ניתוחי לייזר לתיקון ראייה: השיטות, הסכנות והמחירים

האביב והקיץ הן עונות השיא של הניתוחים לתיקון ראייה בלייזר, ענף המשגשג בשנים האחרונות, למרות משברים שידע. להערכת ריקי מנצר, סמנכ"ל מכון "קייר" לניתוחי לייזר, בתקופה זו נרשם גידול של 30%-40% במספר המנותחים.

הסיבה פשוטה: בקיץ המשקפיים מטרידים יותר. אי-אפשר להיכנס איתם לים, הזיעה מטרידה, השמש מצריכה רכישת משקפי שמש אופטיים יקרים והחלפה בין המשקפיים האופטיים למשקפי השמש לעתים תכופות.

הציניקנים אומרים כי לצד כמה אלפי משקפופרים שיחוו את תחושת השחרור המתלווה להסרת המשקפיים, ולצד המכונים למיניהם העוסקים בניתוחי לייזר ומצפים לעונת השיא, משפשפים ידיים בסיפוק, עם תחילת הפיק השנתי, גם עורכי-הדין המתמחים בתביעות רפואיות.

מדי שנה עוברים את הניתוחים האלה בישראל 15,000-20,000 איש, רובם צעירים בשנות ה-20 וה-30. עד היום נותחו כבר בין 100,000 ל-200,000 איש.

עו"ד טל נבו ועו"ד ענת מולסון, שמשרדם מטפל בכמה עשרות תיקים של מנותחי עיניים בלייזר, טוענים כי נדהמו מכמות התביעות המוגשות בנושא. בחלק מהתביעות שהגיעו לבתי-המשפט נפסקו לתובעים פיצויים בסדרי גודל של מיליוני שקלים.

למרות התביעות הרבות בעקבות נזקים או אכזבות מהניתוחים, מומחי הניתוחים הודפים את הטענות נגד ניתוחי הלייזר. "אין שום הליך רפואי מושלם", אומר ד"ר אריאל ונדר ממכון "אמריקן לייזר", "אם יש 200 אנשים לא מרוצים מתוך כ-200,000 שעברו את הניתוח, כלומר יחס של אחד לאלף, הדבר נשמע לי סביר לחלוטין. בכל ניתוח אחר יחס הלא מרוצים גבוה הרבה יותר".

"כל הסיבוכים שנוצרים בעקבות ניתוחי הלייזר ניתנים לפתרון", מוסיף ד"ר שמואל לוינגר, מנכ"ל מכון "עיניים", שנחשב לאחד הרופאים שביצעו הכי הרבה ניתוחים מסוג זה בישראל. הפתרונות נעים, לדבריו, מטיפות, כשמדובר בסיבוך קל כמו תחושת יובש בעיניים, ועד להשתלת קרנית במקרים המסובכים יותר – ניתוח שמוגדר בעיניו קל.

אף שה-FDA, מינהל המזון והתרופות האמריקאי, קובע באתר האינטרנט שלו כי חלק מהמנותחים, אם כי מיעוט קטן, עלולים לאבד את ראייתם, ד"ר לוינגר קובע בפסקנות: "לא מתעוורים מניתוח להסרת משקפיים בלייזר". לקביעתו זו מצטרף גם פרופ' יוסי פרוכט, מנהל היחידה למחלות קרנית וניתוחי תשבורת בהדסה עין כרם והמנהל הרפואי של "הדסה אופטימל", מכון הלייזר של הדסה.

עונת השיא - הקיץ, כשהמשקפיים מטרידים יותר       (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

פרופ' פרוכט מציין שיש חילוקי דעות סביב ההגדרה מהו עיוורון. לדבריו, עיוורון מוחלט, לא נרשם בישראל בעקבות ניתוחי לייזר. מקרים של עיוורון על-פי הגדרות הביטוח הלאומי, שהוא יותר כובד ראייה דרמטי שמביא לקושי לחצות את הכביש לדוגמה, נרשמו בישראל, אבל בודדים.

"אפשר להתעוור אם תחטוף זיהום נדיר שאי-אפשר לטפל בו – סיכוי של אחד ל-10,000 מקרים, או אם תקבל צלקת שתגיע לעיוורון אם לא תטופל – סיכוי של אחד ל-100,000 מקרים", טוען ד"ר תואם כץ, מנתח עיניים בשערי צדק והמנהל הרפואי של מכון "קייר". "בסך הכל מדובר בניתוח די בטוח אם סלקציית המנותחים הנעשית לפני הניתוח נכונה", מרגיע פרופ' דב וינברגר, מנהל מחלקת עיניים במרכז הרפואי רבין של שירותי בריאות כללית.

אלא שעו"ד טל נבו מעריך כי כ-10% מאלה שעוברים את הניתוחים, מעבר לאלה הנפסלים על-ידי המכונים השונים, בעצם לא היו מתאימים לניתוח. "המנתחים המצליחים ביותר הם אלו שעושים את הסלקציה הקפדנית ביותר", אומר פרופ' וינברגר. "כ-40% ממרכיבי המשקפיים אינם יכולים לעבור ניתוח להסרת משקפיים בלייזר, וצריך לפסול אותם".

בפועל מעלה בדיקה שערכתי בין המכונים השונים כי שיעור הפסילות נע בין 15% ל-40%, לפחות לפי הצהרות אנשי המכונים. פרופ' פרוכט מציין שהסיבוכים שמגיעים לכותרות נזקפים לדור הראשון של ניתוחי הלייזר, וכי מאז השתפרו פלאים הטכנולוגיות והמיומנויות של רופאי העיניים.

"בשנים 1997-1998 נותחו אנשים לפי קריטריונים של אז, כולל קצרי ראייה עם מינוס 17-19, אנשים שלא ינותחו היום. הלייזרים היו פחות טובים, הקריטריונים היו פחות חמורים. השוואה בין מה שהיה אז למה שקורה היום בשטח דומה להשוואה בין מי שנוסע ברכב משנת 2006 לרכב משנת 1910. היום אני חושב שהרופאים עובדים לפי קריטריונים בכל המקומות. יש לנו מפגשים קבועים של אנשים העוסקים בתחום, שחשופים לכל הפרטים ומודעים לבעיות. גם לי יש עניין שגם רופא פחות מנוסה לא יעשה טעות, כי הטעות תפגע גם בי".