תעשה ונשמע

ההחמצה. זו המחשבה הראשונה שעולה למראה של יפעת תעשה, 32. "לא, אין פה החמצה", היא אומרת בחיוך ענק, "אני לא מסתכלת על מה שאחרים עושים, זה ביזבוז אנרגיה. יש לי קצב ומחשבות משל עצמי". ובקצב הזה שלה היא עברה כבר את כל התחנות הנחוצות, כולל תקליט בכורה שנמצא בשוק כבר שמונה חודשים.

היא ילידת פרדסיה, אחת מחמישה ילדים במשפחה תימנית שהיא מגדירה "מאוד מוסיקלית". "אמי תמיד שרה, ויש לי שתי אחיות יותר גדולות זמרות. היינו שומעים בבית את כל הנשמות השחורות, מסטיבי וונדר ועד מוסיקה הודית. הושפעתי המון ממוסיקה אתנית ומוסיקת נשמה. עדיין זכורה לי ההופעה הראשונה שלי בכיתה ה' על בימת יום העצמאות בפרדסיה. ניסיתי לשיר את 'אותך' של אילנה אביטל, אבל בחרתי סולם גבוה ולא הצלחתי לשיר. המנחה אמר תודה על המאמץ, וכולם צחקו עלי. לא למדתי מעולם מוסיקה, אבל נבחנתי והתקבלתי ללהקת חיל האוויר, שבה שירתו איתי חיים צינוביץ', אמנון פישר ויסמין קידר".

לא הרגשת קצת אאוט, ילדה מפרדסיה, בלי ניסיון?

"הרגשתי לא שייכת, ושמונה חודשים לא דיברתי בכלל. כולם היו תל אביבים צפונים, ואני כאילו באתי מהג'ונגל".

ומייד לאחר השיחרור התחלת להופיע עם שלמה גרוניך.

"חודש לפני השיחרור הזמינה אותי מנהלת ההפקה של 'נדודי שינה' לאודישן. היו שם המון בנות. בהתחלה הם חשבו על שלוש זמרות במופע, אבל בסוף הוחלט על זמרת אחת, וזו הייתי אני".

מספרים שמנכ"ל "הליקון", רוני בראון, הבטיח כבר אז שיחתים אותך.

"הוא ניגש אלי מאחורי הקלעים - לא ידעתי שמדובר ברוני בראון - וביקש שאבוא למשרדו. הסכמתי, אבל כבר ארזתי מזוודות לארה"ב לתקופה של חצי שנה, ונשארתי חמש שנים".

מה חיפשת שם חמש שנים?

"בשנה הראשונה הייתי בשוק. הייתי צריכה לפרנס את עצמי, אז הופעתי לפני הקהילה הישראלית. יש שם ממש ישראל קטנה. הקלטתי כשלושים שירים, ביניהם שיר של ברוס גאיץ', המפיק של מדונה. השחורים קראו לי SISTER, וחברת התקליטים שם שידכה ביני לבין כריסטופר טרוי והרמון זאק, ושרנו בלאדות R&B. אירגנו שם להקה שכולה ישראלים ושרנו בפאב בשם 'התות', בשדרות סאנסט. לקחתי את הזמן, כמו שלקח לי חמש שנים לעבוד על תקליט בכורה".

מתי החלטת לחזור הביתה?

"'הליקון' קראו לי. חזרתי במרץ 95', ושלושה חודשים לאחר מכן הייתי חתומה. אמרתי לעצמי, יפעת, כדאי שתתחילי לשמוע רדיו. הכל היה חדש לי, לא ידעתי למשל מי זה אביב גפן או אסף אמדורסקי, שהיה הראשון ששמעתי. היה לי בור של חמש שנים, שבהן המוסיקה בארץ התקדמה פלאים. המעבר היה קשה, מנטלית ומוסיקלית. הרגשתי פער עצום, כי הייתי מושפעת מהשוק האמריקאי וכאן מושפעים מהשוק האירופאי. הייתי צריכה להתאים את עצמי".

עבדת על התקליט עם שמוליק בודגוב.

"הכרתי אותו עוד קודם, כאשר עשינו סקיצות ביחד והוא ניגן בגיטרה. לא חשבתי בכלל על מפיק, הייתי יותר בעניין של מציאת שירים. ל'הליקון' היתה רשימה של מפיקים, ואני נדלקתי על הרעיון של מפיק שזהו תקליטו הראשון וזמרת שזהו התקליט הראשון שלה. היה בזה משהו ראשוני וטהור. עבדנו שנתיים יחד, מתוכן שמונה חודשים באופן אינטנסיבי. במהלך העבודה הצטרף אלינו איתן נחמיאס-גלס".

רוב הטקסטים הם של איתן ואי אף שיר שאת כתבת, רק הלחנת את רובם.

"יש לי מחסום מילולי מסוים, אני מרגישה שאני כותבת סתם משפטים. גם בהלחנה יש לי עוד מה ללמוד. העברתי לאיתן את מה שאני מרגישה, והוא העלה את זה על הכתב. יש לו את זה".

האלבום של יפעת מעט שונה מאלבומים אחרים. יש בו קולות אתניים-איריים, ובשירים משולבים כלי נגינה אתניים רבים. הוא זול יחסית, אבל זאת משום שהוא מכיל רק שש רצועות, חצי מכמות החומר המצויה על דיסק בדרך כלל.

מאיפה מגיעים הצדדים האתניים באלבום?

"כמו שאמרתי, אני מאוד אוהבת מוסיקה אתנית, וזה גם מגיע מהבית. ב'תרנגול מכושף', למשל, ניתן לראות את הזקנות התימניות בפרדסיה. יש באלבום גם צלילים איריים, ולדעתי האירים הם ה'תימנים' של אירופה, הפסיעות בריקודים שלהם מזכירות את אלה של התימנים".

איך הגעת לאייל שכטר ואמיר בן דוד מ"אבטיפוס"?

"שמעתי ברדיו את 'אבטיפוס' ואת מה שאמיר כתב, וביקשתי שיכתוב לי שיר, שנכנס לאלבום. מאיתן לקחתי מילים ונתתי לאייל שכטר שיכתוב לחן".

למה יש רק שש רצועות בדיסק, יש צנע?

"במקור עשינו 12 שירים, אבל אמרו לי שמבחינה שיווקית נכון יותר שאמן חדש יוציא מספר מצומצם יותר של שירים, והדיסק יעלה רק 39 שקל. היה קשה להחליט אילו שירים יהיו בשישייה הפותחת. ברדיו לא השתגעו ממנו, כי התקליט לא קל ודורש תשומת לב. תקליט ראשון הוא תמיד תקליט של חיפוש. ברשת ג' שידרו, אבל בגלגל"צ לא שמו עליו, כי שם עובדת שיטת הפליי-ליסט".

גם רמי קלינשטיין ברשימת התודות.

"שמוליק בודגוב מופיע איתו, ורצה לשמוע מה יש לו להגיד. ביקרנו אצלו בסטודיו, השמעתי לו את רוב השירים והוא תיקן את מה שדרש תיקון לדעתו".

בין הגיחות האחרונות שלך אפשר למצוא הופעה למען ילדי וראייטי, ושיר הנושא לטלנובלה החדשה בערוץ 3, "לחיי האהבה".

"במופע למען ילדי וראייטי השתתפו כל אמני 'הליקון'. את שיר הנושא ל'לחיי האהבה' הקלטתי עם מיקי גבריאלוב. תוך כדי חיפוש חומרים לתקליט חדש שלי, התקשר אלי סולו, המנהל האישי של מיקי - שהפך בינתיים להיות גם המנהל האישי שלי - ואמר לי שמיקי מחפש זמרת שתשיר איתו שיר לטלנובלה חדשה, והוא רוצה לעשות ניסיון כדי לראות איך הקולות מתחברים. אהבתי מאוד את השיר, גם מיקי אהב אותו, עשינו סקיצה, המפיקים אהבו, והשאר היסטוריה. אני מקווה שעוד ייצא לי להופיע עם מיקי".

וחוץ משירה?

"תמיד רקדתי, ואני עוד רוצה לחזור לזה. סיימתי קורס של שבעה חודשים בעיצוב פנים בהשפעת אחותי האדריכלית. אני אוהבת צילום, ונכנסתי קצת לבישול".

אשכנזי בארוחה תימנית

לאהבה של יפעת תעשה, שנמשכת כבר שמונה שנים, קוראים אריק סיני. הם חיים יחד ופער הגילים ביניהם, עשרים שנה, לא מפריע לה כלל. "אנחנו מאוד דומים בבסיס, שנינו אוהבים את השקט ואת הבית".

איך התחיל הקשר שלכם.

"הכרתי אותו בלוס אנג'לס, כשהיה בסיבוב הופעות. הכל התחיל מזה שהוא היה צריך זמרת רקע שתשיר איתו בעברית. הוא שמע אותי, ביקש מהאמרגן שלו בארה"ב שישדך בינינו, והופענו ביחד. מההתחלה היה בינינו איזה מתח באוויר, והרגש התפתח לאט. אני חושבת שקוראים לזה אהבה".

מה אומרים ההורים על פער הגילים?

"הם מאוד אוהבים אותו. יש לי סיפור קטן: בפעם הראשונה שהוא בא אלינו, אמא שלי הזמינה אותו לאכול אצלנו מרק תימני. האשכנזי הזה רגיל שהמרק זה רק סיפתח לארוחה, ואצלנו מרק זה מרק, עם כל הארוחה בפנים. הוא לא רצה לאכול הרבה, כדי להשאיר בקיבה מקום למנות הבאות, וכשאחרי המרק הגיעו הפיצוחים, הוא היה בשוק...".