השיטה הדיגיטלית בטלוויזיה: לא מה שחשבתם

"אחת הטעויות הגדולות שאנשים עושים, היא גלוריפיקציה של המונח 'דיגיטלי'. מה זה 'דיגיטלי'? גם כשרואים סרט באינטרנט זה 'דיגיטלי' והאיכות רעה מאד בדרך כלל". את הדברים הללו אומר חובב טלוויזיה מושבע שמפקפק בזוהרו של "העולם הדיגיטלי" - העולם הזה שכה מפצירים בנו להצטרף אליו. מתברר שחברות הכבלים והלוויין מבטיחות לנו איכות צפייה של DVD ואיכות סאונד של CD, אבל הכיסוי קצת מפוקפק.

השיטה הדיגיטלית למתחילים (איך זה עובד ולמה כדאי)

יתרונו הגדול של השידור הדיגיטלי טמון בכושר עמידות גבוה יותר נגד רעשים והפרעות, שהיו מחבלים בסאונד ובתמונת השידור האנלוגי הישן. יתרון נוסף של השידור הדיגיטלי הוא האפשרות לדחוס אותו, ולהעביר כמות רבה יותר של ערוצים באותו ה"צינור": ב"מקום" שתופס ערוץ אנלוגי אחד, אפשר להעביר עד 16 ערוצים דיגיטליים.

ברמה המעשית, השידור הדיגיטלי שמגיע לבתי המנויים מורכב מכמות בלתי נתפשת של ספרות "אפס" ו"אחת" ("ביטים" בלשון מקצועית). המפענח הביתי מפענח את רצף הביטים וממיר אותם לתמונה ולקול שבוקעים מהמקלט. בכל רגע נתון, זרם הביטים מוביל הביתה את כל הערוצים - לא רק את הערוץ שמוצג באותו רגע. כדי להעביר את זרם הביטים במינימום מאמץ והשקעה, תוך חיסכון מרבי ב"מקום" - מתבצעת דחיסה במוקד השידורים. המטרה פשוטה: ככל שיחס הדחיסה גבוה יותר, כך "זרם הביטים" תופס פחות "מקום" וניתן לשדר יותר ערוצים. אלא שיש מחיר: ככל שיחס הדחיסה גבוה יותר - נפגעות איכות התמונה ואיכות הקול.

סאונד באיכות CD? רק כמעט

נתחיל מהסוף: להבטחות של חברות השידור בעניין איכות-שמע ברמת CD אין כיסוי. נקודה. ההסבר פשוט: על פי ההגדרות הטכנולוגיות, שיטת הסאונד במכשירי CD איננה משתמשת בדחיסה כלל, בעוד שהשידור בכבלים ובלוויין דוחס את המידע בשיטת MPEG2. במונחים מקצועיים זה נקרא "Near CD". ליד, אבל לא ממש.

"איכות הסאונד היא סבירה לאוזן בלתי מקצועית", מסביר איש טכני בכיר ובלתי תלוי. "הצופה הממוצע לא יבחין, כנראה, בהבדלים בסאונד כשבפס הקול נשמע קולו של קריין החדשות או דיאלוג פשוט מסרט. אבל חובבי מוזיקה קלאסית עשויים לחוש בהבדל כשהביצוע האהוב עליהם ל'סימפוניה הבלתי גמורה' משודר בערוץ 'מיוזיק'".

DVD? לא מה שחשבתם

גם כאן נתחיל מהסוף: חברות השידור מבטיחות לכם תמונה ב"איכות DVD". בפועל, זה כמו להבטיח לכם שהאוכל יהיה "כמו במסעדה" - הבטחה כזו אין בה כדי להעיד על איכות המנות; אם בכלל, היא קשורה לאופן ההגשה.

ההסבר במקרה הזה קצת מורכב: לאזרח הממוצע, המונח "איכות DVD" אומר חדות תמונה שמאפשרת למנות את אגלי הזיעה של ברוס וויליס ב"מת לחיות". ובכן, חברים, נא להוריד ציפיות. במציאות הטכנולוגית, DVD היא בסך הכל שיטה של איחסון מידע על גבי מדיה דיגיטלית ולא התחייבות על איכות צפייה מוגדרת.

כשאת אומרת DVD למה את מתכוונת?

"כאשר מדברים על איכות DVD מתייחסים ל'ליגה' הדיגיטלית ביחס ל'ליגה' האנלוגית הנחותה באופן ניכר", מסביר מידד כץ, סמנכ"ל ההנדסה של מת"ב דיגיטל. "הטכנולוגיה שאנו משדרים בה (ויש להדגיש כי שלוש חברות הכבלים וחברת הלוויין משדרות באותה שיטה - נ.ש) היא אותה טכנולוגיה של מכשיר ה-DVD, אלא ששם הצפייה היא במערכת סגורה, ואילו אצלנו מדובר בצפייה במערכת רב-ערוצית שעוברת תהליך דחיסה. לעיתים נוצרים הפרשים באיכות, אבל לדעתי המקצועית הם זניחים".

יש, כמובן, אחרים שחולקים על דעתו. דבר אחד אפשר לומר בוודאות: במערכת השידור של הלוויין והכבלים, להבדיל ממערכת DVD ביתית, יש נפילות, מריחות צבע, ריבועים קטנים, פיקסלים, תמונה קפואה והפרעות שונות.

אז האם רואים באיכות DVD או לא?

התשובה לשאלה זו מורכבת למדי. בעניין ה-DVD התשובה היא: "בדרך כלל לא" - תלוי מתי ובאיזה ערוץ צופים. אם תצפו, למשל, בערוצי ה-Pay Per View ("הום סינמה" בכבלים ו"YES Show" בלוויין) תקבלו חוויית צפייה קרובה מאוד ל-DVD. כשאתם צופים ב"אל ג'זירה", לעומת זאת, המצב שונה באופן מהותי.

אחת הסיבות להבדלים, היא החלטה מודעת של חברות השידור להעניק עדיפות גבוהה לערוצי ה-Pay Per View בחלוקת המשאבים, כדי להגיע לחוויית צפייה איכותית יותר. הבדלים נוספים באיכות התמונה טמונים בטיפול שכמה מן הערוצים זוכים לקבל לפני שהם מועברים ללקוחות. טיב הטיפול המוקדם, שמשתנה בין חברות הכבלים השונות ובין הלוויין, מסייע ליצור תמונה נעימה יותר לעין.

סיבה נוספת, חשובה לא פחות, להבדלים באיכות התמונה בין הערוצים היא איכותו של השידור המקורי. במקרה הזה אין חוכמות - מה שנכנס הוא שייצא ואין דינו של ערוץ לוויין שנקלט בצורה אנלוגית לדין סרט שמשודר מפורמט דיגיטלי. איכות ירודה של מקור השידור, בין אם הוא משודר מקלטת ישנה או מלווין אנלוגי, תמנע השגת יעד "איכות DVD" כפי שנתפש על-ידי יושב הכורסה הממוצע. או במילותיו של בצלאל קניגשטיין, סמנכ"ל תפעול ותשתיות של תבל דיגיטל: "אני לא יכול לשפר את האיכות של סרט בן 20 שנה של האוניברסיטה הפתוחה".

ואיפה רואים טוב יותר?

את האמור לעיל, אודות איכותו המקורית של השידור, ניתן להדגים בעזרת הערוץ הצרפתי השני. ערוץ זה נקלט (חינם) על-ידי חברות הכבלים מלוויין אנלוגי, בעוד YES משלמת על קליטתו של הערוץ מלוויין דיגיטלי ומבטיחה בכך תמונה נקייה יותר למנויים. אשת עסקים שביתה מחובר גם ל-YES וגם ל"תבל דיגיטל" טוענת שהתמונה שמרצדת על המרקע שווה אלף מילים: "בתבל רואים ספייקים וסאונד מצמרר". בתשובה לשאלה האם היא מבחינה בהבדלי איכות כלליים בין YES ותבל, היא אומרת: "יש לי תחושה שב'תבל' יש ערוצים שהדחיסה שלהם היא אלימה במיוחד. אפילו ערוץ 2 נראה ב-YES יותר טוב". דעתה אמנם סובייקטיבית, אך היא נטולת אינטרס וגובשה במהלך מספר חודשים ולא על סמך צפייה בודדת.

פנחס מירון, יועץ לתחום הווידאו של חברות הכבלים, חושב אחרת. לדעתו, באופן עקרוני, ממרחק צפייה סביר, אין הבדל גדול בין החברות השונות. "רק כשמתקרבים, מתחילים להתגלות הפערים. חלק מהערוצים נראים יותר טוב אצלנו (בכבלים - נ.ש) וחלק יותר טוב אצלם (YES), אבל בשורה התחתונה זה מתקזז".

על שאלת מיליון הדולר - "איפה רואים טוב יותר?" - אין, לפיכך, תשובה חד-משמעית. נכון להיום, אין מכשירי מדידה אבסולוטיים שמסוגלים למדוד את איכות השידורים ולתת ציון מספרי לאיכות השידור. החלופה היא פאנלים סובייקטיביים של אנשי מקצוע ושל לקוחות שנהוגה בכל החברות. המשמעות הפשוטה היא, שאין דרך רצינית להשוות בין חברות הכבלים וחברת הלווין. התשובה נמצאת בעיניו של כל אחד ואחת מכם.

מסקנות? טענות?

השידורים הדיגיטלים של חברות הכבלים ושל חברת הלווין עומדים בסטנדרטים המקובלים בעולם, ואף נתונים לפיקוח של משרד התקשורת. אותם שידורים מושפעים מאילוצי "צינור ההעברה", מנגנוני דחיסה מורכבים ומהאיכות המקורית של השידורים. התוצאה הסופית לא תמיד תזכיר את ביצועיו של מכשירי ה-DVD והסטריאו הביתיים. לאור האמור, אפשר וצריך לבוא אליהן בטענות על ההבטחות לתמונה ושמע איכותיים בפרסומים שלהן, תוך שימוש במונחים מטעים, בלשון המעטה.