נשאר עם טעם מר

ס' אכל חטיף תפוצ'יפס מתוצרת עלית, כשלפתע חש טעם מר בפיו. לדבריו, התברר לו כי בשקית היה תפוצ'יפס פגום, בצבע ירוק-שחור. לדברי ס' המחשבה שבלע משהו שאינו ראוי למאכל אדם, גרמה לו להקאה ולסבל נפשי.

ס' שלח מכתב תלונה לעלית עם המוצר הפגום, והאמין, לדבריו, שיקבל פיצוי כספי הולם. נציג החברה הציע לו כפיצוי זיכוי של 60 שקל לרכישת מוצרי עלית, אך ס' החליט להגיש תביעה נגד החברה לבית-המשפט לתביעות קטנות בסך 5,000 שקל. אני מבקש כסף ולא זיכוי, כי איני מעוניין במוצרי הנתבעת, טען, אני מעריך את הנזק הנפשי שנגרם לי ב-5,000 שקל.

עלית שיגרה מכתב הגנה, בו ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את ס' בהוצאות המשפט. לטענת החברה, המוצר נשלח לבדיקה במעבדה והתברר, כי לא מדובר במוצר פגום אלא בתפוח-אדמה בצבע כהה יותר. עלית, נאמר בכתב ההגנה, התנצלה בפני התובע ושלחה לו שובר של 60 שקל, לרכישת מוצרים מתוצרתה.

השופטת דרורה בית-אור, דחתה את התביעה וחייבה את ס' לשלם הוצאות לדוגמה בגין הטרחת הנתבעת ובית המשפט בתביעה טורדנית וקנטרנית. עוד קבעה השופטת, כי התביעה היא ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת.

"משנודע לתובע מה גרם לקילקול בתפוצ'יפס, אם בכלל מדובר בקלקול", כתבה השופטת בפסק-הדין, "היה עליו להסתפק בהבעת ההתנצלות של הנתבעת, ובנסיונותיה לפצות אותו על-פי דרכה ברכישת מוצרים אחרים. במקום זאת, בחר התובע לנסח כתב תביעה מופרך לחלוטין, תוך תיאור נזקיו הנפשיים הנוראים שנגרמו לו, לטענתו, מאכילת תפוצ'יפס פגום, כאשר אין לכך כל ביסוס בראיות כלשהן מטעם רופא או פסיכיאטר".

עוד ציינה השופטת, כי "התובע ציין כי אינו מעוניין לגעת במוצריה של הנתבעת, אך הוא לא הוכיח ולא הראה שמוצרים אלו היו ועדין פגומים עד כדי כך, שהוא אינו מוכן לקבל את הצעת הפיצוי הנדיבה ולהסתפק בה".

השופטת חייבה את התובע לשלם לעלית 1,000 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.