שפיץ עשוי מזהב

לאציו שפכה הקיץ סכומים בלתי נתפסים, שדומה שאפילו גביע אירופה ואליפות הם כסף קטן לעומתם. כמה חבל שנאס"א לא גילו עוד חייזרים בעלי תבונה, כך היה אפשר לשלוח את לאציו לאליפות שביל החלב, שתשחק עם רובוטים אורגניים, ויצורים ירקרקים ורוטטים, כי דומה שבקצב הזה גם כדור הארץ מתחיל להיות קטן למימדים שלה.

בכל אופן, לאציו הפכה גם הקיץ לקבוצה השנואה ביותר ביבשת, הקבוצות האחרות טוענות שהיא שברה את השוק. אם הרנן קרספו שווה 56 מיליון דולר, אז מסתובבים בשוק עשרות שחקנים ששווים פי שתיים. במשכורת שהיא משלמת לשחקן הרכב, אפשר לבנות עוד קבוצת כדורגל שלמה.

את סרגיו קראגנוטי, הנשיא עם הארנק העמוק יותר מהאוקינוס האטלנטי, זה לא מעניין, יש לו שיגעון גדלות מפותח, הוא רוצה לשלוט בפלנטה, הוא רוצה לייצר מסורת מתוך ואקום, ולהוכיח את זילותה של ההיסטוריה מול עומקו של תקציב מזומנים. רומא יכולה לקנות את גבריאל באטיסטוטה המתקרב לשיא הפרישה, ולנסות לרדוף אחריו, אך רומא צריכה להבין שהיא הפכה בתסריט הזה לעכבר, ולאציו היא החתול המתפלש בשמנת.

לאציו צריכה העונה לפרק כל דבר שעומד מולה. היא בנויה כמו כל קבוצה איטלקית שמכבדת את עצמה: הגנה של קצבים, קישור של קצבים ושפיץ עשוי מזהב, כמו יריבותיה, היא משחקת כדורגל ציני ואנטי יזמי הבא מתוך פאסיביות מנטלית. אתה בא להסתגר בהגנה, להפוך את המגרש למושבת חיידקים צפופה, ולסמוך על שניים וחצי שחקנים עם תקציב של מייקרוסופוט שיתנו את הדרדלה אחרי שמונים דקות של גישושים.

אנג'לו פרוצי המתאגרף יזרה אימה באזור החמש, יחד איתו המפציץ סיניסה מיכאלוביץ', שיורו 2000 היה בשבילו סיוט שהוא צריך להקיץ ממנו, אלסנדרו נסטה שהוא ככל הנראה הבלם הטוב ביותר בעולם ופאולו נגרו, קצב איטלקי קלאסי, כך נראה קו אחורי מושחז ומטיל אימה. לפניו בקישור הדפנסיבי דייגו סימאונה וחואן ורון, חדר מכונות מהחלל החיצון.

לצידם האנרגטי הבלתי נלאה, פאבל נדבד. נדבד הוא הוכחה לקונספציה הצ'כית של שחקני רכש, הם כל עונה משחקים טוב יותר, אם רק נותנים להם את התנאים והסבלנות. כך גם היה עם פטריק ברגר בליברפול ויאן קולר באנדרלכט, כך יכול היה גם להיות עם קארל פובורסקי באולד טרפורד, היכולת הטובה שלו ביורו, רק הוכיחה לפרגוסון למה אולד טראפורד לא עושה חשק לשחקנים זרים.

לצידם בקישור ישחקו דז'אן סטנקוביץ' ורוברטו בארוניו, שניים שעוד לא הספיקו להראות מה הם מסוגלים. אבל כל זה רק אקספוזיציה חיוורת, מרכז הכוח וגם מרכז הצרות והאגו יהיה העונה בהתקפה. קלאודיו לופז, הרנן קרספו, סימונה אינזאגי ומרסלו סאלאס לא יכולים לשחק בקבוצה אחת. מישהו מהם יישבר מתישהו, את סאלאס רוצה ריאל מדריד, והצ'יליאני משום מה מתעקש להיות שחקן ספסל, ועוד לא הזכרנו את פבריציו רבנאלי, שרק השד יודע מה הוא מחפש שם, שיחזור למידלסבורו.

נכון, יובנטוס ומילאן, שאמנם ביצעו הקיץ מסעות רכש מינימליסטים, יכולים בשקט לעקוף אותה בסיבוב ולגמור עם טבעת. אינטר, מצב הצבירה שלה הוא אכזבה, וככל הנראה גם העונה תגיד תודה אם תצליח לגרד את ליגת האלופות. רומא עשויה להיות משב רוח רענן בקרב על התואר, אך היא היתה אמורה להיות כזאת גם בעונה שעברה.

זו צריכה להיות העונה של לאציו, שתוכיח שאנו חיים בעולם ציני ומנוכר שכסף בו קונה הכל. אם העסק יתפרק או סתם לא יתפקד כנדרש, והמאמן סוואן גוראן אריקסון ייפלט לשוק העבודה (הוא כבר הצהיר שהוא רוצה לרשת את פרגוסון ביונייטד), נרוויח עוד עונה אחת של נאיביות ואמונה בעולם הגיוני יותר, אך לא הרבה יותר מכך.