בלי שכנים

כאשר דנדן (34) ולילך (23) בולוטין מצביעים על הקרוואן שלהם בנחל פטיש ליד צאלים, שבו הם מתגוררים עם בתם בת השנה וחצי, מתפשט חיוך גדול על פניהם. בקרוב ייוולד להם צאצא נוסף ויצטרף לחוותם בת 2,700 הדונם שבלב הישימון. לפני שלוש שנים הם השאירו מאחוריהם דירת גן ראויה לקנאה בפינת דיזנגוף-ירמיהו בתל-אביב והחליטו להמירה בקרוואן בלב המדבר.

מה היה חסר לכם בתל-אביב?

"האמת? כלום. אבל היום גם כאן לא חסר לנו דבר, ואנחנו גרים בתנאי חמישה כוכבים, מאז שחיברו אותנו לרשת החשמל. עד לפני כמה חודשים עבדנו כאן על גנרטורים, וזרקנו מקרר אחרי מקרר, כי הגנרטורים היו שורפים אותם. על מיזוג אוויר אפשר היה רק לחלום. לא היה חיבור למים, אז הסתפקנו במיכלית".

החוות של ותיקי 101

האם כל מי שרוצה לעקור ללב הישימון יכול לעשות את מה שעשה הזוג בולוטין? בשבוע שעבר פורסמו - לאחר עיכובים רבים - הקריטריונים להתיישבות בודדים. עד כה נעשתה ההתיישבות הזאת באופן פרטיזני, ללא כללים כלשהם. ראש הממשלה, אריאל שרון, תמך מאז ומתמיד בתופעה הזאת, שכן הוא ראה בעיני רוחו מאות חוות כאלה, הפרושות בנגב ובגליל, במקומות שבהם יש חשש להשתלטות של פלשתינים ושל בדואים על אדמות הלאום. שרון עצמו מתגורר יחד עם שני בניו בחווה כזאת, המשתרעת על יותר מ-4,000 דונם ליד שדרות. את הקרקע רכש ב-1972 בעזרת הלוואה בסך 200 אלף דולר, שקיבל מאיש העסקים משולם ריקליס.

חוות דומות חכרו עוד כמה גיבורי ישראל, ובהם ותיקי יחידה 101 המיתולוגית: מאיר הר-ציון הוא הבעלים של אחוזת שושנה ליד כוכב-הירדן, המשתרעת על 6,900 דונם (החווה הגדולה ביותר בישראל), ולשמעון כהנר (קצ'ה) יש אלפי דונמים של מרעה בגלבוע.

בעבר קיבלו רק יחידי סגולה שטחים נרחבים מהמדינה. לפני 3 שנים החליטו שני שרים בעלי רקע צבאי והתיישבותי דומה - שר החקלאות דאז, רפאל איתן (במקורו מתל-עדשים), ושר התשתיות דאז, אריאל שרון (במקורו מכפר-מלל) - לקדם את התיישבות הבודדים בשטחים הפתוחים בנגב ובגליל. ב-3 השנים שחלפו מאז הוקמו 17 חוות חדשות, ובסך הכול יש היום בישראל כ-60 חוות של בודדים.

בעוד שרון רואה בהתיישבות הבודדים אמצעי שנועד למנוע השתלטות של פלשתינים ושל בדואים על אדמות המדינה, רואים בכך הירוקים איום על השטחים הפתוחים וחריגה מנהלים, שכן האדמות חולקו ללא מכרז ולא על-פי קריטריונים. כשהתבקש שרון על-ידי מבקר המדינה להגיב על הסוגיות האלה הוא כתב: "קביעת המדיניות היתה תהליך משותף עם שר החקלאות. אני מרשה לעצמי לומר, כי שנינו מכירים את הנושא של הגנת אדמות לאום מפני גורמים שונים זה שנים רבות, מעורים בכל צורות הפתרון ובעבודת המטה בעניין".

ההחלטה על חלוקת הקרקעות ללא מכרז ותמורת דמי חכירה סמליים (5% בלבד מהתעריף הרשמי) התקבלה כבר ב-1990, כששרון היה שר שיכון, ומינהל מקרקעי ישראל היה תחת אחריותו. "מסירה בלתי חוקית של קרקעות המדינה ללא מכרז ובמחיר סמלי מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק" - נאמר בעתירה שהגישו הירוקים לבג"ץ נגד התופעה.

נלחמים ברכבי השטח

אבנר אייל (54), ירושלמי במקור, מזכיר קאובוי אמיתי. בבעלותו 2,000 דונם ליד מערת קשת בגליל. לא אחת הוא מתעמת עם הבדואים באיזור ומונע את השתלטותם על הקרקע. "16 שנה אני אוכל כאן חרא", הוא אומר. "אין ואקומים בטבע ובחברה האנושית. אני שומר כאן לבד על אדמות שנרכשו על-ידי קק"ל מערבי נוצרי-לבנוני שהיגר לאמריקה. קיבוץ אילון הסמוך ניסה לגדל כאן עדר ונכשל בגלל תנאי הקרקע הקשים".

מה אתה חש בימים האלה?

"כולם אומרים לי שהיו מפחדים במקומי. אבל אני לא מפחד. אותי חינכו לציונות בנוסח התקופה של ייבוש הביצות. אני ציוני בתקופה שבה ציונות הפכה למילת גנאי. אני מנסה לחיות כאן בשקט, למרות השכנים, בני דודינו, שלא מאפשרים לי את זה וגם לא יאפשרו לי. השנה ניסו פעמיים לגנוב לי עדר. אני לא ישן בלילה, אלא יוצא כמה פעמים לבדוק את השטח. למרות הכול אני בעד דו-קיום, שבו כל צד נותן לאחר לחיות בשלום".

היום הוא פרוד וגר בחווה בגפו. "אני עושה את זה בשביל ארבעת הילדים שלי. אם הם לא יבחרו בעתיד לבוא ולגור כאן איתי, לא עשיתי כלום. אין לזה טעם בלי המשכיות. גם כך אני מרגיש פיספוס על כך שעכשיו הם לא כאן איתי".

חסר לך משהו מהעיר?

"לא חסר לי כלום. גם כשהייתי בעיר, הייתי בשדות. אפילו טלוויזיה אין לי".

לא מעט מהמתיישבים הבודדים שומרים בקנאות על הסביבה שבה הם חיים. למשל, הם מונעים מרכבי שטח ומטרקטורונים לנסוע בתחומי חוותיהם ולהרוס את עולם החי והצומח. אולם הבעיה המרכזית היא של נהלים תקינים: חוות הבודדים הוקמו ללא היתרי בנייה למגורים, אלא עם היתרים למבנים חקלאיים בלבד, האסורים למגורים. גם התשתיות שסופקו לחוות - כבישי גישה, חיבורים למערכות המים והביוב, לרשת החשמל ולבזק - נבנו בהליכים עוקפי תכנון: ללא היתרים וללא תוכניות כמקובל.

את העתירה לבג"ץ נגד התיישבות הבודדים הגישו עמותת אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע ב-1999. הן טענו כי אלפי דונמים של קרקע שבבעלות המדינה הועברו בדרך זו לידיים פרטיות כמעט ללא תמורה, ללא מכרזים וללא חוזי חכירה. יתר על כן, לטענתן הוקמה בדרך זו התיישבות במקומות שלפי תוכנית המתאר אסורה בהם בנייה למגורים.

במקרים לא מעטים, מציינות העותרות לבג"ץ, לוותה הקמת החוות האלה בגידור שטחים נרחבים במקומות, שעל-פי התכנון אמורים לשמש שמורות טבע ונוף לשימור מיני בעלי חיים וצומח, או כשטחים פתוחים לרווחת הציבור הרחב.

לטענת העותרות לבג"ץ, המדינה אינה אוכפת על התיישבות הבודדים את חוקי התכנון והבנייה ואינה דואגת להריסת המבנים הלא חוקיים. ובלשון העתירה: התיישבויות בודדים בגליל ובנגב מוקמות באופן לא חוקי, ללא תוכניות מאושרות, בניגוד לייעודי קרקע ולשימושים מותרים על-פי תוכניות המתאר הארציות.

בעתירה לבג"ץ גם מובאות דוגמאות לחוות שפעילותן - לטענת העותרים - נוגדת את תוכניות הפיתוח של המדינה. מדובר, למשל, בחוות עוף החול ליד רתמים, בחוות זוהר המדבר ליד פארק גולדה בנגב ובחוות יזרעאל בהר מחיה.

גם מבקר המדינה תקף במלים חריפות את התופעה: "המדיניות לעידוד הקמתן של התיישבויות יחידים ללא אישור גורמי התכנון וללא חתימת חוזה חכירה למגורים עם המינהל נוגדת כללי מינהל תקין... אל לה לרשות שלטונית לנהוג בדרך זו".

שמאלני וחוזר בתשובה

כאשר מתמצתים את דו"ח המבקר לבוקי אדירי, החולש - לצד דנדן בולוטין - על שטח בנחל פטיש, הוא מאדים מזעם. הייתי מושבניק במושב מסלול, וכשקיבלתי את השטח הזה ב-1976, ויתרתי על הנחלה שלי שם. נוסף על כך אני משלם למינהל דמי מרעה עם ארנונה בסך 12 אלף שקל בשנה. ומה קיבלתי בתמורה? ואדי יבש בנגב. אשתי ג'ולי ואני התחלנו לאחרונה לעודד לכאן תיירות חינוכית. יש כאן 700 דונם של שיפועים חדים למרעה, שנראים כמו רחוב אספלט זרוע בורות וסדקים. אף אחד לא רצה לעבד את השטח הזה. אני גידלתי פה חמישה ילדים בני 15 עד 30, ולא היה חסר להם כלום. הגדולה עברה עכשיו לעיר, לאחר שסיימה ללמוד ראיית חשבון.

אין מסתדרים?

"זה לא פשוט. התחלנו את חיינו כאן באוטובוס ישן. גרנו ככה עם ארבעה ילדים ותינוקת. אני לא מכיר הרבה אנשים בעם היושב בציון שמוכנים לזה. עכשיו בקיץ זה ניראה שליו, אבל בחורף הכול הופך פה ביצה. היו ימים שהיינו לכודים, והילדים לא יכלו ללכת לבית הספר. הילדים שלי כולם מצטיינים. להבדיל מילדים עירוניים הם גם למדו הישרדות בטבע".

מה באשר לטענה שאתם סוגרים שטחים פתוחים?

"להיפך. אני משמר שטחים אקולוגיים. עד שקיבלתי את השטח, כושר נשיאת הצמחייה של השטח שאף לאפס. עכשיו הצלחנו לגדל צמחים במקום. אנחנו גם שומרים על בעלי החיים מפני טרקטורונים. אני גידרתי 700 דונם, אבל זה לטובת הכלל".

אין בזה טעם לפגם?

"לא, כי השטח שלי פתוח לכול. אנשים עושים פה טיולים, ולכבודם החיינו את השטח. אחרי 3-4 שנים ראינו כאן לפתע פריחת צבעונים. קודם לכן לא צמח פה שום צמח. אני נלחם בהרס השטח ומעיף מפה נהגים שמשתוללים ברכבי שטח. צריך להגיד לי על זה תודה. אבל כל מי שבא ברגל מוזמן".

אתה נלחם בבדואים, שלא יתיישבו בשטחים האלה?

"להיפך, יש בינינו הערכה הדדית. אם יש לי עודף מרעה, אני משתתף אותם. אם הם צריכים מים, יש להם כתובת".

אין פחד?

"אני לא מצליח לפחד. אולי זה חסר אחריות, אבל אני מרגיש בטוח לחלוטין".

מה קורה כשמגיעים לתל-אביב?

"זה ממש חו"ל בשבילנו".

מה באשר למותרות?

"היום, לצערי, יש לנו הכול: מיקרו, טלוויזיה. קודם היו גנרטורים ולא הצליחו לשאת את כל המכשירים האלה. בדברים האלה נגררתי אחרי המשפחה".

דרוש: שכן

לפני שלוש שנים חש בוקי שהוא חייב שכן ופירסם מודעה. מספר התשובות היה זעום למרות ההבטחה למרחבים. אחד העונים היה דנדן בולוטין, הרפתקן וטייל, שבאותה עת התגורר בתל-אביב. "אני שמאלני, תל-אביבי, שום קשר, לכאורה, לבוקי החוזר בתשובה, אבל שנינו גילינו כאן את האושר", אומר בולוטין.

למה הגעת לכאן?

"הסיבות אגואיסטיות לגמרי: הרצון לאיכות חיים. רציתי לגור במקום עם הרבה אוויר, שאפשר לגדל בו בעלי-חיים וחיטה. אני פריק של איכות סביבה. נכנסו כשותפים בחווה של בוקי. הציעו לי חווה בדרום הר חברון, אבל אני שמאלני נפוץ, ולא מוכן לריב עם הפלשתינים. היום אני יכול להגיד לך שלהיות מתיישב בודד זו קריעת תחת לא רגילה, במיוחד שאתה עם ילדה בת שנה וחצי ואישה שעומדת ללדת".

איך מחנכים כאן ילד?

"אין בעיה. לא צריך להזהיר ממכוניות, רק מעקרבים שיש כאן בלי סוף".

הירוקים טוענים נגדכם שאתם משחיתים את הסביבה ובונים ללא תכנון והיתר.

"שיבואו ויראו את חיות הבר המוגנות שחיות כאן. לא רחוק מכאן יש בנייה לא מורשית של הבדואים עם מפעל בלוקים לא חוקי. בהם צריך לטפל".

בודדים - רק בדרום

בשבוע שעבר פרסמו משרדי החקלאות, הפנים, השיכון והתשתיות נוהל חדש, שאמור להסדיר את התיישבות הבודדים בעקבות העתירה לבג"ץ שהגישו הירוקים ולאור חוות הדעת של מבקר המדינה. הנוהל החדש יאפשר התיישבות בודדים רק במקרים חריגים ורק בנפת באר-שבע. המתיישב יתחייב לקבל את כל ההיתרים קודם עלייתו לקרקע וכן להסדיר את זכויותיו בה. עוד נקבע, כי המינהל יוכל להחכיר את הקרקע או לאפשר את השימוש בה רק אם הדבר תואם את תוכניות המתאר החלות על אותו איזור.