נגיעה אחרונה

מופע הסיום של סיבוב ההופעות של ברי סחרוף, "נגיעות" הרהיב אתמול (ד') ב"האומן 17" בירושלים. זה מתחיל במקום: המועדון הכי בינלאומי שאי פעם התהדרנו בו, בלב אזור התעשייה הירושלמי, וזה ממשיך בקהל הנחרץ והרב גוני. הערב נפתח במוזיקה קלאסית מתובלת בחינניות פולקלוריסטית-אירופאית מאיזו מאה אחרת. כמעט אפשר היה לפרוץ בוולס מהול בוויסקי.

ראשונים לבמה עלו לחמם הזוג הירושלמי "יאפים עם ג'יפים", מפירותיו של הלייבל הירושלמי "פאקט". הם הכינו את הבמה לברי סחרוף שעלה כמו מלך, עם אש במיתרים. מעליו רובוט מסועף של מתכות תאורה, לפניו קהל דרוך, ולצידו נגניו הקבועים, המתופף דני מקוב, הבסיסט חיים לרוז, הגיטריסט אורן לוטנברג. וגידי רז בסאמפלרים וקלידים. אחר כך יעלו גם שרון רוטר, אהוד בנאי ואורי מור, סולן להקת "בייב".

הטרנס של אלתרמן

המופע נפתח בזבנג עצבני שמזכיר את הקשר בין סקס לבין רוק-אנד-רול. פעם, אפשר להיזכר, היה סחרוף נחלת מיעוט עקשן וכמעט מחתרתי, עכשיו הוא הצליח לגשר בין המחתרת לבין העם הרחב שבציון, בין הטרנס-האוס לבין הנשמה המחוספסת שצורחת את אלתרמן, בין רעד של גיטרות לבין ביטים של דראם-אנד-בייס ממוחשב להחריד. יש רוק אנד רול בעברית, רק שלמרבה הצער כמעט אי אפשר להבין מה הוא אומר. הסאונד, כנראה, מכוון לאזור החלציים, והוא מגרה אותם בביטחה. אבל מי שלא מכור, לא יכול להבין את המילים, ולא יכול להרגיש את הפלא שבין השירים.

"אל תחפש רחוק, תישאר קרוב", מזכיר סחרוף לעצמו ולעצמנו, וזה שוב מרטיט. בשלב מסוים, הוא מזמין את שרון רוטר לבמה. "נעים" יוצא לאוויר, אבל רוטר, שמחכים לה ומחכים לה, עולה לקשט (ולקשט בלבד) את הבמה בקיפצוצים בשמלה אדומה ותלתלים, ובכמה קולות רקע חביבים, לא יותר. השיטוטים שלה על הבמה נראים כמו איורי משנה קלילים, חסרי פשר, שלא כמו הריקוד הנפלא של סחרוף על הבמה.

עוד חוזר הניגון

לעומת רוטר, אהוד בנאי בא מזוקק וקורע לב עם "כל מה שאתה צריך זה אהבה", ולמרות שכבר אמרו את זה קודם, לפניו, המפוחית והנשמה הגדולה שלו חתכו את האולם מוכה הטרנס. היה איזה חסד באוויר ואפשר היה גם לשמוע את הקול האנושי. זה ריגש שבעתיים בהגברה הססגונית והגרנדיוזית של "האומן 17". אהוד בנאי מסיים את חלקו ב"עיר מקלט" היפהפה, שזכה לעיבוד טרנס-האוס מוחץ. לא צריך להתאמץ כדי להתרגש מקולו של בנאי, וגם כשקולו מתחבר לזה של סחרוף, ומתעמעם תחת רקמת הצלילים התאוותנית, עדיין נותרת בעינה עוצמת החגיגה.

סחרוף הופיע 90 פעם בסיבוב ההופעות הזה, ו-170 אלף צופים רכשו כרטיס להופעותיו. הוא יצר לעצמו קהל שחלקו הגדול מורכב מדור חדש של צעירים. הוא משלב בין החיספוס החשמלי של הרוק האפל והמצווח, לבין האפשרויות הבלתי מוגבלות של האלקטרוניקה, בעידן החדש של היתוך וחיבור. סחרוף עשה את זה בגדול, עם קהל מרשים של קלאברים רוגשים וטעונים שמציתים את הגוף שלהם בטרנס חשמלי ל"עוד חוזר הניגון" של אלתרמן.