עברית מדוכאת, המילון המלא

ערב אחד ישבו מספר אוהבי עברית אצל מחשביהם ושאלו את עצמם אם לא הגיעה השעה לאחסן בנפטלין כמה מלים וביטויים שגורים בעברית עדכנית. לא למגר, ליירט, לחסל, לפגע. רק להחזיר אל הארון, לארוז יפה ולמצוא תחליפים נאותים. השאלות, וגם התשובות, נאגרו בפורום הספרים של ynet, באדיבותם של זרטוסטרא, פטיגלה, תש, אושר, סאמי, ענבל, אביגיל, האקדמיה, גרודק, אדריאן, s.t., בזיק, תנשפת וזיפציק וסליחה אם שכחתי מישהו, או מישו, כנהוג לומר כיום. כולם תרמו – בדיוק כמו בצירוף ששמעתי לא מזמן ברדיו, "תרמו בהתנדבות" - מנסיונם הלשוני העשיר, וגם הוסיפו תפילה קטנה לשובה של האות ה' להגייה העברית, ועוד ביקשו, שלא נאמץ לנו הרגל צפון-קליפורני מעצבן ונסיים כל משפט בשאלה?

הנה הרשימה לפניכם, וזה לא סופי, וגם לא כולל את מכבסת המלים המפוארת המתחדשת מדי פעם אגב פעולות צה"ל, קטסטרופות שלא יעלו על הדעת, תקרות קורסות ואפילו טיולים "בחיק הטבע".

*****

אנ'לומעמין – גם הביטוי, גם הגייתו. ספקנות היא תכונה חיובית, אבל כדאי גם לגלות מעט אמון בזולת ולוותר על חשדנותנו הטבעית, לפעמים. "מה, שילמת רק שש שקל על עשר פיתות? אנ'לומעמין".

אנחנו עם אחד – אז זהו, שלא. וחוץ מזה, מה הוכחנו כשאמרנו את זה? שכוחנו באחדותנו? שכולנו יהודים חוץ מאלה שלא? שעם אחד הוא עם אחד הוא עם אחד?

אבא'לה, אחי, אחותי – כדאי לשמור את המלים האלה לבני המשפחה שלנו, ולא להכביר בהן כשמדברים עם זרים גמורים ועוד באים אליהם בטענות, כמו למשל, "אבא'לה, מה זה אתה לא מביא עוד טחינה מלמעלה".

בסך הכל הכללי – חביב ביותר על עסקני פוליטיקה וספורט, וזו כבר סיבה מספקת לאפסנו לזמן בלתי מוגבל.

ברמת העיקרון – חביב על פרשנים צבאיים שמחכים לצפצופו של הביפר או לנפילת הפצמ"ר, העיקר שיקרה משהו שיחזיר אותם מרמת העיקרון אל "העובדות בשטח".

בקליפת אגוז – מחידושי אהוד יערי. סתם תרגום לעוד ביטוי באנגלית.

במיידי – ובעברית: עכשיו, מיד, על אתר, לאלתר.

בטירוף – למשל, "אתה מקסים בטירוף". מה קרה ל"מאוד"?

בחייאאאת – עוד נסיון למגר את המלה "בבקשה". כמו ב"בחיאאאת, נשמה, לכי תעשי קפה?"

ג'יפה – הגיעה העת לחידושי-רטרו: איכס, איכסה, פיכסה.

דאחקה – מה רע ב"צחוקים" במלעיל הישן והטוב, מה גם שהשורש ד.ח.ק בערבית הוא בסך הכל צ.ח.ק בעברית.

הלב בוכה – כי לאוהדי כדורגל בכלל, ובית"ר בפרט, יש אנטומיה מאוד פרטיקולרית.

וואללה?? – לא הפורטל, אלא היצור הלשוני התמוה, שאין מאחוריו משמעות ברורה והוא יכול להיות כל דבר בין "אנלומעמין", ל"מה, באמת?", ל"לא יעלה על הדעת".

וויייייי, או וויי-וויי-וויי (בצירוף נפנוף יד הכרחי, כמו אחרי עקיצת דבורה) – כי יש מלים לתיאור תחושת פליאה או היפעמות, וכשאין, מותר לשתוק מעט ביחד.

זהו, שלא – זהו, שנמאס.

חומא – החידוש האחרון בתחום המחמאה, כמו במשפט: "המכנס הלבן חומא לך משו".

חי ובועט – שוב, מחידושי התרגום הלא נחוצים. ואם הוא חי ולא בועט, אז מה?

טילים לריסים - שיילכו לבקר את "פצצות לגבות".

חתרנות, חתרני – יישבו נא החבר'ה ממדעי הרוח והחברה וימציאו לעצמם סיסמה חדשה.

ימבה – אולי כי נגמרה עונת שביתות המצילים?

כלבי השמירה של הדמוקרטיה – כינוי עתיק לעיתונות. אז זהו, שכבר לא. כי דליה איציק נשמעה אומרת ב"חמש עם" אחד, "הכלבים של הדמוקרטיה".

כפרה – נדמה היה לנו שהיא כבר בנפטלין, ועם זאת, כך מקובל לקרוא ללקוחה ב"מוניות השקם".

לדפוק הופעה, לדפוק מכה, לדפוק טקילות/ וודקות/ רדבולים – מישו צריך הסברים?

לא יעלה על הדעת – כי אף אחד לא מסביר למה לא יעלה על הדעת. אולי בכלל אין דעת?

להביא – "הביא מכה". "הביאו לנפגעים". "הביאו לעלית מניות". "הביאו ימבה פרסים". "היא הביאה את זה על עצמה". לאן נעלמו: לגרום, לחולל, לזכות, להוריד, להעלות, לזרוע, לפצוע, להמית חס ושלום?

להוציא מחוץ לחוק – כי מרוב הצעות להוציא כל מיני דברים מחוץ לחוק, כבר אין שם מקום.

מאמם - וגם "מהמם", אבל מי עוד מבטא ה' בעברית? אפילו לא שרת החינוך.

מדאים – מדהים, לתשומת ליבה של אורנה דץ.

מזה? - או בעברית: "סליחה, לא הבנתי?"

מכנס - וגם משקף, וכל הדברים שגנבו להם את הריבוי הזוגי. כי אם לא ניזהר, בקרוב נשמע, "בחייאת, תביא סיבוב על האופנ'שך?" ותשובה: "לא, תוריד 'תכפכף קודם, שים מגף".

מישו, מישי, משו – תוחזר ה-ה' היפה, הזנוחה, הנעלבת ללשוננו – או שעוד מעט נצטט את דוד אבידן ונאמר, "שירה היא משו בשביל מישו"?

מרגמות לפטמות – טרנסאים, צ'יל-אאוט! במיידי!

נטול – בהתחלה, היה רק קפאין או מלח או סוכר. עכשיו יש "אני נטול מכונית", "נטול רשיון" או "נטול זיקה", ובעברית: "לא שייך". ומה קרה ל"אין לי"? והאם אנו צפויים ל"אני נטול אהבה/ רק ענן של גשם בשמי"?

נשמה – השמועות האחרונות אומרות שנשמתה פרחה, אבל במו אוזני שמעתי אותה מסתובבת בעיר.

סהרורי – כמו בצירוף "שמאלני קיצוני סהרורי עוכר ישראל בוגד פושע מלחמה", המקובל על חלק מן המגיבים לכתבות ב-ynet.

סוף אדרך – כי "זה קורה/ שאדרך מתמשכת /זה קורה/ יש ללכת, ללכת".

פיצוץ – אפשר להשאיר את המילה לשימושם הייחודי של עמודי החדשות, לפחות לזמן מה?

פרטיקולרי – פרטי, פרטני, מפורט, יוצא דופן, מיוחד במינו, יחיד – לא יותר יפה?

קיצוני – שם תואר מיותר ומאוד לא מדויק ל"כל אחד שלא מסכים לדעות שלי". למשל: "קיצוני ימני", "שמאלני קיצוני", והכי מדאים: "מתאבד קיצוני".

רסיסים לריסים – שיישבו וינוחו עם "פצצות לגבות".

רשמתי – בעברית קוראים לזה "כתבתי". "רשמתי לו שיר", שמענו בכאב.

שקר וכזב – כשפוליטיקאים רוצים לשכנע אותנו שהם דוברי אמת, יגידו שמה שאמרו עליהם זה "שקר וכזב", וכך נדע להיזהר מפני מה שאמרו באמת.

תחושת בטן – שוב, מחידושי אהוד יערי. ובמלים אחרות: כשאין לפרשן על מה להסתמך. במקור, באנגלית, בכלל מדובר על "תחושת מעיים". ובירמיהו כתוב: "מעי, מעי חמרמרו", תיאור של המתרחש אצל אוהבי עברית כשהם שומעים את הצירוף.

תחתון – עיין ערך "מכנס", ובאותה הזדמנות נאפסן גם את "עיין ערך", אלא אם כן הצירוף מופיע במילון.

תשעשקלתשעים – וכל מחיר אחר שהופך שקלים לנקבות ומאונפף במהירות בטלפון, כדי שלא נבין שלנו זה עולה יותר.

יש לכם עוד משו? תביאו. בחייאת.