איך לאמלל את החיים ולהרוס את החופשה?

בנסיעתי האחרונה לקליפורניה האזנתי ל"021 Deep Dish mosco" דיסק הכפול של דיפ דיש. את שמם שמעתי בעבר רבות, ככזה שנקשר עם טק-האוס משגע, קלאב-טראנס משובח ואפילו טקנו מזהיר. מהרגע בו הוכנס דיסק מס' 1 בדרך לנאפה וואלי ועד שהוצאתי את השני כשנחתי בניו יורק, חשתי, יותר מכל דבר אחר, שעמום עז. הפלירטוטים של דיפ דיש עם לייבל האנדרגראונד הנחשב "Global Undergournd", כבר סייעו להם בעבר, והדיסק הקודם שיצא תחת הלייבל הנ"ל היה אחד מנעימות הברבור של עולם ההאוס של שלהי שנות ה–90. מאז עברו דיפ דיש בפרק זמן קצר מאוד בין מספר סגנונות שנעו מהאוס צרפתי לקלאב-טראנס מצוחצח ממחוזות בריטניה, עם מעט מאוד דגש על מקוריות אישית והרבה קרדיטים כהרכב די.ג'יי משובח במיוחד.

פה ושם יש בו אי אלו נקודות אור, שהבליחו בין גבעה קליפורנית מוריקה אחת לאחותה, אבל לרוב, הדיסק הראשון ומרבית הדיסק השני נשמעו כמו פלירט מתמשך עם ליין הבאס של Modjo ב"Lady" המשעשע. יוצא דופן הוא המיקס ל-"Thank you" של דידו, ולו בזכות איכויות הווקאלית ומקצבי הטרייבל החביבים. כמו כן, מופיעים בדיסק טרקים רבים שהופיעו ב "Yoshitoshi", אלבום הפריצה של דיפ דיש מ-98', שהפך אותם לאחד מהרכבי הדאנס הנחשבים ביותר. לזכותם של דיפ דיש יאמר, כי טכנולוגית, המיקסים שלהם הם עילאיים, ואין שום טעות אחת בתיאום המקצבים בין רצועה לרצועה. אבל חבריה, כמעט והרסתם לי את החופשה.