מחמם את הלב

הערך המוסף של הופעות טמון בכך שאפשר לראות את האמן ששר. אפשר לראות איך הוא עומד, כיצד הוא זז, מאיזה חלק בגופו יוצא הקול. אולם עמיר לב מעולם לא הצטיין כפרפורמר, כך שהחסך החזותי אינו מפריע. באלבומי הופעה חיה, מצליחים לשמוע, בדרך כלל, רק להיטים, שירים שהקהל אוהב במיוחד. אבל לעמיר לב אין להיטים. הוא זמר של רגעים קטנים, "ביתי" במובן הטוב של המילה, ולכן העדר תגובות סוערות מהקהל לא מפריע, להפך, אפשר ממש לשמוע איך הקהל מקשיב לו. רוב השירים בדיסק החדש של לב, "עמיר לב בהופעה חיה בבארבי" אינם חדשים. החידוש והיופי נמצאים, לפיכך, ביחס למה שקיים, ולב משחק בשירים שלו כמו בדובי אהוב.

ערך הדואטים

החלקים המענינים בהופעה של עמיר לב הם הדואטים (הדבר החם של השנה החולפת במוזיקה העברית), שכולם מלבד אחד ("מחכה" עם אביתר בנאי) יצאו כסינגלים. "כמה פעמים" עם פרסקי, מציג את לב כזמר ליווי שגונב את ההצגה. "כמה פעמים" היה מקור משובח לפרודיה כשפרסקי הוציא אותו. אם השיר היה של לב מלכתחילה זה לא היה קורה. לב, בניגוד לפרסקי, שר את השיר הזה באיזו השלמה מיואשת. את כל הדברים הנחמדים האלו קשה לומר על "פעם בחיים", הדואט השני והסתמי עם פרסקי.

הכוכב האמיתי בפרק הדואטים הוא אביתר בנאי, ששר עם לב שלושה שירים. "שש שעות" מצליח לגרום געגועים לתקליט הראשון של בנאי. לב ובנאי מדברים אחד עם השני בשיר הזה כמו זוג אוהבים. הקול הגבוה גבוה של בנאי נשמע כמו הד צלול למגה-בס הטבעי של עמיר לב. הם לא שרים יחד, הם שרים אחד לשני. על "הכנר התורכי", שכל מי ששמע רדיו בחודש באחרון מכיר, אין צורך להרחיב. הדואט השלישי שלהם - "מחכה" , הוא הפחות מוצלח מביניהם, אם כי הוא מצויד בפתיחה יוצאת דופן של נגינת סולו בס שמצליחה ליצור את הציפייה שעליה מדבר השיר.

נקודת אחיזה

עמיר לב בחר לשיר רק עם מי שמתאים לו - זמרים של שירים שקטים. "קסם" עם סיוון שביט הוא דוגמא לכך, השיר הזה, שהוא איטי מלכתחילה, כמעט מזדחל בביצוע בהופעה, ונותן לרווח שבין המילים ובין הקולות ליצור את הקסם. בהחלטת עריכה חכמה, מיד אחר כך מופיע "כבוי" הקצבי. עוד שיר שהוא קסם.

התקליט נפתח ונחתם בלהיטים של עמיר לב, עד כמה שאפשר לכנותם להיטים. "כחול וירוק" פותח, "אריה ורותי", בביצוע מאכזב, נועל. קולו של לב כבר עייף, הוא לא מצליח לשמור על הצלילות הנמוכה שהשיר הזה צריך, גרסת האלבום הרגיל עולה על זו בהרבה, ולו משום שהיא מדויקת יותר. "כחול וירוק", לעומתו, מצוין. למרות שהוא נשמע כמעט בדיוק כמו גרסת האולפן. כשיר פתיחה יש לו תוקף אחר, השיר הופך לאיזו נקודת אחיזה בתוך החושך שעומד להשתלט.

עמיר לב מדבר מעט מאוד באלבום, וכנראה גם בהופעה. "שלום", "תודה", הצגת הנגנים וזהו. זמר אינטימי כמו לב יוצר אצל קהלו רצון לתקשורת מילולית, לדיאלוג, לחשיפה של עמיר האיש, לא הזמר. מי שיחפש את החשיפה הזאת בתקליט החדש לא ימצא אותה. ובכל זאת, האלבום "עמיר לב -הופעה חיה בבארבי", מחמם את הלב. או אולי זה רק הסתיו, שבתקליט ושבחוץ, שמדבר מגרוני.

טלי ארטמן היא שדרנית רדיו ומגישה את מצעד הפזמונים העברי ברשת ג'.