תעלת הימים חוזרת

נדמה היה שאיש כבר לא יציע מחדש לחפור את תעלת הימים. אותה תעלה שכתב עליה הרצל, אותה תעלה שהייתה אחד החזונות הציוניים הממושכים והבלתי ישימים ביותר, אותה תעלה שסיפקה כל כך הרבה חומר, לכל כך הרבה בדיחות.

אבל לא איש כמו השר לפיתוח אזורי, שמעון פרס, שהצהיר לא פעם כי הוא מעונין "להתעסק בדברים שלא קיימים", יוותר.

מתברר, ששיתוף פעולה ירדני-גרמני-ישראלי נרקם בחודשים האחרונים, במטרה לגייס 800 מיליון דולר הדרושים לבניית התעלה.

עד היום הוכיחו בדיקות רבות כי התעלה, שאמורה להעביר מים מים סוף לים המלח, המקום הנמוך בעולם, כדי לייצר אנרגיה, אינה משתלמת כלכלית כיוון שהתועלת מיצירת האנרגיה ומההתפלת המים שתתאפשר - קטנה מעלות הקמת הפרוייק המורכב. בנוסף, הזהירו גם אירגונים ירוקים כי להתערבות כה בוטה בטבע, תהיה השלכה חמורה על הסביבה.

זה כדאי?

רפי בנבנישתי, יועץ בכיר לשר פרס, וכן מי שאמון על הפרויקט החדש מהצד הישראלי, מסביר כי הבדיקות האחרונות שערכו האיטלקים ב-1996 מראות כי התועלת גדולה מהעלות.

לדבריו, גם הירדנים הביעו התלהבות מבניית התעלה, מאחר והם נמצאים במצוקת מים קשה, וזקוקים נואשות למים המותפלים שיזרים הפרויקט. האינטרס הישראלי הוא הצלת ים המלח, שיורד בכל שנה בכמטר. הירידה פוגעת באיכות הסביבה ועלולה גם לסכן את התיירות הענפה לאיזור.

ראש ממשלת סקסוניה שבגרמניה, קורט בידנקופף, הציע לסייע לפרס בגיוס הכספים להקמת התעלה באירופה. בידנקופף מאמין כי גרמניה והולנד יסכימו לבקשת הישראלים להלוואה מסובסדת של מיליוני דולרים. ביום ראשון ייפגשו בידנקופף, פרס ושר המים הירדני אל תמימי בישראל ויגבשו דרכי פעולה להשגת התקציב.

"צריך לחלק את התעלה לשלושה חלקים", אומר בנבנישתי. "הראשון: מוביל מים מלוחים מים סוף לים המלח, השני: שימוש במים המלוחים האלה לצורכי התפלה, שלוש: מכירת המים לירדנים ולפלשתינים. אני מאמין שברגע שהמוביל עצמו יוקם ניתן יהיה להוציא את הפרויקט למכרז לחברות פרטיות, דבר שיחסוך למדינה מיליוני דולרים".

בניגוד לפעמים הקודמות, בהן תעלת הימים הייתה חלום ציוני, בנבנישתי מדגיש כי מדובר באינטרסים נטו, "אין יותר חזון אחרית הימים, זאת בדיקה פשוטה. אין לנו מה להפסיד - אם נצליח הצלנו את ים המלח, אם ניכשל - ים המלח ישקע בשקט".