איפה התרבות בתרבות הדיור

נראה שהסוד השמור ביותר במדינה - לצד סודות האטום - הוא כמה חברים יש באגודה לתרבות הדיור. זאת אף שמדובר ברשות ציבורית, שעליה חל חוק חופש המידע. במכרז שפירסמה באחרונה האגודה לגיוס חברים דובר על כ-83 אלף ועדי בתים החברים בה, אולם נתוני האמת קטנים הרבה יותר והם מצטמצמים משנה לשנה.

ממסמך פנימי של רשות החברות הממשלתיות במשרד ראש הממשלה עולה כי ב-1997 היו באגודה 32,234 חברים; ב-29,946 - 1998 חברים; ב-29,080 - 1999 חברים וב-29,130 - 2000 חברים. יודגש, נכתב במסמך, כי מספר החברים באגודה אינו מדויק ונובע מהערכה המתבססת על הכנסות האגודה. השנה, כך טוענים בכירים באגודה, המשיכו המספרים לרדת באופן משמעותי, לאור המיתון במשק.

מנכ"ל האגודה, ראובן צדוק, מכחיש שיש ירידה במספר החברים. לדבריו, רשומים באגודה חברים רבים, אם כי "לא כולם משלמים היום. לפי הנתונים הרשמיים שמוסרת האגודה רשומים בה כיום 66,406 ועדי בתים, המאגדים 888,729 יחידות דיור. אולם רק כ-50% מהוועדים הרשומים הם חברים פעילים, המשלמים דמי חבר בסך 21 שקל בשנה לדירה. אין ירידה במספר החברים, ההפך", אומר צדוק, מחזור הפעילות גדל מ-7.9 מיליון שקל ל-9.3 מיליון שקל, בגלל גידול במספר חברי האגודה".

קצת רקע: האגודה לתרבות הדיור נוסדה ב-1964 כמלכ"ר מיסודו של משרד השיכון ובפיקוחה של רשות החברות. המשימה שהוטלה על האגודה היתה לשפר את הרמה של תרבות הדיור בארץ. דירקטוריון האגודה ממונה על-ידי שר השיכון. בפועל אמורים להיות בו 11 חברים, אבל כבר זמן ממושך יש בו רק שישה חברים בלבד.

האגודה פועלת למען השגתם של מספר יעדים מרכזיים: סיוע לדיירים בשמירה על הרכוש המשותף; טיפוח החיים בצוותא והשכנות הטובה בבית המשותף; הדרכה כיצד לנהל באורח תקין את ענייני הבית המשותף. האגודה אינה גוף נתמך או מתוקצב, והיא מתקיימת אך ורק מדמי החבר וממתן שירותים שונים.

הטבות פיקטיביות

כדי להגביר את כוחה פונה האגודה לוועדי בתים ומציעה להם להצטרף לשורותיה. אמצעי הפיתוי המרכזיים שלה הם הייעוץ המשפטי ומענקי השיפוץ לבתים בשיעור של 10% מסכום השיפוץ. אבל רק ועדי בתים מעטים מנצלים את המענק, משום שהאגודה דורשת שיציגו בפניה קבלות על עלות השיפוץ. בפועל מוותרים ועדי בתים רבים על הקבלות (כדי לחמוק מתשלום המע"מ) ומוכנים לשם כך לוותר על מענקי האגודה.

ועדי בתים רבים מתלוננים על מיעוט השירותים שנותנת האגודה לתרבות הדיור. מעיון בחוברת שירותים, זכויות ומידע שהוציאה האגודה עולה כי ההטבות המוצעות לוועדי הבתים הן ברובן פיקטיביות.

מדובר בהנחות - כביכול - שנותנים בעלי מקצוע (אדריכלים, גננים, מדבירים וכו') לחברי האגודה הפונים אליהם. זו שטות גמורה, אומר בעל חברת הדברה, כי אצלנו, למשל, המחירים יותר זולים מהמחירים שדורשים בעלי המקצוע מטעם האגודה לתרבות הדיור.

צדוק: "אף אחד לא נותן את מה שאנחנו נותנים בסל שלנו. קח את מה שהציעו ב-97' וקח את מה שמציעים היום. ההשוואה מדברת בשם עצמה".

שר השיכון, נתן שרנסקי, לא ממש מסכים: "מה שהאגודה עושה במסגרת התקציב, מניח את הדעת, אך רחוק מלספק אותי. ממסמכי האגודה עולה כי בשנת 2001 שופצו שיפוץ כולל 170 בניינים - טיפה בים הצרכים. באופן חלקי שופצו 1,500 בניינים. מיעוט השיפוצים ניכר במראה הפיזי הירוד של מרכזי הערים בישראל.

מאחר שהמענק הדל של האגודה לתרבות הדיור אינו בבחינת כוח משיכה של ממש לוועדי הבתים, הגה שר השיכון שרנסקי את התוכנית שפורסמה כאן לפני שבועיים - מתן הטבות בארנונה למשפצי הבתים. אם תאומץ התוכנית הזאת (וזה בספק גדול) היא תייתר חלק נכבד מפעילות האגודה. על כך אומר שרנסקי: "האגודה היא מכשיר ולא המטרה עצמה".

מינוי לא כשיר

בפברואר - 1997 על-פי בקשת הליכוד - מינה סגן שר השיכון דאז, מאיר פרוש, את ראובן צדוק למנכל האגודה לתרבות הדיור למרות היותו חסר השכלה אקדמית. בפרק מורחב, שהוקדש למינויים לא תקינים, התייחס מבקר המדינה למינויו של צדוק, שהוא "בוגר ישיבה תיכונית במגמת חשמל ובלי תעודת בגרות. לדעת משרד המבקר, היות המועמד רב-סרן במילואים אין בו די כדי למלא את דרישת הכשירות". המבקר הדגיש כי מדובר במינוי פוליטי של אדם שאינו איש מקצוע.

צדוק: "לא מקובל עלי שמוזכר דו"ח מבקר המדינה. אתה מוזמן לבוא אלי ולראות את טיוטת דו"ח מבקר המדינה, ותראה כמה שטויות יש בו. אפילו חיבור של מספרים לא ידעו לעשות שם".

בליכוד נחשב מנכ"ל האגודה, ראובן צדוק, לאחד ממקורביו של השר אביגדור ליברמן. הוא, ככל הנראה, חושב על עתיד פוליטי. אחרת כיצד ניתן להסביר את העובדה שהאגודה הוציאה לוח שנה מהודר על נייר כרומו ושלחה אותו לכ-25 אלף מכותבים (ועדי בתים, רשויות מקומיות ופוליטיקאים). הלוח כולל שבע תמונות של צדוק, בהזדמנויות חגיגיות שונות.

צדוק מצדיק את מסע הפרסום העצמי הזה בכך שלוח השנה אינו ממומן על-ידי האגודה לתרבות הדיור אלא על-ידי מודעות הכלולות בו, ובהן חברת הביטוח איילון. "בכספים של מי הוצא הלוח?" שואל צדוק באופן רטורי וממהר להשיב: "מכספי האגודה? לא. מכספי מפרסמים. זה טוב שהתמונה שלי מופיעה שבע פעמים, בפעם הבאה היא תופיע עשר פעמים. הצילומים שלי רק מעידים על פעילות ועל עשייה בקרב הרשויות, ואין בכך שום פסול".

ביטוח לא משתלם

ומדוע התנדבה חברת הביטוח איילון להשתתף במימון הקמפיין של צדוק? ובכן, נראה שהיא לא בדיוק התנדבה. כל ועד בית, החבר באגודה לתרבות הדיור, יכול לבטח את הרכוש המשותף באמצעות חברת ביטוח שעליה ממליצה האגודה. והנה, עם כניסתו של צדוק למשרתו כמנכ"ל, החליפה האגודה לתרבות הדיור את חברת הביטוח אריה, שאיתה עבדה במשך שנים אחדות, בחברת הביטוח איילון. במכתב שהוציא צדוק בעקבות החילופין הוא כתב כי "אפשרויות הביטוח המוצעות כיום הן ייחודיות לחברי האגודה מבחינת תנאיהן ועלותן ונועדו לאפשר מתן כיסויים נוספים לביטוח צד ג', שהיה קיים עד היום, ביטוח חבות מעבידים וכיסוי לתיקון נזקי צנרת וחשמל ברכוש המשותף".

האומנם בישרה כניסתה של איילון שיפור בתנאים לחברי האגודה? עיון בפרוספקטים של שתי חברות הביטוח, שהופצו בין ועדי הבתים לפני כשנתיים, מעלה לא מעט תהיות. למשל, בביטוח צד ג' הציעה חברת איילון שתי חלופות: חלופה א' - גבול אחריות של מיליון שקל למקרה ו-2 מיליון שקל לכל תקופת הביטוח; בחלופה ב' היא הציעה גבול אחריות של 2 מיליון שקל למקרה ו-4 מיליון שקל לתקופת הביטוח.

גם חברת אריה הציעה שתי חלופות, אך אלה טובות יותר משהציעה חברת איילון. בחלופה א' היא הציעה 1.25 מיליון שקל למקרה ו-2.5 מיליון שקל לתקופת הביטוח; בחלופה ב' היא הציעה 2.5 מיליון שקל למקרה ו-5 מיליון שקל לתקופת הביטוח.

באשר לחבות מעסיקים (לביטוח נותני שירותים כגון מנקה וגנן) - שתי הפוליסות העניקו גבול אחריות בסך 5 מיליון שקל.

בפוליסות שהחלה איילון להציע השנה היא השוותה את התנאים הנ"ל לאלה שהציעה חברת אריה. מנגד, יצוין כי אריה שיפרה את תנאיה לאין ערוך בעקבות פרסום המכרז, לאחר שכל השנים הציעה לוועדי בתים רק ביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

אלי בר-עוז, סוכן ביטוח שביטח ועדי בתים מטעם אריה, מספר על פגישה שהתקיימה בנובמבר 1999 בין אנשיה של חברת הביטוח אריה לראשי האגודה לתרבות הדיור. "רצינו לקבוע מחירים יחד עם צדוק. העילה להתנתקות לא היתה המחירים. מנכ"ל האגודה ביקש במפתיע חצי מיליון שקל לאגודה להמשך העבודה עם אריה. הליך זה אינו תקין".

תגובתו של צדוק: "באותה ישיבה עלינו על 1,780 ועדי בתים שקיבלו מבר-עוז הטבות שלנו, למרות שלא היו חברים באגודה. לגבי חצי מיליון השקל - אני כמנכ"ל האגודה לא חברת פירסום והסברה של שום גורם. חברות ביטוח, הדברה וכיוב צריכות לשלם על פרסומן על ידינו. באשר לבחירת מבטח - מיניתי יועץ חיצוני מקצועי".

תלונה למשטרה

האם בכלל מותר לאגודה לתרבות הדיור להמליץ לוועדי הבתים על חברת ביטוח? מתברר כי על-פי החוק מדובר בפעילות של תיווך בביטוח, האסורה על האגודה לתרבות הדיור. כבר לפני שבע שנים ניסה המפקח על הביטוח, מאיר שביט, לשים קץ למצב שבו האגודה משווקת ביטוח. באותו זמן הפיצה האגודה חוזר לכל ועדי הבתים והציעה להם את הביטוח של אריה. להצעה צורף גם שובר תשלום לאגודה לתרבות הדיור. "האגודה עושה שימוש בביטוח כמנוף לגביית דמי חבר לאגודה, וחברי האגודה המעוניינים בביטוח

מתבקשים לשלם את דמי החבר לפני תשלום הביטוח. מכאן עולה שהאגודה נהנית לפחות מעמלה עקיפה בשל הביטוח בצורת דמי חבר. עמלה זו בצירוף פעולת השיווק מהוות עבירה על סעיף 24 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח. גוף ממשלתי עובר על חוק הפיקוח על עסקי הביטוח ומתווך בעסקים אלה בלי רשיון לכך", מציין מסמך של לשכת סוכני הביטוח.

המפקח על הביטוח כתב אז: "מהסכם ההתקשרות בין המבטח לבין האגודה עולים סממנים אפשריים של תיווך לעניין ביטוח, לרבות קבלת עמלה בצורת תקציב פרסום". האגודה לא טרחה אפילו לענות, והמפקח פנה לפרקליטות ולמשטרת ישראל כדי לבחון את האפשרות להעמיד את האגודה לדין בגין עבירות לכאורה על חוק הביטוח. לאחר התערבותו של מנכ"ל משרד השיכון דאז לא הוגשה תלונה למשטרה, ואילו האגודה מצידה התחייבה בפני המפקח (במסמך מאוקטובר 1994) שלא לגבות יותר מחברת ביטוח כל תשלום שהוא, לרבות השתתפות בהוצאות כלשהן.

מנכ"ל האגודה: אנחנו רק צינור

זה מה שהיה ב-1994. ומה קורה כעת? בחוברת מטעמה משווקת האגודה לתרבות הדיור את הביטוח של איילון "במחיר מיוחד לחברי האגודה". בחוזר שהפיץ ראובן צדוק לכל חברי האגודה הוא מציין כי התנאים של חברת איילון הרבה יותר טובים מתנאיה של חברת אריה. החוזר גם כולל מספר טלפון לרכישת הביטוחים ה"אטרקטיביים". במסמכו מדגיש צדוק כי האגודה אינה מקיימת יותר קשרים עם חברת הביטוח אריה, שנציגיה ממשיכים לשווק לוועדי בתים את הפוליסה בשוק החופשי.

ביוני אשתקד העבירה חברת איילון לאגודה לתרבות הדיור השתתפות בעלות הפרסום בסך 25 אלף שקל. יתרה מכך, בהסכם עם האגודה מחויבת איילון בהעברת כספים לאגודה לצורכי פרסום ושיווק. האם זו עמלה לא חוקית בצורת תקציב פרסום? לדברי צדוק, "אנחנו רק צינור להעברת כספים לבעלי מקצוע. אני לא לוקח אחוזים ועמלה על הפרסום. לדבריו, ההחלטה לבחור בחברת איילון היתה מקצועית, כי סל השירותים שהיא הציעה היה מגוון יותר. בחוברת של האגודה השנה לא רציתי שייכלל מחיר, כי אני לא רוצה שיגידו לי: הנה ביטוח אריה מציע היום יותר בזול".

שוקה אלתרמן, מנהל מחוז תל-אביב של האגודה לתרבות הדיור, שפרש לא מכבר מתפקידו, שיגר בעקבות כך תלונה למפקח על הביטוח: "האגודה קיבלה כסף מחברת הביטוח למרות שאסור לה לקבל. ממסמכי 1994 עולה כי האגודה התחייבה שלא לקבל יותר כספי פרסום מחברת ביטוח, ובעקבות כך בוטלה התלונה נגדה לפרקליטות ולמשטרה".

וזו התשובה שהוא קיבל מעוד רחל רטוביץ, סגנית בכירה לממונה על שוק ההון והביטוח: "מהפנייה לא ברור אם מדובר בדיוור חומר של חברת ביטוח באמצעות גוף כמו האגודה לתרבות הדיור או קבלת דמי עמילות עבור כל ועד בית המצטרף לביטוח, כאשר האגודה לכאורה מתווכת בעיסקת ביטוח. בעוד בפעולה הראשונה אין משום עבירה, בפעולה האחרונה יש משום חשש לעבירה על הוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע אם יש ממש בתלונתך בשל העדר ראיות... אם הנך סבור שיש בידך ראיות, הנך רשאי לפנות למשטרת ישראל".

במכתב תשובה כותב אלתרמן: "לא נראה לי סביר שב-1994 ראה המפקח על הביטוח שקיימת עבירה בעניין, ואילו במקרה הנוכחי אין עבירה. האגודה לתרבות הדיור, שהיא מוסד ציבורי, פנתה ללא מכרז לחברת הביטוח איילון, ובתמורה העבירה ומעבירה חברת הביטוח לאגודה סכומי כסף".

מחברת איילון נמסר בתגובה: "מבדיקה שערכנו עם האגודה התבררה תמונה שונה לחלוטין. נעשה הליך של מכרז סגור, שאותו הוביל יועץ האגודה הרצל רוטנברג, בהשתתפות חברות הדר, אררט, הפניקס ואריה. חברת איילון זכתה לאחר שהוברר שהצעתנו עדיפה על פני המתחרות. בשנים 99-'94' ניהלה את תיק הביטוח לוועדי בתים חברת אריה. בפוליסה של אריה הוצע רק ביטוח אחריות כלפי צד שלישי לבתים משותפים. איילון, לפי דרישות המכרז, העניקה סל ביטוחים מורחב, ובסופו של דבר זכתה מאחר שהיתה עדיפה משמעותית על-פני המתחרות. לאחר שהפעלנו את התוכנית במהלך שנת 2000, ולאור הנהירה של אלפי ועדי בתים מאריה לאיילון, נאלצה חברת אריה להוריד את רמת המחירים שלה. התשלומים על פירסום נעשים בגין השתתפותה של איילון בכיסוי הוצאותיה החלקיים בפרסומי האגודה".