מהפייב יצא אחד

חשבתם שפירוק "היי פייב" יעלים את חברי הלהקה? יחזיר אותם לאלמוניות ובדידות מזהרת? תחשבו שוב. לפחות במקרה של אמיר פיי גוטמן זה לא ככה. הבחור, 26, משדר ועורך ברדיו דרום את "גוטמניה" בימי חמישי בערב, משחק במחזמר "הברווזון המכוער" ב"הבימה", שרץ כבר שנתיים, ומנחה את "זאפ קפה" בערוץ הראשון במקום יואב צוקר. אז נכון, הוא שם כי הוא מוכשר ונחמד אבל גם - וסליחה אמיר, אני יודעת שאתה לא מת על זה - בגלל שהוא יפיוף אמיתי. לא פלא שהמעריצות עוד רודפות אחריו.

אז יש חיים אחרי "היי פייב"?

"בפירוש כן. אחרי הפירוק הרגשתי שאני צריך חופש, גם כי זה היה מאוד אינטנסיבי ושוחק. זו בעצם אחת הסיבות שהלהקה התפרקה".

זה לא נגמר הכי טוב.

"תלוי מאיזו בחינה. בסך הכל, כל הדברים האלה היום לא רלבנטיים. זה קרה לפני שנתיים. נסעתי למיאמי לתקופה, עשיתי שם את הדיסק הראשון שלי, 'מנטרה', שיצא לפני שנה ומשהו ונמכר סביר יחסית לתקופתנו, כמה אלפי עותקים".

יחסית למכירות אלבומי הלהקה, זו קצת אכזבה, לא?

"לא. היה לי ברור מראש שזה הולך להיות שונה ושבעצם מתחילים מאפס. כמה שהלהקה היתה כביכול פופולרית בנישה מאוד מסוימת, התקשורת ואנשים התייחסו אליה כאל להקה לילדות".

טוב, הייתם להקה לבנות מצווחות.

"כן ולא. בתור אנשים בני עשרים פלוס לא כתבנו את המוסיקה שלנו מתוך רצון להופיע בפני ילדות בנות 14 כל החיים. הצלחנו גם לגעת במבוגרים יותר. זה היה כמו הטלנובלות, שכולם רואים אבל זה לא ז'אנר מוערך ונחשב לרדוד. יותר מזה, האלבום השלישי שלנו, שזכה לביקורות טובות, מכר פחות מהקודמים. האלבום הכי נמכר שלנו היה הראשון, שאותו קטלו הכי הרבה. אז אכזבה מאלבום הבכורה שלי לא היתה לי. גם הייתי בתהליך של חיפוש עצמי. עד היום, כשאני שומע פה ושם את הדיסק, אני מבסוט ממנו במאה אחוז".

להרבה אמנים שמצליחים ונופלים קצת נדפק הראש.

"יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. סך הכל הלהקה היתה בית ספר טוב מכל הבחינות, גם מקצועית וגם נפשית. האמת, היום שבו הלהקה התפרקה היה היום שבו התחלתי את החיים שלי. כל עוד הייתי בתוך הלהקה, לא הייתי ממש מחובר לעצמי. בגלל שבלהקה יש מגוון דעות, הייתי חייב להתחשב ולהתפשר, והיו פעמים שלא הייתי מבסוט ממה שקורה. אני יכול להגיד לך שהשנה האחרונה בלהקה היתה לי מאוד קשה. הרבה פעמים, כשעליתי לבמה, הרגשתי שאני משקר לקהל. אני חושב שעוד אנשים בלהקה הרגישו ככה. עובדה שהתפרקנו".

ואחר כך בא ראיון עם אייל שחר שלא החמיא.

"אוקיי. תשמעי, כל אחד הסתכל על הדברים אחרת. כששאלתי את עצמי מה הביא אותו לדבר ככה, הגעתי למסקנה שזה לא ממש הוא, אלא האנשים שניהלו אותו והפיקו אותו. אני מכיר את שחר. הוא לא היה אף פעם בן אדם שיוזם או עם דעה משלו. הוא עושה דברים לפי איך שמובילים אותו. בסופו של דבר זה פעל נגדו. לי אין סיבה להגיד מילה רעה. זה לא שהכל היה ורוד ונוצץ, אבל היו גם הרבה רגעים טובים. זו להקה שעד היום מזכירים אותה. מאזינים שעולים לשידור בתוכנית שלי אומרים שהם מתגעגעים ומבקשים שנחזור".

אז מה עם איחוד באמת?

"לא נראה לי. לא יודע, יכול להיות שבעוד שנה יבשילו התנאים ונהיה מסוגלים לשבת ביחד באותו חדר, למרות שאני בקשר עם רוב חברי הלהקה, כולל מייקל בארה"ב. אני חושב שאם לא היה האקורד הצורם של שחר, שעשה אלבום מאחורי גבנו וגרם לנו להתפרק הרבה לפני שרצינו, הדברים היו נראים אחרת. שחר הוא היחיד שלא בקשר עם אף אחד מחברי הלהקה, וזה די מבחירה שלו. אני מבין אותו. אני כבר אחרי זה".

אבל עדיין נשארת בשכבת גיל צעירה.

"אין לי בעיה עם זה. אני חושב שדווקא יכולה להיות לי השפעה יותר חיובית על בני נוער. אני לא מסתכל על החיים בקטע של להיות רע ולקלל. אני בא מהצד השני. לדבר במקום להוציא סכינים".

זה לא קצת תמים מצידך, לחשוב שתוכל לשנות?

"אני לא חושב שאוכל לשנות, אבל דווקא בגלל שאני מתעסק עם קבוצות הגיל האלה כבר שש שנים, אני יודע שהשפעתי על הרבה צעירים, כשנפגשתי איתם במקומות ובמצבים שונים. הקהל שהתחיל איתי בלהקה הן כיום חיילות, חלקן כבר אחרי צבא, והן מתקשרות אלי לתא הטלמסר בקטע של לעזור להן להתבגר, כי הן עכשיו מתחילות את החיים".

וכמה מהן מתקשרות כדי להתחיל איתך?

"יש, אבל זה לא קשור. הקהל עבר שינוי. נכון, עדיין יש את אלה שמטרידים. כל פעם בא גל חדש של ילדות שמתחילות להתבגר וההורמונים שלהן בוערים. הקהל שכבר נמצא איתי ארבע-חמש שנים כן עבר שינוי. פער הגילאים בינינו לא מאפשר קטע רומנטי".

למה? הן כבר חיילות. לא קטינות.

"בסדר, אבל אני מעדיף את טווח הגילים שלי. בכלל, דברים משתנים".

דברים משתנים, אתה לא. נשארת אותו יפיוף.

"יש לזה פלוסים ויש מינוסים. אחד הדברים שהכי שנאתי בלהקה זה שמהיום הראשון קוטלגתי בתור היפה. אז אני יפה. זה לא באשמתי. לא עשיתי בשביל זה שום דבר. זו פשוט תרכובת טובה בין הביצית לזרע של ההורים שלי. זה לא מוביל את חיי".

נמאס לך מתדמית היפה?

"כן, כי יופי הולך עם עוד כמה דברים. בגלל זה לא התייחסו ללהקה ברצינות. היום אני כבר לא מתנצל על המראה שלי. השנה האחרונה של הלהקה היתה מאוד קריטית. לפני שנתיים נהרג בתאונת רכבת אח של מי שהיתה חברה שלי שמונה שנים. בדיוק שבועיים אחרי זה סבא שלי נפטר. היה לי חודש כזה שבו הבנתי מה המשמעות של החיים, מה המטרות הבאמת חשובות. באותו חודש הרגשתי בפעם הראשונה שאני מתחיל להתבגר. הבטחתי לעצמי שאני מתחיל לפעול בכיוונים כאלה, שתמיד אוכל להסתכל על עצמי במראה. שאף פעם לא אשקר לעצמי ושתמיד אעשה דברים שאני באמת רוצה לעשות. התחיל אצלי תהליך ההבנה שזה צריך להיות הסוף של הלהקה. בדיוק התחלנו להקליט את האלבום השלישי, ומצאתי את עצמי שואל מה אני עושה שם. מתוך זה גם הטקסטים קיבלו תפנית חריפה. יום אחרי שסבא שלי נפטר כתבתי את 'ממשיך לצעוד'. השיר הזה היה כאילו האמנה החדשה שלי. זה להאמין בלעשות לעצמך טוב, כי החיים האלה יכולים להיות מאוד קצרים. אז התחלתי להסתכל על הכל אחרת. הבנתי שאתה יכול להיות מאוד מצליח, אבל אתה יכול להיות ריק מבפנים ומאוד לא מאושר".

למה בחרת דווקא בערוץ הראשון חסר הרייטינג?

"קיבלתי הצעות אחרות, ופנו אלי כמה פעמים מערוץ הילדים, אבל גם הם הבינו שהיום אני לא מסוגל להיכנס שוב לתוך הלהקתיות הזאת. הערוץ הראשון לא מחייב, וזה לא נכון שאין לו רייטינג. זה הערוץ שגדלנו עליו וזה עדיין הערוץ הכי חינוכי שיש. התוכנית הזאת ספציפית הפתיעה אותי לטובה".

לא הגיע הזמן שתפנה לקהל יותר מבוגר?

"קהל יותר מבוגר עדיין לא מוכן לקבל אותי. זה לא דבר שקורה ביום. אין לי שום בעיה להופיע מול נוער. להפך, רוב הזמן זה קהל מאוד מפרגן ונאמן. יש קהל מאוד רחב שהולך איתי כבר שש שנים. אני מתבגר בעשייה שלי. הדיסק הבא שלי יהיה עוד צעד. דווקא בחודשיים האחרונים אני קם כל בוקר עם חשק להקליט, זה פשוט לא קל כיום".

אהבה יש?

"לשם שינוי, אחרי תקופה מאוד ארוכה כן. למפורסמים, ואני שונא את המילה הזאת, באופן כללי יותר קשה. כל בן אדם שעומד מולי יש לו תמונה שלי בראש. אנחנו יחד חודש וחצי. היא לא מהתחום, ואני מעדיף לא למסור פרטים עליה. אחר כך היא עוד תקבל טלפונים הביתה, כמו שקרה להרבה נשים שהייתי איתן בקשר רומנטי, שסבלו מהטרדות ואיחולי סרטן במשיבון. אני לא מתחבא, אבל אלה החיים הפרטיים שלי".

חשבתי שנגמר הקטע של מעריצות אובססיביות.

"גם אני קיוויתי. כנראה שכל עוד תהיה לי עבודה, זה יהיה. יש דברים בחיים שלי שאני שומר עליהם. אין חוק שמחייב אותי לדווח על החיים הפרטיים. כילד להורים גרושים, ילדים הייתי עושה כבר מחר. לגבי נישואין, אני לא יודע אם אני מאמין בזה. במקרה עכשיו אני בקשר עם מישהי שאני מכיר כבר עשור. היינו יחד באותה כיתה. עברנו כל מיני רבדים במערכת היחסים בינינו. זה התחיל מחברות בכיתה ט', נגמר והיום מצאנו את עצמנו חוזרים. הקשר שרד את המרחק. היא מסיימת תואר בחיפה ובקרוב תעבור לת"א ונגור יחד. השיר 'אני אוהב אותך', הראשון של הלהקה, נכתב עליה כשהייתי בן 17. אולי זה באמת זה. אמרנו שאם בשנתיים הקרובות ואחרי שנעבור לגור ביחד זה ימשיך כמו עכשיו, כשהכל סבבה, אני מאמין שתוך שנתיים יהיה לי ילד ראשון, כי זה באמת הדבר שאני הכי רוצה בעולם. אני אוהב ילדים. יש לי כמה חברים שהם הורים ואין, זה הדבר הכי מדהים בעולם. זאת היצירה הכי גדולה שאדם יכול לעשות. אבל לא אעשה ילד לפני שיהיה לי ביטחון כלכלי בשבילו".

אין לך? חשבתי שהייתם להקה רווחית.

"בטח. מיליונרים יצאנו ממנה. זה לא שהרווחנו רע, אבל אל תשכחי שכשמדובר בלהקה הכל מתחלק. לא רע לי בחיים, אני לא מתלונן, אבל צריך יותר מבסיס. לא מביאים ילד ככה סתם. הרגש האבהי קיים. אחת הבדיחות אצל החברים שלי זה היחס שאני נותן לכלב שלי, גוצ'י. למשל, הוא לא ישן על הרצפה אלא על ספת נוער".