חמש הדרכים של הפרה הקדושה
עד מתי תחשוב מערכת הביטחון שכל החלטה שלה קדושה, בלי להתמודד עם נימוקים-שכנגד
בשבועות הקרובים אמורה להינתן ההחלטה בעניין פריסתה של סוללת טילי החץ ליד עין-שמר. לרובנו הוויכוח הזה זכור במעומעם: משהו בעניין התנגדותם של הקיבוץ ושל המועצה האזורית מנשה לכך שסוללת החץ (השנייה; הראשונה כבר מוצבת במרכז הארץ) תיפרס בתחומם, לנוכח השפעתה הרעה של קרינת המכ"ם. אבל יותר משהסיפור הזה נסב על מיקומה של סוללת טילים, עניינו ביכולתה של הפרה הקדושה המכונה ביטחון לרמוס את חיינו.
לפני ארבע שנים נודע לאנשי עין-שמר שסוללת החץ, על מכ"ם "אורן ירוק" רב-העוצמה שלה, תמוקם בשטח בסיס צבאי, במרחק כמה מאות מטרים מבתי הקיבוץ. "נודע" היא מילת מפתח: הדברים התגלו כמעט בדרך אגב, מבלי שאיש יטרח להסביר לתושבים מי בדיוק עומד להיות השכן החדש שלהם. זו דרכה הראשונה של הפרה הבטחונית לרעות במקום שהיא חפצה בו: לידע את האזרחים רק לאחר מעשה, ורק באופן חלקי.
הדרך השנייה היא שמירת הסודיות. לאורך כל התהליך הוסתרו מהתושבים פרטים על מה שמתוכנן, הם השיגו מידע על השפעת הקרינה (נושא שנוי במחלוקת, יש לומר) בארה"ב, ומידע על כוונות המערכת ממקורות פרטיים. בדו"חות על ההשפעות האפשריות של קרינת המכ"ם שהוגשו להם, היו חצי הדפים לבנים. בוררים שהוצעו נדחו מטעמים בטחוניים. כשמדובר בפרוייקט כמו החץ, אין קץ למגבלות הסיווג שאפשר להטיל.
אחר-כך באה ההכפשה. הקיבוצניקים הם "נדל"ניסטים", נאמר, למרות שהשטח לא היה מעולם של הקיבוץ אלא של משרד הביטחון, וממילא איש לא היה יכול לתכנן לגביו פרוייקט נדל"ני (גם הסכמתה של המועצה האזורים שהטילים יוצבו במקום ואילו המכ"מ יורחק משם, שמה ללעג את ההאשמה שהיא לוטשת עיניים לקרקע עצמה). הסוללה אינה יכולה להיות מוצבת אלא בעין-שמר, ומכאן שמי שמתנגד פוגע - מטעמי איכות החיים ורדיפת בצע - בבטחונם של מיליונים.
דרכה הרביעית של הפרה היא ההתשה. כל חלופה נדחית, באלף ואחד תירוצים, שחלקם סותרים את עצמם. המתנגדים הציעו אתר חלופי, שיש בו פתרון למרבית הבעיות, ושמומחה חיצוני מטעמם יודע להסביר היטב מדוע אין בו כדי לפגוע ביעילות הסוללה. אבל מי יקשיב לו, אם מסקנות של בוררים שמונו בהסכמה (ח"כ לשעבר חגי מירום) נדחות, כי אינן מתאימות לרצון המערכת?
ולסיום, מופעלת האדנות המוקנית לענייני ביטחון בכל היבט של חיינו. הגוף האמור לקבל בקרוב החלטה קרוי "הוועדה למתקנים בטחוניים", מדובר בגוף שיש בו נציגים למשרד הפנים, למינהל מקרקעי ישראל ולצה"ל - לא למשרד לאיכות הסביבה או למשרד הבריאות, ובוודאי לא לאזרחים או לארגונים פרטיים. הגוף הזה רשאי להכריע לגבי כל קרקע שאינה נמצאת כבר בבעלות המדינה לצרכי ביטחון. כאן, אגב, יש פרדוקס: מכיוון שמדובר בקרקע השייכת ממילא למשרד הביטחון, הוועדה מופעלת למטרה שאינה ממין הגדרתה, אבל מי סופר.
השאלה איננה רק אם תעמוד הסוללה לבסוף בעין-שמר. בראש וראשונה, היא עד מתי תמשיך מערכת הביטחון לחשוב שכל החלטה שלה היא קודש, בלי צורך להסביר ולהתמודד עם נימוקים-שכנגד. במועצה האזורית אומרים ששר הביטחון הנוכחי הוא הראשון שהורה לבדוק ברצינות את החלופות, ולראשונה נחשף בפניהם החומר שאותו ביקשו לראות מזמן. מעניין כמה אנשים שעמדו במצב דומה לא זכו לכך, רק מפני שלא היה להם כח להמשיך במאבק ארבע שנים.
