גיבור לאומי
"בניגוד לכדורגלנים ערבים אחרים ששיחקו כאן, עבאס סואן הוא הערבי ממנו אנחנו פוחדים בסתר כל השנים: גאה, עומד על שלו והנורא מכל, מסתכל לנו בגובה העיניים", אורי יסעור על גיבור לאומי מסוג אחר
"...נבחרת ישראל לא צריכה ערבים" (תגובה מספר 10 לראיון ב-ynet עם עבאס סואן, לרגל זימונו הראשון לסגל נבחרת ישראל, 27 לפברואר 2004).
*****
איזה יופי, נכון? לפני חודש וחצי הרעישו שריקות הבוז של הקהל לעבר עבאס סואן, כשעלה כמחליף במדי נבחרת ישראל במשחק מול קרואטיה ובכל פעם שנגע בכדור. ועכשיו, כשהכל כבר נראה אבוד, הוא שולח כדור אדיר לפינה הימנית ששומר את ישראל בתמונת העלייה למונדיאל, לפחות עד יום רביעי.
שוב הוכיחו החיים כי הם כותבים את הדרמה שלהם יותר טוב מכולנו. לך תסביר למישהו ממדינה רחוקה, נאמר לאיזה ג'ון מסאות'-דקוטה, שערבי-מוסלמי-ישראלי-פלסטיני הבקיע את השער החשוב הזה לזכות מדינת היהודים. לך תסביר למישהו שמסתכל מרחוק, שהמציאות מורכבת מרסיסי פרטים קטנים, עמוסים בסתירות פנימיות.
אבל מה איתנו? אנחנו כבר עיבדנו את הדיסוננס הקוגנטיבי שקשור לגיבור הלאומי החדש? בוא ננסה לרגע לאתגר את רגשותינו כלפי קפטן בני סכנין: 1. עבאס סואן, מטבע הדברים והמילים, לא שר את ההמנון בתחילת המשחק. 2. עבאס סואן חושב שישראל אחראית לעוול מתמשך כלפי האוכלוסיה הפלסטינית. 3. עבאס סואן, שימו לב, יצביע בבחירות הקרובות לעזמי בשארה. אז איך אנחנו מרגישים עכשיו?
הגבר הערבי החדש
בשנות החמישים והשישים (עד 1966), השנים שכל ישראלי אוהב להיזכר בהן בערגה בבחינת 'כמה טוב, חמים ותמים היה כאן פעם', היו כל היישובים והכפרים הערביים תחת ממשל צבאי. כלומר עוצר, הגבלות תנועה חמורות, מניעת תעסוקה ולפחות טבח מפורסם אחד.
בלילי בנאדו וסואן חוגגים (צילום: איי.פי)
מפלגת השלטון דאז, מפא"י, החזיקה במפלגות לוויין כנועות בעלות שמות אורווליאנים כמו 'קדמה ופיתוח' ו'שיתוף ואחווה', שבתמורה לכיבודים לחמולה הנכונה, שימשו למעשה כקבלני קולות עבור בן גוריון. אלפי שנים עברו מאז, אבל הישראלי הממוצע עדיין מעדיף את הערבי שלו כזה.
סואן, בניגוד לכדורגלנים ערבים אחרים ששיחקו כאן, מייצג את הערבי ממנו אנחנו פוחדים בסתר כל השנים: הוא גאה, עומד על שלו והנורא מכל, מסתכל לנו בגובה העיניים. כל כך בגובה העיניים, שהוא אפילו יכול לפתוח את הראיון עימו מיד לאחר הבקעת השער בברכות לאחיו היהודים לרגל חג הפורים, מבלי שיהיו אלה דברי חנופה.
סואן מפחיד, כי הוא לעולם לא יהפוך להיות ערבי המחמד שלנו. אני מרשה לעצמי להניח כי הוא אף פעם לא יזדהה עם אבני הייסוד של זהותנו, כמו הדגל, צה"ל וחוק השבות. הוא מודע בכל רמ"ח איבריו לתפקידו כמייצג המגזר שלו, וזוהי קבוצת הייחוס שלו, לא דעת הקהל היהודית. סואן, למרבה החלחלה, לא רוצה להיות כמונו.
לפעמים הוא כועס, אפילו אגרסיבי. הוא לא יסכים להגיד לנו תודה מבוקר עד ערב על כך שאנחנו 'מרשים' לו לשחק כדורגל, לדבר חופשי ולהצביע לכנסת. הוא גם יסרב לעמוד במבחני הנאמנות הבלתי-פוסקים שלנו. מצד שני, אתם בוודאי זוכרים, הוא כבש את השער אתמול באיצטדיון רמת גן, ועוד לצד הנכון. איזה מין גיס חמישי זה?
המציאות, מסתבר, מורכבת מרסיסי פרטים קטנים, עמוסים בסתירות פנימיות. התפיסות הבסיסיות של הציבור הערבי בישראל בהחלט חותרות תחת הנראטיב עליו השתתנו את חיינו כאן, וההודאה הבלתי נמנעת בזכותן להתקיים תהיה כואבת. אבל במקביל חיה ונושמת גם השאיפה הכנה להשתלב ולרקום יחד יחסים של כבוד ושוויון. אז מה אנחנו מעדיפים?
כדורגל, חומוס ודמוגרפיה
הייתי רוצה להאמין שמעכשיו לשונו של כל אוהד, ירושלמי או לא, תדבק לחיכו ברגע שינסה לקרוא 'מוות לערבים' מהיציע. שרגע לפני פרוץ הקללה הוא ייזכר בימים שלקראת המשחק מול אירלנד, בשמחה על החזרה המיוחלת של הכדורגל האירופי לארץ, ובזהותו הלאומית של מי שהציל את כל ההתרגשות הזו ממפח נפש אחד גדול.
הייתי רוצה להאמין שמעכשיו יבינו אנשים רבים יותר כי לא מדובר במשחק סכום אפס. שיתוף פעולה, הכרה הדדית, כבוד - כל אלה יועילו גם לנו.
הייתי רוצה להאמין, אבל סביר יותר להניח שרובנו לא נעמיס על האירוע הזה משמעויות החורגות מתחום הספורט. נחבק את עבאס לכמה ימים, נשמח בשמחתו, נראה בו נושא מועדף לשיחה עם נביל, מחמוד או חמיד בחומוסיה הקרובה למקום מגורינו, ונמשיך לצקצק בשפתינו אל מול המאזנים הדמוגרפיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מפלס הכנרת האנושי שלנו.
אבל לפעמים יש להיסטוריה דרכים מוזרות לשנות את עצמה. ואולי בעוד כמה עשרות שנים, כשמישהו יכתוב את הספר השלם על הסכסוך באזורינו, הוא יזכיר בהערת אגב בפרק הסיום את הטיל לפינה הימנית, מ-25 מטרים, כאחד הרגעים שהחלו את כדור השלג של הפיוס.
*****
"עבאס סואן הוא יהודי, עבאס סואן הוא יהודי" (כמה מאוהדי בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל באיצטדיון רמת גן, רגע אחרי המשחק מול אירלנד, 26 למרץ 2005).
מומלצים
