שיעור מהאגדות

תאמינו או לא, הדבר הכי מטריד בבריטני ספירס זה לא הקול שלה, הבגדים שלה או הריסים הנוצצים שלה, אלא ההשפעה שיש לה על ילדות קטנות. כשבריטני ספירס מקפצת על הבמה בתלבושת הנצנצים והנוצות שלה, היא מהפנטת ילדות שעדיין קטנות מדי מכדי להבין שזו בסך-הכל הצגה. הן רוצות להיות בדיוק כמוה, ומי יכול להאשים אותן? היא בהחלט נראית כמי שעושה הרבה כיף. מה שלא כל-כך משעשע זה מה שקורה לבנות שרוצות להיות בריטני ספירס. איפור דביק, מכנסיים הדוקים, ושרשראות עגילים בפופיק יכולים להיראות מדליקים על הבמה, אבל רע מאוד על ילדות בקניון, בבית-הספר, או כשהן רוכבות על האופניים הוורודים הקטנים שלהן. ספירס היא לא הנסיכה הראשונה שהציתה את הדמיון של ילדות קטנות. והאמת היא שהיא גם לא הכי גרועה. הגרועה ביותר היא גם בלונדינית. היא גסת-רוח ואנוכית, ואין לה בושה. קוראים לה זהבה. כן, זו עם שלושת הדובים. נכון, זהבה היא דמות דמיונית, אבל אפשר להגיד כמעט את אותו הדבר על בריטני ספירס עם תוספות השיער המלאכותיות, האיפור הכבד ומבנה הגוף של ברבי. היא אפילו לא כותבת את השירים שלה בעצמה, למען השם, אבל היא משפיעה על הילדים שלכם ומעצבת את חלומותיהם על האנשים שהם רוצים להיות. אם היא יכולה לעשות את זה, אז זהבה והחברות האחרות שלה מהאגדות גם יכולות. אתם יכולים להפוך את האגדה ליתרון. איך? בכך שתתנו לילדים שלכם ספרים שילמדו אותם את המסרים שאתם רוצים שהם ילמדו. קריאה עם הילדים נותנת לכם הזדמנות להתכרבל ולהתחבר איתם. ולא רק זה, סיפורים יכולים להיות נקודת התחלה מהנה לדבר על הערכים שלכם ולהעביר אותם הלאה, לילדים. זהו זמן לחלוק רעיונות ומחשבות ולהעביר את דברי החוכמה לדור הבא.

ומה עם טיפת כבוד?

בואו נתחיל עם זהבה ושלושת הדובים. אתם זוכרים את הסיפור. אימא דובה מכינה דייסה לאבא דוב ולדוב התינוק. הם משאירים אותה להתקרר על השולחן. זהבה פורצת לביתם, טועמת את הדייסה שלהם, מנסה את הרהיטים שלהם, ונרדמת על המיטה של הדוב התינוק. כשרוברט דאוני ג'וניור, שצרך משהו חזק יותר מדייסה, נרדם במיטה של השכן, הוא נעצר. אבל זהבה לא. הילדה הקטנה החצופה הזו, שלא מביעה חרטה, פשוט בורחת (אבל הדוב התינוק סולח לה, החמוד). זהבה נותנת לכם הזדמנות טובה לדבר עם הילד שלכם על כיבוד אנשים אחרים. אם הילד שלכם מתחיל ללכת לשחק בבתים של ילדים אחרים, זוהי דרך נהדרת ללמד אותו לבקש רשות לפני שהוא אוכל מזון - ולהתרחק מהמיטה של אימא דובה. אתם לא צריכים לקפוץ ישר לשיחה על התנהגות וערכים. תלוי בגיל הילד. אתם בהחלט יכולים להתחיל עם דברים פשוטים יותר. אתם יכולים לדבר על העובדות הבסיסיות של הסיפור, כמו, למשל, כמה דובים היו שם. אז אתם יכולים לעבור לעלילה ולשוחח על מה קרה למי. אתם יכולים לשאול את הילדים שלכם איזה דמות הם הכי היו רוצים להיות ואילו דברים הם יבחרו לעשות, לו היו אותה דמות. ואז אתם יכולים לשאול מה זהבה היתה עושה אם היתה ילדה אחראית.

הדבר המהנה באגדות ילדים הוא שיש כל-כך הרבה אגדות וקל למצוא אותן בכל מקום - בחנויות הספרים, בספריות, באינטרנט. לא משנה מה התקציב שלכם, זוהי דרך לא יקרה לנהל שיחה בעלת משמעות אבל קלילה עם הילדים שלכם. ויש דוגמאות ללא סוף לדברים שאפשר ללמד את הילדים בצורה מהנה.

הבטחות צריך לקיים

ב"הנסיכה והצפרדע" של האחים גרים, נסיכה מפונקת אבל יפה מאבדת את הכדור שלה בביצה. צפרדע מגעילה מחזירה לה את הכדור אחרי שהיא מבטיחה לאהוב אותו ולשחק איתו. אבל היא לא מקיימת את הבטחתה, עד שאבא שלה, המלך, מתערב. ועדיין היא ממש לא מתלהבת להכניס את הצפרדע לחייה. כל-כך לא מתלהבת, שהיא זורקת את הצפרדע אל הקיר (או מנשקת אותו, תלוי בגירסה). הזריקה המגעילה הזו משחררת את הצפרדע מהכישוף, והיא הופכת לנסיך. מוסר ההשכל כאן הוא שאנשים שעומדים בהבטחות שלהם זוכים בסופו של דבר - אפילו אם הם לא מושלמים. אגדות ילדים לא בהכרח מתכוונות להראות דברים שקורים באמת. אם הילד שלכם שם לב שהילדה לא נענשת על כך שזרקה את הצפרדע אל הקיר, זוהי הזדמנות לדבר על האלמנטים של הפנטזיה. לפעמים הפנטזיה הזו היא חיובית. קחו למשל את סופרמן: היו לו כוחות שאין לאף אדם, אבל הנכס שלו - לעזור לאנשים - זה משהו שאנחנו יכולים להעריך.

מכוערות עם קבלות

אנשים, שמנצלים אחרים, לא ראויים להערצה. זהו אחד הנושאים בסיפור סינדרלה, שאחיותיה ואמה החורגת מכריחות אותה לנקות את הבית. זהו סיפור נהדר שאפשר להשתמש בו כדי לשוחח על כמה חשוב, ולא משנה מה המצב המשפחתי, להיות נדיבים לאחים ולאחיות. ניתן, אגב, לייחס את הכיעור של האם והאחיות להתנהגות המכוערת שלהן. "הנסיכה והעדשה" מספרת על ילדה שטוענת שהיא בת מלוכה. המלכה בוחנת אותה בכך שהיא דוחפת עדשה מתחת לערמת מזרנים ושמיכות פוך עליהם היא שוכבת, כי נסיכה אמיתית תרגיש את העדשה. בבוקר שלמחרת, כשהמלכה שואלת אותה איך ישנה, עונה הילדה: "נורא ואיום!" למרות שזו התשובה שהמלכה רוצה לשמוע, והיא מזכה את הצעירונת בבעל, זאת לא תשובה שמישהו בעולם האמיתי צריך לשמוע. אתם יכולים לדמיין איך תרגישו, אם אורח מזדמן בביתכם יגיד לכם שבמזרן שנתתם לו יש הרבה גושים, עד שהוא לא יכול היה לעצום עין. זו גם דרך עדינה להסביר לילדים כמה חשוב להיות מנומס למארחים, לא משנה אם העדשה מוגשת על צלחת או מתחת למזרן. הלקח החשוב ביותר בסיפור הוא שבזמן שנסיכות משעשעות, הן בספרים והן בטלוויזיה, אף אדם אמיתי לא רוצה להזמין אותן למסיבת פיז'מות.