בחדר הכושר אני מאמן בעיקר את המיניות שלי
מכון כושר הוא מיקרו קוסמוס של העולם שבחוץ. הפנטזיות, המיניוּת, חיפוש האהבה ועוד, כולם מתקיימים גם באולם המכוסה מראות, שמנפח את הגוף, אבל יותר מכך - את האגו
נכנס לעוד אימון בחדר הכושר, עומד לעבוד הרבה על הדימוי העצמי שלי ומעט על הבריאות. לפני שאני מתחיל לעבוד על שריר הזרוע הדו-ראשי שלי אני נותן לעצמי דו"ח מצב לגבי מספר הכוסיות הנוכחות. אין משהו חדש, אותה בחורה בשינוי גוזייה.
אחת המתאמנות מחזקת את שרירי הירכיים, פותחת-סוגרת את רגליה בתוך מכשיר ייעודי. היא מסתכלת עלי ופותחת. אני מחזיר מבט וחושב מה יש שם בין רגליה, ואם זה ייפתח כך גם עם המכשיר שלי.
אני מתיישב על ספסל המשקולות ומוציא אוויר בסוף הדחיקה. 12 סטים כפול שלוש חזרות. יאללה, שייגמר כבר, אני חושב לעצמי וקופץ לשתות מים במתקן המים הסמוך. אולי תגיע גם איזו בחורינה-קוזינה ונתחיל בשיחת "את באה לפה הרבה?" סטייל משה וציפורה ליד הבאר.
אחרי שסימנתי וי על עוד כמה מכשירים בתוכנית האימונים שכתב לי המדריך, אני מביט במראה הגדולה שמולי ומקבל אשליה זמנית שאכן השריר גדל. בסמוך נמצאות כמה בחורות לבושות חזיית אימון ומכנסי טייץ ומסדרות את השיער. נראה שהן באו לאמן את המבט הסקסי יותר מאשר את השרירים.
בכלל, בחדר כושר קיימת איזו תחושה שהגעת למיני-מסיבה. המיניות באוויר מזמינה אינטראקציות בין המינים, כשברקע מוזיקת דאנס שאמורה לדרבן את הנוכחים להיכנס למצב. כולם בוחנים את כולם ומתלבשים במיטב בגדי הספורט החושפניים. מבטים נזרקים לכל עבר, בנים על בנות, בנות על בנים, בנים על בנים...
אני עובר לעבוד על שרירי החזה במכשיר הפרפר. כשאני מסיים את הסט השני מגיע אחד מהבנים, פונה אלי בחיוך ואומר: "אפשר להיכנס איתך למכשיר?", אבל ממה שאני קולט הוא מעוניין יותר להיכנס אלי. "יש לי עוד סט אחד ואני מסיים", אני עונה ומחסל כל סיכוי שלו להתחכך בזיעה שלי. "נסה במכשיר אחר", אני חושב לעצמי.
המתחיל הסדרתי מפלרטט עם אחת המתאמנות
עוד מבט:
הערס השואג פוגש את גברת פלפלת
שירלי פרקש
אף אחד לא יגיד לכם שהוא נרשם למכון כושר בשביל להכיר מישהו, אבל איפה אפשר למצוא כל כך הרבה אנשים, בעיקר רווקים, תחת קורת גג אחת? מדובר בז'אנר חברתי, קלאב יוקרתי מלא בגברים ונשים שלכאורה מגיעים לשם כדי לדלג להנאתם ממכשיר למכשיר, אבל מתעלמים לחלוטין מהשאלה האמיתית שמרחפת בחדר. שמנמונת אופטימית נותנת בהם סימנים
הדרך הטובה ביותר לבחון מישהו בחדר הכושר מבלי שהוא/היא ישימו לב לכך היא דרך המראות. באולם גדול מוקף מראות גדולות שמפמפמות לך את האגו החיצוני, אפשר להסתכל על אנשים מבלי שהם יבחינו, תחת איצטלת "אני עושה תרגילים".
כך, למשל, אני מביט בזווית העין ובוחן בחורה סקסית באמצע שנות ה-20 שלה מרימה משקולות זעירות, או את ההייטקיסט המגולח למשעי מפוצץ חצ'קון מול המראה. אני מסתכל על סיטואציות בין המתאמנים, כמו איך המתחיל הסדרתי המזדקן מפלרטט עם אחת המתאמנות שפוסעת על מכשיר ההליכה, בעוד אחרת לוטשת עיניים במדריך החתיך שלא שם עליה.
הכי פדיחה לתפוס מישהו מסיים תרגיל ומיד בודק את שריריו במראה ועושה פוזות עם הפנים. זה מזכיר לי שבילדותי ראיתי סרטי ברוס לי ורוקי, ומיד בסיומם הייתי מוריד את החולצה מול המראה ועושה שרירים ותנועות קונג-פו. באותם רגעים הייתי האדם הנחוש ביותר בעולם.
חוץ מהרוב הרגיל שבא לתחזק ולאמן את השרירים, יש חבר'ה שבאים לאמן בעיקר את שריר הלשון. הם מתאפיינים בקדיחה בלתי נלאית, שלעיתים מופנית גם אלי. מזלי שאני מאזין למוזיקה באוזניות, דבר שמצליח לשמש מחסום בפני מחציתם. אלו שלא מבינים את הרמז ועדיין פוצחים איתי בסמול טוק משעמם זוכים להתחמקות עדינה, כי "אני חייב להשלים עוד סט של בטן".
אחרי כמה שבועות, הפרצופים של המתאמנים כבר נהיים מוכרים, ופה ושם מישהו אומר שלום ומפר את הסטטוס קוו המיזנטרופי שלי. אני מעקם שפתיים ומשיב "אהלן". לא באתי להיות סוציאלי ולעשות חברים, בסך הכל רציתי להוריד קצת את כרס הבירות כדי לעלות את מפלס הזיונים.
גם כאן יש חלוקה בין גברים ונשים
ועוד אחד:
נדלקתי על המדריך בחדר הכושר
ללי בלו
מעשה שלא עושים. מוצאת את עצמי מסתכלת ארוכות במראה לפני נחיתה במכון מיוזע שמתיימר לעשות אותי חטובה, ניסיון מגלומני משהו. פתאום בוחרת בגדים בקפידה, כבר לא החולצה ההיא הדהויה, ומבריקה שפתיים בוורוד חולמני - כמה תיכוניסטי מצידי. קראש על קוביות בצבע שוקו
שתיים מהמתאמנות הקבועות הן נשים נאות ומושכות בנות 40 ומשהו, MILFs שבהחלט הייתי מראה להן איך השריר הבין-רגלי שלי גדֵל. נראה שמחכה להן זוגיות בבית, אבל לא מאושרת. הן מסתכלות עלי ואני עליהן, מפנטז שהן לוקחות אותי אליהן הביתה, כל אחת בתורה, נותנות לי לימונדה קרה ומפרקות לי את הצורה, או אולי איזה חפוז באיזה חדר צדדי מיד לאחר האימון.
אחת מהן צועדת לעבר מסילת הריצה ומתחילה בהליכה מהירה תוך צפייה בערוץ החיים הטובים. אני ממשיך לעבר תרגיל לחיזוק הגב העליון. כמו בהרבה דברים בחיים, גם בחדר הכושר נראה לי שיש חלוקה דיכוטומית בין גברים ונשים. יש מכשירים המיועדים בעיקר לנשים, כמו מתקן ה"סקי", או המכשירים לחיזוק הירכיים והעכוז, בעוד שהגברים יותר מתמקדים בחיזוק פלג גופם העליון ושרירי הבטן. בקיצור, כל מגדר עובד על הצד היותר חלש שלו, זה שנוטה להשמנה ולרפיסות.
סך הכל, להיות מנוי בחדר כושר זו חוויה תרבותית. הסיטואציות שמתרחשות מקבילות מאוד לאלו שבעולם האמיתי. גם כאן קיימות היררכיות, מקובלים וחנונים, יפות וכאלה שרוצות להיות, אלו שמחפשים אהבה ואלו שמעוניינים באחת רגעית ורטובה, אלו שמבליטים ואלו ששקטים. מיקרו קוסמוס של העולם שבחוץ, כשלפעמים נדמה לי שבחדר הכושר, אני מאמן בעיקר את המיניות שלי.
כולם עובדים על השרירים, מחזקים, מותחים ומתאמנים והכל בשביל מה? בשביל שהשריר היחיד שלא עובד בחדר הכושר, יזכה בלילה לתשומת הלב הראויה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
