ראי הוטרדת

הארווי ויינשטיין יכול להיות מבסוט. הוא לא לבד. יחד איתו נופלים כזבובי זבל נושאי משרות בכירות שהירשו לעצמם הרבה יותר ממה שמותר להם. זה ליטף, ההוא נגע, זה הוציא מייל גס, ההוא תחב את לשונו בפיה של עובדת, זה רמז שהדרך למעלה עוברת דרך מיטתו, ההוא החמיא למחשוף הנדיב למרות שהיא לבשה חולצת גולף ומעליה סוודר.

אין לי דרך אחרת מאשר לומר זאת: יש גברים דוחים! רובם נעשים דוחים בדיוק כשאנחנו דוחות אותם, מסרבות לגלות בהם עניין, לא נענות לחיזורים שלהם. הייתי רוצה להגיד שרק בעלי כוח וממון מרשים לעצמם, אבל זה כולל גם את הטכנאי הרווק שבא לסדר לי משהו בבית ויכולתי להריח את הבל נשימתו כשדיבר אליי קרוב מדי.

(צילום: shutterstock)

אין אשה שלא הוטרדה מינית, גם אם אלה היו "רק דיבורים". לכל מי ששואל מתי מחמאה הופכת להטרדה, הריני מתנדבת להסביר: מחמאה על המוח המבריק שלי, העיניים היפות שלי והיותי אשה מאוד מוצלחת – תתקבל בברכה. מחמאה על כל איבר אחר בגופי, מציפורן ועד תנוך אוזן, אינה מקובלת.

אם המחמאה מכילה את המילה "גוף", "סקסית", "מושכת", היא לא מחמאה, היא הטרדה. אם אתה מסתכל לי על השדיים ולא על העיניים כשאתה מדבר על המוח שלי, זו לא מחמאה, זו הטרדה.

אם אתה אומר לי "יש על מה לדבר, בואי נדבר על זה לאור נרות", אתה מטריד את מנוחתי. אם אני באה אליך לפגישת עבודה ובמקום נשיקה על הלחי אתה מנסה לנשק אותי בפה, זו אחושיניליג הטרדה. אם אתה סתם אומר לי "את יפה", מצידי אתה גם יכול לשקר, זו מחמאה. הגבול הוא לא דק. הוא עבה וברור ומסומן בטוש צהוב זוהר.

גבר שלוקח בכוח הוא לא גבר

אחד הדברים המטרידים שגיליתי מאז שהתגרשתי זה שדמנו מותר. אם אני גרושה – ועוד כזאת שאוהבת לשבת בברים ולצאת למועדונים שומו שמיים! – אני בטח זורמת, נותנת, פחות עושה עניין.

הייתי נתח עסיסי על הדוכן בשוק בשר מלא רוכלים, קבצנים וכלבים שחשפו שיניים. גברים הרשו לעצמם לשלוח הודעות אסאמאס מיניות עוד לפני שנפגשנו בכלל, או לנסות לנשק עוד לפני שהגיעה המנה הראשונה בדייט הראשון. עד היום יש גבר אחד שלא מבין עד היום למה ניתקתי לו בפרצוף כששיחת ההיכרות שלנו נפתחה במשפט: "הי סקסית".

אני יכולה להיות סקסית או צנועה, שמנה, רזה, דאבל די או מינוס אפס בחזייה, מותר לי ללבוש מיני וסקיני ולצבוע את השפתיים באדום – ולך אסור להעיר על זה. פשוט אסור. אם אתה רוצה לבטא את עצמך תחשוב שאני אמא שלך ודבר אליי כאילו היא זו שאתה עומד להגיד לה או לתפוס לה או למשש לה. לא נעים, הא? גם לנו זה לא נעים.

גבר שלוקח בכוח הוא לא גבר, הוא אותו ילד קטן דחוי שנאלץ ליטול בכוח מה שלא שלו. הגיע הזמן שגברים דוחים יתנו את הדין על המעשים שלהם ושאנחנו נעמיד אותם במקום הקטן שלהם.

"גופי הוא ברשותי", כמו שאומרים הילדים. גם אני רוצה להרגיש נחשקת ונאהבת, אבל עם בן הזוג שלי. גם אני בעד משחקי חיזור והפגנת חיבה, מה זה בעד, אני חולת מחמאות! אבל אם אתה נותן לי מחמאה ואתה רואה שהתכווצתי, שהצחוק שלי מעושה, שהחיוך שלי מזכיר צרבת – בוא תתנצל, ואל תעשה זאת יותר לעולם.

שלכם,

גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות להערכה עצמית , מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות