לחשוב גם על הצדדים הנמוכים של החיים, על אגו, על כבוד, אחרת הצרכים האלה חוזרים אליך בבומרנג ואתה מתאבד. ההכרה הזו מלווה את גיבור הספר".

     

    מעגלים לא סגורים

    הספר של גלסנר קולח, נקרא בנשימה אחת ומורכב מטקסט השזור בהומור מבריק, וגיבורו חווה לא מעט משברים ומעגלים בלתי סגורים בעיקר סביב יחסיו עם נשים. חבר דתי אמר לגלסנר שאולי רק אצל דתיים זה ככה, סוחבים אהבות ישנות מהילדות עמוק לתוך שנות העשרים, מתייסרים במלנכוליה מתוקה. אבל גלסנר שנוסע בתחנות חייו לא פוגש רק נשים או מספר על חוויות מיניות בלתי שגרתיות.

     

    יש משהו לא פתור בתחנות החיים של אריק, שלך.

     

    "במהלך העימות של הגיבור, כלומר שלי, עם העבר – נפתחים פצעים ונעשה ניסיון למפגש מחודש עם אותה אהבה נכזבת, כמו גם עם המוות הלא מפוענח של אבא. אבל אז מתברר שהמעגל לא באמת נסגר. כך כשאני (בספר) פוגש את החבר של אבא, עייף מלשמוע את השבחים אודותיו ברמת 'אחרי מות קדושים אמור', ומקווה שהנה, הקשיש שכבר חזר בשאלה יוכל לגלות לי איזה סוד. אבל אז הוא חוזר על כל הקלישאות שהן כנראה נכונות".

     

     

    לא מעט שנים, תוכניות טלוויזיה ומאות טורי ביקורות בדפי העיתונות הכתובה חלפו מאז החל גלסנר לפרסם ביקורות ספרות בעיתונים "מקור ראשון", "הארץ", "מעריב" ומשנת 2011 ב"ידיעות אחרונות". סביב טוריו נוצר לא פעם פולמוס שהגיע לשיא במאמר תוקפני חריף של בני ציפר, עורך הספרות ב"הארץ" ועם הודעתה של הוצאת "זמורה ביתן" ל"מעריב" כי לא תשלח עוד ספרים למערכת בשל מה שכינתה "ביקורת מוטה ושלילית". ולמרות זאת, נחשב גלסנר לאחד המבקרים החשובים בשדה הספרות הישראלית, ואף זכה בפרס ברנשטיין לביקורת ספרות.

     

    ההתכתשויות הבלתי פשוטות הללו של גלסנר המבקר עומדות בסתירה מרתקת לחוסר הביטחון שלעיתים מאפיין את גלסנר הסופר. "יש לי אמונה במי שאני ואני גם מרגיש נקי בכתיבתי עד כמה שאדם יכול להעיד על עצמו, אבל יש לי גם צניחות שמדהימות אותי ואני חושב שהן לא רק פונקציה של אירועי ילדות, אבא שהתאבד, אהבה נכזבת או חזרה בשאלה, אלא גם תלויות בתפיסת הקיום האנושי שלך, ביכולת שלך להיות הפרשן של עצמך. וזה אגב, חלק מתפקידה של הספרות".

     

    היחס שלך לספרות כמעט דתי.

     

    "מה שמעניין אותי בספרות היא היכולת של האדם לתת דין וחשבון על חייו. ספרים שמגביהים אותנו מעל החיים, ומצליחים להראות לנו את תמצית הקיום האנושי מנקודת מבט עליונה; תיאור מדוייק של המציאות כמות שהיא, כאילו שאתה מכין מפה של המציאות שתהיה רלוונטית גם לעתיד. זה אגב, מאוד נדיר. יש מעט ספרים כאלה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בין אלוהים לאב שהתאבד: אריק גלסנר מחפש תשובה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים