מתי נתחשמל?

אחרי שעה ועשרים לערך של צפייה במופע של אביתר בנאי במועדון ה"בארבי" החשוך ועמוס העשן, אפשר היה לבשר לאומה כי וירוס האלקטרוניקה שתקף אותו באלבומו השני "שיר טיול", התאדה ונעלם בחלל האוויר. אולם גם אחרי שעמדנו דקת דומיה לזכר הניסיון לשלב מוזיקה אלקטרונית וטקסטים אינטליגנטיים, עדיין היה ברור כי זהו מופע מוצלח של אחד מן היוצרים המוכשרים בארץ.

את הערב פתח מופע חביב של איתי בלטר. אחריו עלה בנאי לבמה, מלווה בחיוך מבויש, נגן צ'לו וכוס מים, שעוד תישפך מספר פעמים במהלך הערב בשלומיאליות חביבה. מי שרצה, יכול היה לראות בכך סימן מקדים לכך, כי אותו קסם מבויש ועומק רגשי, שהפך את בנאי לחביב על מבוגרים וצעירים כאחד, לא נעלם גם כאשר הכותרת על הכרזה אומרת "מופע חשמלי" .

חשמלי או לא, בנאי על הבמה אינו מתרחק בהרבה מן המקור התקליטורי: ליווי צ'לו מינורי ב"שמח שבאת", גיטרות חשמליות מפוצצות ווליום ומדגישות שיאים דרמטיים ב"כלום לא עצוב", "בראשית" בעיבוד רגאיי תואם מסר חברתי-פוליטי ואפילו שני שירים חדשים ("הים" ו"חפופים") שנכנסים לתווית "שיר של אביתר בנאי" בלי הרבה מחאה ציבורית.

הסבר אפשרי ניתן למצוא בתגובת היושבים ליד השולחנות. מחיאות הכפיים נשמעו כמצופה בכל הפסקה בין השירים, אך ההדים הנלהבים ביותר מגיעים אל הבמה במהלך "מתי נתנשק" הסרקסטי, "יש לי סיכוי" המרגש ושאר הלהיטים אפופי הכאב המתוק שהפכו את האלבום הראשון " אביתר בנאי" להצלחה מסחררת. לא יהיה מוגזם לשער כי התמכרותו של הקהל לאמן שפגשו באלבום הראשון ממתנת את בנאי ואולי אפילו מסרסת מעט את שינוי הכיוון בטקסטים ולחנים שהופיע באלבום מס.2 .

איפוק, אלאל, זילבר ומשינה

כך או כך לצד ההנאה מהעיבודים המתוחכמים והטקסטים האישיים, הלב נצבט מעט למראה נערה בלונדינית המזמזמת באותה שמחה קופצנית משפטים קלילים מ"שמתי לי פודרה" לצד אמירה טעונה דוגמת זו הטמונה ב "אנחנו דור של רוצח". בצד היצירות המקוריות נוספו למופע שלושה ביצועים נעימים ביותר לשירים מוכרים: אחד מטעם קורין אלאל, "ואני ראיתי ברוש" של זילבר וביצוע שווה במיוחד ל "ליד האגם" של משינה במעין מחווה מיוחדת לחודש שבט שעל פי בנאי לפחות קרב ובא.

בקטיגורית פרסונת במה נשמר איפוק מסוים שדי הולם את האווירה במקום וכנראה גם את בנאי האיש. משפטים קצרים בין שיר לשיר, חיוכים קטנים וכמה רגעים של אירוניה עצמית לנוכח ניסיונות כושלים להעמיד את המיקרופון בזווית מתאימה. אל מול הקלידים ובמרכז תשומת הלב והמבט, נראה בנאי נבוך ועצור מעט דווקא כאשר הוא עובר לנגן בגיטרה חשמלית ונבלע בין שאר הנגנים נראה כי תחושת ההנאה האישית אצלו גוברת ואולי יש בכך רמז לסאונד חשמלי שיופיע באלבום הבא.

אחרי כל זאת, קיימת חובה לציין את מה שנראה אולי מובן מאליו גם מי שעדיין רוצה לראות את בנאי מעז מעט יותר , "המופע החשמלי" מספק הנאה בלתי מבוטלת ונעימה לכל מי שמוזיקה ישראלית שנוגעת בלב ובאינטלקט עושה לו את זה, וזאת, יש לומר, בעידן בו יצירה מקורית עברית היא לא דבר מובן מאליו.

אביתר בנאי, "המופע החשמלי", שישי (18.1), מועדון ה"בארבי", תל-אביב. המופע הבא: 29.1 , קמלוט, תל-אביב.