השכלה כללית

(חידושים אחרונים במדע הרפואה)

"לא התמזל מזלי בתחום רפואת השיניים, אסיפּ פרַנציץ'!" נאנח אישון קטן צנום ושרירי במעיל דהוי, מגפיים מטולאים ובעל שפם אפור ומרוט למראה, בעודו מביט בהתרפסות בעמיתו למקצוע, גרמני שמן וכבד-גוף במעיל חדש יקר שסיגר מהוואנה תקוע בין שיניו. "לא התמזל בכלל! רק אחרון הכלבים יודע, למה זה! אולי מפני שרופאי השיניים כיום רבים ממספר השיניים... או מפני שאין לי כישרון של ממש, הדבר יודע! קשה להבין את תעתועי מזל. ניקח אותך, לדוגמה. ביחד סיימנו את הקורס בבית-הספר המקצועי בנפה, ביחד עבדנו אצל בֶּרְקָה שׁוואכֶר הז'יד, ותראה איזה הבדל! לך יש שני בתים בעיר ובית-קיץ ואתה נוסע לך בכרכרה להנאתך, ואני, עיניך הרואות, כמו שאני עירום ויחף ככה יש לי כל טוב, ורוב הנאות כמספר הצרות. ובכן אמור לי, למה זה?"

הגרמני אוסיפ פרנציץ' סיים קורס מקצועי בבית-הספר בנפה והוא טיפש כמו תרנגול-הבר, אך הוא מדושן עונג ועושר, ובזכות משמניו והבתים שבבעלותו הוא משופע בביטחון עצמי. הוא סבור שזכות לו מבטן ומלידה לדבר כבר-סמכא, להתפלסף ולהרביץ מוסר.

"שורש כל רע הוא בנו עצמנו," נאנח כיאה לבר-סמכא בתשובה לתלונות עמיתו. "אתה עצמך אשם, פּיטר אילאיץ'! אל תכעס, אבל כבר אמרתי ואחזור ואומַר: מה שעשוי להיות קטלני לנו, המומחים, הוא השכלה כללית לא מספקת. אנחנו שקועים במקצוע שלנו עד מעל לאוזניים, ואיננו רוצים לדעת ולשמוע דבר מעבר לכך. זה לא טוב, אחי! אינך יודע עד כמה לא טוב! אתה סבור שאם אך למדת לעקור שיניים, אתה כבר יכול להועיל לחברה? לא לא, אחי, דעות שיש בהן צרוּת-אופק, חד-צדדיוּת, לא יביאו אותך רחוק... לא ולא, בשום פנים ואופן. רופא שיניים צריך שתהיה לו השכלה כללית!"

"ומה פירושה של השכלה כללית?" שאל פיוטר אילאיץ' בהיסוס מבויש.

הגרמני לא מצא תשובה הולמת והחל לפטפט פטפוטי סרק, אבל אחר-כך, כשלגם מהיין, אזר משנה אומץ וסייע לעמיתו הרוסי להשיג בשכלו למה הוא מתכוון ב'השכלה כללית'. הוא בחר שלא לבאר את כוונתו ישירות אלא בעקיפין, בעודו מדבר על נושא אחר.

"החשוב ביותר לאחינו למקצוע זה בית וריהוט מהוגנים," סיפר. "הציבור רק על-פי הבית והריהוט הוא שופט. אם הכניסה אצלך מטונפת, החדרים קטנים ודחוסים והרהיטים עלובים, אין זאת כי עני אתה, ואם אתה עני, הרי שאיש אינו בא אליך לקבל טיפול. לא כן? למה לי לבוא אליך לקבל טיפול, אם איש אינו בא אליך? מוטב שאלך למי שיש לו מטופלים רבים! אבל די שתרהט את דירתך ברהיטי קטיפה ותתקע בכל מקום פעמונים חשמליים, וכבר אתה רופא בעל ניסיון ומטופליך רבים. תשאל, איך רוכשים דירה מהודרת ורהיטים מהוגנים? בקלי-קלוּת! עושי הרהיטים כיום הידקו חגורות, נפלו ברוחם. ייתנו לך בהקפה כמה שתרצה, אפילו במאה אלף, בייחוד אם תחתום בתחתית החשבון: 'דוקטור כך וכך'. חוץ מזה, צריך גם שהלבוש יהיה מהוגן. הציבור כך הוא חושב: אם אתה לבוש בבלואים וגר בבית מטונף, תסתפק גם ברובל, אבל אם אתה במשקפיים מוזהבים, עטור בשרשרת עבה ומוקף בקטיפה, בושה לתת לך רובל, אלא יש לתת חמישה או עשרה. הלוא כן?"

"זה נכון..." הסכים פיוטר אילאיץ'. "אני מודה, בתחילה טרחתי על ריהוט ביתי. היה לי הכול: מפות קטיפה, מגזינים בחדר ההמתנה, וגם בטהובן תלוי ליד הראי, אבל... השד יודע! לקיתי במעין ליקוי מאורות. אני מתהלך לי בדירתי המהודרת, וחש בושה משונה! כאילו לא לדירתי-שלי נקלעתי או גנבתי את כל אלה... איני מסוגל! איני יודע לשבת בכורסת קטיפה, סוף פסוק! וגם אשתי, נוסף לכול... אשה פשוטה, מסרבת להבין כיצד שומרים על אווירה הולמת. פעם תמלא את כל הבית בריח של חמיצה או אווז, פעם תתחיל לקרצף נברשות בלבֵנה, פעם לשטוף רצפות בחדר ההמתנה בנוכחות החולים... השד יודע מה! התאמין לי, אחרי שמכרנו את כל הרהיטים והאביזרים במכירה פומבית, חשתי כאילו נעשיתי אדם חדש."

"פירושו של דבר שאינך מורגל לחיים מהוגנים... ובכן מה? צריך להתרגל! עכשיו, חוץ מבית ורהיטים, צריך גם שלט. ככל שהאדם יותר קטן, כן ראוי שהשלט עם שמו יהיה יותר גדול. לא כן? השלט צריך להיות ענקי, שיראו אותו גם בעיבורי העיר. כשאתה קרֵב לפטרבורג או למוסקבה, עוד לפני מגדלי הפעמונים של הכנסיות יצוצו לעיניך השלטים של רופאי השיניים. והרופאים שם, אחי – קטונו מהם. השלט צריך להיות מעוטר בעיגולי זהב וכסף, כדי שהציבור יחשוב שיש לך מדליות: זה יוסיף לך כבוד! חוץ מזה, צריך גם פרסומת. אתה מוכרח לפרסם מודעה, גם אם תמכור את זוג המכנסיים האחרון שלך. פרסם כל יום בכל העיתונים. ואם נדמה לך שלא די במודעות פשוטות, השתמש בכל מיני פעלולים: צווה להדפיס את המודעה במהופך, הזמֵן גלופה 'עם שיניים' ו'בלי שיניים', בקש מן הציבור לא לבלבל בינך לבין רופאי שיניים אחרים, פרסם שחזרת מחוץ-לארץ, שאתה מטפל בעניים ובתלמידי המוסדות להשכלה למיניהם בחינם... חוץ מזה, צריך לתלות מודעה גם בתחנת הרכבת, במזנונים... השיטות רבות!"

"זה נכון!" נאנח פיוטר אילאיץ'.

"רבים גם אומרים שבכל דרך שתנהג עם הציבור, הרי זה היינו-הך... לא, לא היינו-הך! צריך לדעת להתהלך עם הציבור... הציבור כיום הוא אמנם משכיל, אבל פראי וחסר דעת. הוא בעצמו אינו יודע מה רצונו, וקשה מאוד לסגל את עצמך לרצונותיו. גם אם אתה פרופסור חשוב שבחשובים אבל אינך יודע להתגמש ולהתאים את עצמך לאופיו, רוב הסיכויים שילך למרפא סוסים ולא אליך... באה אלי, נניח, גבירה עם שן חולה. שמא תגיד שאפשר לקבל אותה בלי חוכמות? לא ולא! אני מיד מזעיף את המצח כדרך המלומדים ומורה לה בשתיקה על הכורסה: רוצה לומר, אנשים מלומדים אין להם פנאי לדבר. וגם הכורסה שלי מצוידת בפעלולים: על ברגים! אתה מסובב את הברגים, והגבירה פעם היא עולה ופעם היא יורדת. אחרֿכך אתה מתחיל לחטט בשן החולה. השן הזאת היא דבר פעוט, צריך לעקור אותה וזה הכול, אבל חטט בה שעה ארוכה, אתנחתא פה ואתנחתא שם... עשר פעמים, לא פחות, הכנס לה את הראי לפה, מפני שהגבירות אוהבות שמטפלים במחלות שלהן באריכות.

הגבירה צווחת, ואתה לה: 'גבירתי! חובתי היא להקל על סבלך הנורא, ולכן אבקשך לתת בי אמון', והכול בהוד ובהדר כזה, אתה יודע, בנימה טראגית... ולפני הגבירה על השולחן לסתות, גולגלות, כל מיני עצמות, מכשירים שונים ומשונים, צנצנות עם גולגלות – הכול אימתני, מסתורי. אני עצמי לבוש בגלימה שחורה, כמו איזה אינקוויזיטור. וממש ליד הכורסה עומדת מכונה לייצור גז צחוק. במכונה איני משתמש אף פעם, אבל מפחיד בכל זאת! את השן אני עוקר במפתח ענקי. ובכלל, ככל שהמכשיר יותר גדול ומפחיד, כן ייטב. אני עוקר מהר, בלי להתמהמה."

"וגם, אני עוקר לא רע, אוסיפ פרנציץ', אבל השד יודע מה אתי! רק אעשה חתך ואתחיל למשוך בשן, ולפתע פתאום צצה לה המחשבה: ומה אם לא אצליח לעקור או אשבור? מן המחשבה היד רועדת. וזה דרך קבע!"

"אם השן תישבר זה לא באשמתך."

"זה אמנם כך, אבל בכל זאת. אוי לו לאדם שאין לו חשיבות עצמית! אם אינך מאמין בעצמך ויש לך ספקות, אין לך דבר גרוע מזה! פעם קרה לי מקרה כזה. הידקתי את המלקחיים, אני מושך... מושך ופתאום מרגיש, אתה יודע, שאני מושך כבר הרבה מאוד זמן. כבר הגיעה העת להוציא את השן, ואני עדיין מושך. התאבנתי מאימה! ראוי היה שאעזוב הכול ואתחיל מהתחלה, אבל אני מושך ומושך... איבדתי את העשתונות! החולה מבין לפי ההבעה שלי שאני זאת אומרת, במצב ביש, יש לי ספקות, קופץ על רגליו ומכאב ומכעס חובט בי בשרפרף בכל כוחו! ופעם אחרת איבדתי את העשתונות ובמקום השן החולה עקרתי שן בריאה."

"אלה זוטות, זה יכול לקרות לכל אחד. עקור שיניים בריאות, וכך תגיע לשן החולה. אבל אתה צודק, אי-אפשר בלא חשיבות עצמית. אדם מלומד צריך להתנהג כדרך המלומדים. הציבור הרי אינו מבין שאני ואתה לא למדנו באוניברסיטה. בעיניו כולם דוקטורים. בּטקין דוקטור, ואני דוקטור, ואתה דוקטור. לכן נהג כיאה לדוקטור. כדי להיראות יותר מלומד ולזרות חול בעיניים, פַּרסם חוברת 'הטיפול היומיומי בשיניים'. אם אינך יודע לחבר בעצמך, הזמֵן מאיזה סטודנט שיכתוב לך. תמורת עשרה רובלים בערך ישרבט לך הקדמה וגם ישלוף ציטטות ממחברים צרפתים. אני פרסמתי כבר שלוש חוברות. מה עוד? הַמצֵא אבקה לצחצוח שיניים. הזמֵן לך קופסאות נאות עם חותמת, מלא אותן במה שידך מַשֶׂגת, שִׂים חותָם וקדימה כתוב: 'המחיר 2 רובלים, היזהרו מחיקויים'. המצא גם שיקוי. טרוף כל מיני נוזלים, שֶׁיפיצו ניחוחות וידגדגו את הנחיריים, והשיקוי מוכן. ואל תקבע מחירים עגולים, אלא כך: שיקוי מס' 1 עולה 77 אג'; מס' 2 – 82 אג' וכד'. שייראה יותר מסתורי. את מברשות השיניים מכור עם החותמת שלך, רובל בעבור פריט. ראית את המברשות שלי?"

פיוטר אילאיץ' גירד בעצבנות בעורפו והחל לפסוע סמוך לגרמני, אחוז התרגשות...

"ראה איזה פלא!" החווה מהר בידיו. "אז זה כל הסוד! אבל אני איני יודע, איני מסוגל! ולא שאני רואה בכך שרלטנות או נוכלות, פשוט איני מסוגל, ידי אינה משגת! מאה פעמים ניסיתי, ושום-כלום. והנה, אתה שבע, לבוש בהידור, יש לך בתים, ובי חובטים בשרפרף! כן, אמת הדבר, רע ומר בלי השכלה כללית! צדקת בדבריך, אוסיפ פרנציץ'! רע מאוד!"

מתוך "יום הפטרון הקדוש וסיפורים מוקדמים אחרים" מאת אנטון צ'כוב, תרגום: דינה מרקון, הוצאת כרמל, 278 עמ'