משפחת רוטשילד

מאיר אנשל רוטשילד נולד בפברואר 1744 בפרנקפורט, גרמניה. הצעיר היהודי, ששם משפחתו יעורר בעתיד אסוציאציות של יוקרה, כוח ועושר אגדי, החל את חייו בסביבה שאינה מרמזת כלל על העתידו.

בגרמניה של המאה ה-18 היו היהודים כפופים לתקנות דרקוניות והשפלות יום-יומיות, ונאלצו ללכת עם טלאי צהוב על דש הבגד, ממש כמו בגרמניה הנאצית, 200 שנה מאוחר יותר.

מאיר אנשל גדל בבית עלוב, שכמו שאר הבתים בשכונה היהודית נקרא Zum roten schild - "בשער האדום". שמו של הבית הפך לשמה של שושלת רוטשילד, שבניה עסקו בחלפנות של בדים וחפצים מיד שנייה. הבית היה יהודי מסורתי.

בגיל 13, עם מות הוריו, התקבל לעבודה כמתלמד בבנק אופנהיים בהאנובר. משפחת אופנהיים הייתה משפחת בנקאים יהודית, שבניה סחרו בחצרות הקיסרים והרוזנים. רוטשילד התלמד בבנק במשך ארבע שנים, והתמחה בעיקר בתחום המטבעות הנדירים. גנרל פון-אסטורף, אחד מלקוחות הבנק, הסמיך את המתמחה הצעיר לאתר ולקנות עבורו מטבעות נדירים. כך החלה הקריירה הבנקאית של רוטשילד הצעיר.

הקפיד לתרום לעניים

כשסיים את ההתמחות, חזר רוטשילד לפרנקפורט והחל לסחור במטבעות נדירים, אבני-חן וחפצים עתיקים, יחד עם אחיו הצעיר, קלמן. הגנרל פון- אסטורף קישר בינו לבין עם הנסיך וילהלם ממדינת הסה, אחת ממדינות הפדרציה הגרמנית, שהעניק לרוטשילד הצעיר תואר "סוכן-חצר" - סוחר שרשאי לעשות עסקים בחצרות המלוכה.

בגיל 25 נשא רוטשילד לאשה את גוטל שנאפר, בתו של חלפן כספים יהודי בפרנקפורט, שהביאה עמה נדוניה מכובדת. במקביל הצליח לרכוש לקוחות חדשים למסחר המטבעות הנדירים, בהם מלך באווריה ודוכס ויימאר. למרות ההתרחבות עסקיו, הוא לא נהג להפגין את עושרו. הוא הקפיד לתרום לעניים, ועשה זאת בצנעה, ללא ראוותנות.

ב-1783 הוענק לרוטשילד רשיון לצאת מהגטו היהודי בשעות הערב ובימי ראשון. רשיון אשר שיפר משמעותית את עסקיו, שכללו בשלב זה גם מסחר בצמר וכותנה מתוצרת אנגליה, קפה, סוכר, עורות ארנבות, העברות כספים, הלוואות לסוחרים ואפילו מכירת קמח.

הבנקאי הבינלאומי של וילהלם התשיעי

ב-1785 הפך הנסיך וילהלם, פטרונו של רוטשילד, לשליט מדינת הסה. בתקופה זו הקים רוטשילד את המוסד הבנקאי הראשון שלו בקאסל, בירת הסה, כבנקאי הבינלאומי של וילהלם התשיעי.

כשהגיעו לגילאי 15 ו-16, הצטרפו בניו של רוטשילד לעסקי האב. הבנים התגלו כבעלי תושייה רבה בפיתוח עסקים בשיטות מודרניות. הם הקימו חברת תחבורה והובלה, והחלו לייבא בד אנגלי לגרמניה.

ב-1796 כבש נפוליאון את פרנקפורט, והטיל קנס כבד על עשירי העיר היהודים. רוטשילד היה ה-10 ברשימה. צבא נפוליאון שרף את הגטו והותירו 2,000 איש ללא קורת גג. משפחת רוטשילד ניצלה מהשריפה.

"אתם תהיו לעשירים בעולם"

נתן, בנו השלישי של מאיר אנשל, היה הראשון שעזב את גרמניה. הוא השתקע בגיל 21 באנגליה כנציג החברה, עם הון של כ-1.5 מיליון דולר בערכים של היום. במקביל ניהלו שאר בני המשפחה את עסקי החברה בפרנקפורט ובקאסל, שהתרחבו לתחומי הסחר בטקסטיל, יבוא סחורות ממזרח- אסיה ואף נכנסו לעיסקי היינות.

ב-1800 קיבלה המשפחה תואר המאפשר לה גישה לסחר הון בינלאומי - בנק רוטשילד הפך למוסד שרשאי להעניק הלוואות למדינות.

מאיר אנשל נפטר ב-1812 בן 68, ונקבר בפרנקפורט. בצוואה שהותיר הביע את דעתו על בזבוז כספים ומלחמות ירושה בקרב יהודים. "הון יהודי אינו מחזיק מעמד למעלה משני דורות, בגלל טיפשות יהודית", כתב על ערש דווי. "שמור על האחדות בין אחיך ותהיו לאנשים העשירים בעולם", כתב לבנו.

השקיעו בתעלת סואץ

בני רוטשילד התפרסו באירופה: אנשל נשאר בגרמניה, סלומון יצא לוינה, קרל לנפולי, ג"יימס לצרפת ונתן העמיק אחיזת החברה באנגליה. הבנים פעלו על-פי צוואת אביהם: הם לא לקחו שותפים, השתדלו לפעול בהרמוניה ושיתוף-פעולה והרחיבו את האימפריה.

בשנות ה-40 של המאה ה-19 סבלה אירופה ממהפכות ומלחמות בין אוסטריה, גרמניה וצרפת. בני המשפחה בארצות אלה ספגו הפסדים כבדים. עם-זאת, ההצלחות באנגליה - בה שרר שקט פוליטי וכלכלי - איזנו את המצב.

בין 1830 ל-1840 מימנו הבנקים של רוטשילד את בניית מסילת הברזל בין צרפת ואוסטריה. הרוטשילדים נחשבו למשקיעים הגדולים ביותר בתעשיות ופיתוח תשתיות באירופה, ואף קנו חלק נכבד מהמניות של פרויקט תעלת סואץ, שנבנתה בין 1859 ל-1869 במימון ממשלת בריטניה.

"הנדיב הידוע"

ב-1845 נולד בצרפת נכדו של ג"יימס, אדמונד דה-רוטשילד, שזכה בבגרותו לתואר ברון בזכות תרומתו הכלכלית לצרפת. אדמונד נכנס גם להיסטוריה של ארץ ישראל בתור "הנדיב הידוע", לאחר שהשקיע סכומי עתק בפיתוח המדינה העברית: הוא הקים ומימן את המושבות הראשונות, בהן ראשון-לציון, זכרון- יעקב, גבעת-עדה, בנימינה, גדרה ומטולה. במקביל תרם לקהילה היהודית בפאריס.

הרוטשילדים, שהפכו במהלך המאה ה-19 למשפחה העשירה בעולם, השקיעו גם בתרבות ובאמנות. בנוסף, הם היו מעורבים בפעילות צדקה ענפה באירופה: הם הקימו קרנות לתמיכה בנזקקים, בנו שיכונים לחסרי יכולת בצרפת, הקימו קרן מחקר וטיפול במחלות עיניים וקרן נוספת למחקר בתחומי הביולוגיה, הכימיה והפסיכיאטריה, שפועלת עד היום.

במאה ה-20 חדלו בני רוטשילד להיות שותפים בעסקים, אבל יחסי הסולידריות המשפחתיים שנמשכו, התבטאו בכך שכל אחד מהם השקיע חלק מהונו בעסקים של בני המשפחה האחרים. בשנות ה-50 הקים בנו של אדמונד, שנקרא גם הוא אדמונד-בנימין, את חברת ההשקעות - לה קומפני פיננסייר, שפתחה סניפים ברחבי אירופה.

פורסם במגאזין "ממון" "ידיעות אחרונות" ב-26.09.2000