הכי טוב לקנות באינטרנט

כבר שלוש שנים שהחברה שלי ואני עושים קניות לשבת אך ורק באינטרנט. בהתחלה, זה היה בשביל להכיר קצת את התחום כדי שאוכל לכתוב עליו כתבה. בסופו של דבר, גילינו שאנחנו מעדיפים לקנות כך והמשכנו לעשות זאת.

וכך הפכנו מיסיונרים של השיטה, וניסינו - לשווא - לגרור אחרינו אנשים שאנחנו מכירים. זה לא ממש הצליח לנו כמו שזה לא כל כך הצליח לרשתות השיווק שמפעילות את אתרי המזון.

מדי פעם, במהלך השנים האלו, קרה אמנם שחטאנו בביקור חטוף בסופר השכונתי. אבל בדרך כלל המחירים הגבוהים, המבחר המצומצם והתור ליד הקופה, רק הזכירו לנו את מה שידענו בין כה וכה: לא רק שהקנייה באינטרנט קלה ומהירה יותר, אלא שבסופו של דבר כמעט תמיד מוציאים פחות.

רק בשנה האחרונה התחלנו לפתח הרהורי כפירה. מהפכת רשתות שיווק המזון הפרטיות הגיעה גם לקרובינו ומכרינו, ועימה הסיפורים - על המבחר העצום, על המחירים האטרקטיביים, על חוויית הקנייה העילאית. התחלנו לשאול את עצמנו אם ייתכן שאנחנו מפסידים משהו, ובסופו של דבר לא התאפקנו ויצאנו לבדוק.

למצוא חמישה שקלים בשביל העגלה

כמו כל דבר, גם את הקנייה הלא וירטואלית התחלנו באינטרנט. חיפשנו את הכתובת, הורדנו מפה, ואחרי התייעצות קצרה עם אנשים שבקיאים יותר מאיתנו במלאכת הניווט בעולם האמיתי, יצאנו לדרך. לרגע, תקף אותנו היסוס מסויים, אבל אמרנו - היי, זו התנסות. מקסימום נישאר עם חוויה.

ואיזו חוויה. אחרי התגלגלות בת כחצי שעה בדרכים, שכללה אי אלו פניות שגויות, הגענו ליעד. האתגר הראשון היה למצוא מטבע של חמישה שקלים בשביל העגלה. אחר כך, היה עלינו לנצל את מלוא כישורינו האינטלקטואליים כדי למצוא את הכניסה להאנגר הקניות המפלצתי. בשלב הזה הצטערתי שהשארתי את המשקפיים באוטו, כי לא הצלחתי לקרוא את השילוט, אבל מילא אמרתי - בטח נעבור על הכל.

חצי שעה מאוחר יותר, התחילה החברה שלי לגלות סימני עייפות. התברר שלעגלה האימתנית שהסענו יש רצונות משלה - רצון שונה לכל אחד מארבעת הגלגלים. המעברים הרחבים שבין שדרות המוצרים היו פקוקים במאות רבות של עגלות גדולות ואנשים קטנים, כמונו.

במעדנייה היה תור ארוך. במקררים מצאנו מבחר בלתי אפשרי של מעדני חלב באריזות של 12 במחיר 10, ואנחנו בכלל רצינו יוגורט. התחלנו להתווכח האם עדיף לבצע פניית פרסה כדי לתקוף את הנושא בשיטת הסלמי, או לפנות שמאלה ולנווט במעגלים בשיטת השטרודל. ואז, נתחוור לנו לחרדתנו שעוד לא עברנו עשירית מהדרך.

מחשבות על שטרודל

"אתה יודע" היא אמרה לי, "קניתי שטרודל הבוקר ולא אכלתי אותו. אני חושבת שהוא עוד בתיק שלי". המחשבה על השטרודל, כך נראה, עוררה בה זיכרונות נוגים של הקנייה באינטרנט והיא החלה לאבד קשר עם המציאות ולמלמל משפטים סתומים על דגני בוקר. אני, תוך ניסיונות להרגיע אותה, מצאתי את עצמי עושה בבלי דעת תנועות מוזרות באוויר, כנראה בניסיון להקליק על איזו תיבת דו שיח דמיונית.

"שמע" היא אמרה לי, בתסכול שעל גבול הכעס, "זה פשוט מטורף. יכולנו לגמור את הקניות באינטרנט כבר לפני שעה ולעשות עכשיו משהו אחר". בניסיון לנחם אותה, הצבעתי בגאווה על חבילת נייר הטואלט ובה 48 גלילים, ועל נוזל האל אקונומיקה בן שלושה וחצי הליטרים שקנינו במבצע בלתי רגיל.

לפתע, חשתי פיק ברכיים פתאומי כשהבנתי שאני הולך לסחוב לפחות חמישים ק"ג מהאוטו אל הדירה בסיום הקנייה המסוייטת הזאת. הודיתי לאל הטוב ולגורלי, ששיכנו אותנו באזור ברוך חנייה, בדירה שרק 10 מדרגות מובילות אליה. תודה לאל שאנחנו לא גרים בקומה שלישית בלי מעלית בגבעתיים.

חזרנו לנקודת ההתחלה

בדרך הביתה אמרתי לחברה שלי שנדמה לי שטוב שעשינו את הקנייה הזאת, אפילו שעלתה לנו 50 אחוז יותר ממה שאנחנו רגילים להוציא. "למה?!", היא שאלה בבעתה. "כי היינו כנראה צריכים את זה כדי להיזכר למה אנחנו קונים באינטרנט", עניתי לה. "אוה!", אמרה החברה שלי ונעצה בי מבט אוהב, כשדמעה של אושר בעיניה, "אני כל כך שמחה שגם אתה חושב ככה!".

וזהו בעצם. חזרנו לנקודת ההתחלה. רוב האנשים שאנחנו מכירים ימשיכו כנראה לדפוק לעצמם את ערבי חמישי. אנחנו נמשיך לעשות קניות באינטרנט - תהליך של פחות מ-10 דקות בממוצע, כולל ריצות למקרר כדי לבדוק מה חסר - ולקבל את הקניות הביתה עם שליח באותו ערב.

נכון שמדי פעם אנחנו עושים השלמות, במכולת או אצל הירקן, אבל גם כך, בכל חישוב שעשינו, יוצא שאנחנו חוסכים גם כסף, גם זמן וגם כאבי גב. לך תבין אנשים.

הכתבה הבאה משווה בין אתרי האינטרנט של רשתות המזון. אמנם, הכתבה אינה חדשה אך רוב המידע המובא בה עדיין אקטואלי.