האם עלולה בריכת ירושלים – הבריכה הותיקה ביותר והגדולה ביותר בבירת ישראל – להיסגר? ידיעות בדבר איום שכזה נפוצו
בחודש האחרון. 'בריכת ירושלים' היא מן הבריכות הותיקות בישראל, ובודאי הגדולה והפעילה ביותר בירושלים. הבריכה נפתחה לפני 51 שנים, על רקע מאבקים סוערים שהתנהלו בזמנו בין החרדים בעיר לציבור החילוני. אלא שמאבקים אלו נשכחו מזמן ו'בריכת ירושלים' הייתה לבריכה הציבורית הגדולה והראשונה בבירה.
מדובר במוסד ירושלמי ציבורי ותיק מאוד, פעיל מאוד ופופולארי ביותר. סגולתה הבולטת של בריכת ירושלים היא גודלה. היא נהנית ממדשאה רחבה המאפשרת למאות מתרחצים ובני משפחותיהם להשתרע בנוחות, והיא הבריכה האולימפית היחידה בעיר - אורכה 50 מ' - ואחת היחידות בארץ באורך זה. זו גם הבריכה המרכזית בכל דרום ירושלים, ואחד המוסדות הציבוריים הפעילים ביותר בחלק זה של העיר.
הבריכה, הממוקמת בעמק רפאים - רחובה המרכזי של דרום ירושלים - נבנתה על קרקע עירונית שנרכשה לצורך הקמת מתחם ציבורי, וייעודה לכל אורך עשרות השנים הללו היה ייעוד ציבורי מובהק. גם היום היא מוגדרת - על-פי התב"ע העירונית - כאזור פתוח לשימוש הציבור. נראה שבדיוק את מגבלת השימוש הזה מבקשים בעלי הבריכה להסיר. מזה למעלה משנתיים מנסים בעלי הבריכה להעביר בעירייה תוכנית, שגובשה בידי משרד האדריכלים קולקר את קולקר, להקמת בניין רב-קומות שבתחתיתו חניון גדול. המבנה המתוכנן אמור לכלול דירות יוקרה ומשרדים. אלא שעירית ירושלים דבקה עד כה ביעוד המקורי על-פי התב"ע ולא אישרה את התוכנית.
"אם אשכחך ירושלים". בריכת י-ם - למעלה מ-50 שנות פעילות, גם בשבת
ההודעה המפתיעה של בעלי הבריכה למנוייה, לפיה יתכן שהבריכה תיסגר בחודשים הקרובים, מתפרשת איפוא על-ידי המנויים כטקטיקה חדשה של בעלי הבריכה: "הם משתמשים בתירוץ של דרישות פתאומיות של משרד הבריאות שהם לא יכולים לעמוד בהם", אומר שמעון ביגלמן, מנוי ותיק וחבר בועד הפעולה של המנויים והמתרחצים, "אבל תקנות משרד הבריאות אין בהם שום חדש. בעלי הבריכה פשוט חומקים מלמלא אותם כבר הרבה שנים, ובכלל ההרגשה היא שהם מנוונים את הבריכה כי הם רוצים לנצל את הנדל"ן". ואכן מדובר באזור מן היקרים והאטרקטיביים בירושלים, המושבה הגרמנית, השוכנת בלב ליבו של מרכז החיים החילוני של הבירה.
חלק גדול ממתקני הבריכה, בת יובל השנים - בעיקר הפילטרים הגדולים וצנרת המים - לא הוחלפו עשרות שנים. משרד הבריאות דורש מהבריכה כבר זמן רב לישר קו עם התקנים הנוכחיים המחייבים את כל הבריכות הציבוריות בישראל. אבל רק השנה, כשעומד לפוג רישיון העסק של הבריכה, הצליח משרד הבריאות לתת שיניים לדרישותיו.
מנהלי הבריכה טוענים שעלות מימוש דרישותיו של משרד הבריאות תסתכם ביותר מ-2 מיליון שקל, סכום שאין הם מסוגלים לעמוד בו, לטענתם. הם גם משמיעים טענות לא מבוטלות כלפי העירייה ודווקא בעניין זה מתרחצים רבים מסכימים איתם: "הבריכה הזאת צריכה להתמודד עם עלויות מים בלתי סבירות. כל הבריכות בסביבה נהנות מתעריפי מים מוזלים, ודווקא הבריכה הזאת, שמגיעה לנפח של 2,000 קוב בערך, צריכה להתמודד עם תעריפי המים הגבוהים ביותר", אומר מ.ג. מנוי ותיק ובקיא.
"בריכת רמת רחל שנמצאת לא מאוד רחוק מכאן, נהנית מתעריף מים חקלאי של כ-4.5 שקל לקוב. בריכות אחרות בסביבה כמו בריכת גילה או פיליפ ליאון שבקרית יובל, מסובסדות בידי העירייה בהיותן בריכות מתנ"ס. בריכות אחרות כמו בריכות האוניברסיטה, מסובסדות בידי גופים ציבוריים" מוסיף מ.ג "לעומת זאת על הבריכה שלנו, מושת תעריף מים עסקי שלכ-12 שקל לקוב, וזה באמת עונש בלתי סביר".
ביגלמן מחזק את דבריו ואף מציע פתרון יצירתי: "ברקת השקיע המון בספורט המקצועי, הגיע הזמן שהספורט העממי יקבל יחס דומה. מדובר בכמה אלפים של אנשים, קשישים, צעירים, חילונים וגם חרדים, להם מוקצות במיוחד שעות שחיה נפרדות לנשים וגברים. הכל תלוי ברצון של ברקת לפעול" הוא מוסיף, "יש כמה דברים שאפשר לעשות מהיום למחר - אם זה כל-כך מסובך ויקר, אז שמתנ"ס בקעה ומינהל תרבות עמים ונוער הסמוך, יקבלו אישור להפוך את הבריכה לבריכה המתנ"סית האזורית".
מיקי כהן, מהמשתתפים בוועד הפעולה של המנויים והמתרחצים, מתייחס לתעריף המים המוטל על הבריכה: "עיריית ירושלים חייבת לראות במתקן הזה כשירות ציבורי מרכזי וראשון במעלה", הוא מסביר, "היא צריכה להבטיח את קיומו לא רק בכך שתדבוק בתב"ע המקורית ולא תאפשר לבעלים לשנות את ייעוד הקרקע, אלא גם בכך שתלך לקראתם בעניין מחיר המים ואולי אף באמצעות הקלות אגרה למינהן, והשוואת התנאים המועדפים המוענקים לבריכות המתנ"ס. זה אמנם עסק פרטי, אך יש לציבור - ומכאן לעיריית ירושלים - אינטרס ממשי בקיומו. על העירייה לאפשר לבעלי הבריכה להתמודד עם עלויותיה באופן מתקבל על הדעת ולא לדחוף אותם לסגירתה".
כך או כך, הדיון הציבורי הלוהט המתפתח בימים אלא סביב הבריכה, הוא מהלך נוסף של פעילות ציבורית, חילונית בעיקרה, שתוסס בירושלים בעת האחרונה. ציבור מעורב הולך וגדל חש איום על אורחות חייו השוטפים ומתגייס לפעילות אקטיבית. גל דומה התרחש לאחרונה בעקבות כוונתם של בעלי נכס ציבורי חשוב אחר בדרום ירושלים - קולנוע סמדר -לסוגרו ולהפוך את הקרקע למיזם נדל"ני. המהומה הציבורית הגדולה שהתפתחה סביב המהלך הזה דחפה
את עיריית ירושלים להתערב ולהגדיר את הקולנוע העתיק כאתר שימור, לעת עתה המהלך הנדל"ני נבלם.
"אני חושבת שיש בהחלט קשר בין שתי התארגנויות המחאה", טוענת רלי קריב מוועד הפעולה להצלת קולנוע סמדר,
"האקטיביזם שלנו בעניין הקולנוע נתן להרבה אנשים תקווה וזריקת מרץ, שאפשר להצליח לעשות דברים חשובים שנוגעים בחיים שלנו כקהל חילוני וכצרכני תרבות", היא מסבירה. "קיבלנו כל כך הרבה תגובות של תמיכה מאנשים על עצם העניין עם הקולנוע, זה נותן תקווה ומוכיח הרבה כוח שיש לציבור, שאני לא חושבת שאנשים
יודעים שיש להם".
"פנו אלינו לפעול בעניין הבריכה, כיוונו אותם וסייענו להם בכמה המלצות שהצליחו אצלנו" מוסיף אילן קריב מיוזמי המאבק לשימור הקולנוע, "אצלנו היה שיתוף פעולה בין דור מבוגר שיכול לתמוך גם כלכלית בנושאים הקרובים לליבו, ודור ירושלמי צעיר "תנועת התעוררות", צעירים חילונים המנסים למצוא את מקומם במירקם העירוני העדין".
"התארגנות של אנשים, גם אם היא מתחילה לא מפוליטיקה ומפלגות אלא מאנשים שפשוט אכפת להם, בהחלט יכולה לשנות", מסכמת קריב. "עצם זה שזה הצליח אצלנו נתן דחיפה ותקווה שאפשר לעשות וכדאי. אני מקווה שהפעילים יצליחו ואם יהיה מאבק נוסף דומה נשמח לעזור. תענוג לראות את ירושלים מתעוררת לפעולה ומצליחה לשנות".
אלפי המתרחצים של בריכת ירושלים מקווים עתה שגם בעניין הבריכה תנקוט העירייה מהלך אקטיבי, ותפעל לשימורה ולהמשך הפעלתה כבחמישים השנים האחרונות.
_a.jpg "קולנוע סמדר - סיפור הצלחה צילום: מיקי אלון")
