הידעתם, ערוץ 1 בחמרמורת

1. העם דורש פרוזאק

גודש הפיגועים ושאר האסונות שפוקדים את איזורינו הפכו את הצפייה במהדורות החדשות להתקף חרדה מתמשך. בין " גל פיגועים שלא ידענו כמותו" ל"אין פיתרון קסמים אהר'לה" קשה להמשיך לתפקד ללא סיוע תרופתי צמוד. כאילו לא די בזה, בין דיווח מהשטח לפרשנות באולפן, מופגז הצופה בשלל תשדירי שירות מאיימים - החל מסכנות הנהיגה בכבישים דרך סמים שישרטו לך את המוח, וכלה ביציאה החדשה מבית האימים - סרטן המעי הגס.

אם לא ידעתם, ילדים, במידה וכבר הצלחתם להימלט מהפיגוע, נמנעתם מסמים וקפצתם בזמן לפני שנדרסתם, עדיין קיים סיכוי סביר למדי שאצלכם בגוף אורב לו סרטן מעי גס חביב וקטלני. בלי להיכנס לסוגייה האם תשדירי שירות מפחידים אכן משפיעים על הציבור, הייתי מציע להקפיא את תשדירי הפחד עד לתקופה רגועה יותר. גם ככה לא ממש קל פה ואם אין ברירה אז לפחות שיוסיפו משמרות במפעלי הפרוזאק. העם צמא לרגיעה. (ינון רויכמן)

2. אבשלום, איפה היית במוצ"ש האחרון?

מישהו בערוץ 1 החליט כנראה שצריך לחנך קצת את הצופים. בשתי סדרות שמשודרות במוצ"ש נצפו על גבי כתוביות התרגום כמה מילים מוזרות למדי. בחלוף רגע של השתהות התברר כי מדובר בתרגום לעברית כשרה למהדרין של מונחים מוכרים אך לועזיים לגמרי. ב"משפחת סימפסון" תורגם "הנגאובר" ל"חמרמורת" (אם כי במקרה זה הביטוי הלועזי צוין בסוגריים) והמילה לוגו הפכה ל"סמליל". מאוחר יותר, בסדרה המצוינת "זירת הפשע", קיבלו הצופים תרגום לפאזל - "תצרף".

אפשר להתווכח על מידת היצירתיות והתבונה שגילו אנשי האקדמיה בבחירת המקבילות העבריות, אולם בדבר אחד חייבים להודות: אף לא אחת משלוש המילים הנ"ל נקלטה בהצלחה בשפת הקודש. מי אומר "חמרמורת"? מי משחק ב"תצרף"? אני יכול לשער כי כוונות המתרגמים היו טובות (או שקיבלו הוראה להשתמש בכל מקרה במונח העברי), אבל הניסיון לכפות בכוח מילים חדשות שכבר ידוע כי לא נכנסו היטב לשפה המדוברת, דומה למצב שבו ישתמשו המתרגמים עבור טלפון במונח "שח רחוק" - וזה ככל הידוע, לא קורה. (איתי קרני)

3. יומולדת שמח חמוד, הנה נקניקיה

רכישת מתנות יצירתית היא עניין לא פשוט: עשרות פרמטרים צריכים להתאים באופן מושלם לתכונותיו האישיות של מקבל המתנה. אצל ילדים, למרבה השמחה, המצב הרבה יותר פשוט. במסיבות כיתה, למשל, ישנן מתנות סטנדרטיות; כל מי שערך יומולדת בבית זוכר כיצד מנה בסיום 20 חבילות טושים ועוד עשרה פוסטרים של אופנוע. בעוברן מילד לילד הגיעו המתנות הסטנדרטיות לתוחלת חיים של חמש שנים לפחות, ותהליכי המיחזור הטבעיים נמשכו כסדרם עד להתערבות האדם. במקרה דנן, למען הדיוק האנתרופולוגי, עד להתערבותה של ג. יפית.

בפרסומות המשודרות ללא הרף בטלוויזיה משתפת אותנו אשת הפרסום בסודות מחיי המשפחה שלה: "כשאני רוצה לפנק את האחיינים שלי, אני קונה להם נקניקיות זוגלובק". אחרי התדהמה הראשונית, ובסיומו של ניתוח מחושב, הגענו למסקנה שזו לא בעיה של כסף. נדמה, אם כן, שסלידתה של ג'יפית מהמוכר והצפוי, הם שגרמו לה לשבור את שגרת המטוסים/בובות/צ'ק לבר מצווה.

כשהגבה שהורמה שבה למקום, הפאזל מתחיל להסתדר: ילדים באמת מאוד אוהבים נקניקיות. שוב לגרור אותם ללונה פארק? להיסחב איתם לקולנוע? לרדוף אחריהם במוזיאון? נקניקיות זה הרבה יותר פרקטי, ואת כדור השלג שיצא לדרך כבר אי אפשר לעצור. בעוד שנים אחדות, את מקומן של המתנות הסטנדרטיות - טושים, אופנוע, בובות הארי פוטר - יחליף חזון הנקניקיות של ג. יפית (נועם שגב)

4. תתחדשו על ה"פ"

כמה טוב לדעת שיש מי ששומר על רעננות מרקע הטלוויזיה שלנו. אתמול התבשרנו כי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שאחראית על שני הערוצים המסחריים שעל מרקענו - ערוץ 2 וערוץ 10, החליטה כי עבר זמנה של אותה "פ" המסמנת את שידור הפרסומות בטלוויזיה. לרגל עליית הערוץ המסחרי החדש הוחלט כי הגיעה העת לחדש את אותה "פ" תמימה ולהחליפה ב"פ" חדשה, מבריקה ונוצצת, כזו שתעשה בוודאי את העבודה הרבה יותר טוב ושבעזרתה נוכל להבחין בנקל כי כעת משודרות פרסומות ולא, חלילה, תוכנית בעלת תוכן של ממש.

נכון הדבר שלעיתים יכול הצופה התמים להתבלבל בין עדותה קורעת הלב והחושפנית של צרכנית התחתונית הריחנית עם הכנפיים ובין פינתו הדעתנית של נחמיה שטרלסר, אבל באמת, חברים, לא חבל על הכסף והזמן? האם אתם באמת סבורים שצריך היה לבקש מלשכת הפרסום הממשלתית לפנות לטובי המעצבים (כדברי ההודעה לעיתונות מטעם הרשות השניה) כדי להפיק "פ" חדשה שתפאר את מרקענו (ראו את התוצאה מימין)? האם היה זה כלכלי לערב באותה גחמה של שינוי גרפי את זמנם היקר של אנשי לשכת הפרסום הממשלתית, הרשות השנייה ואת זמנם היקר של כל כלי התקשורת שפירסמו את הידיעה (כולל זמנו של עבדכם הנאמן)? האם לדעתכם לא היה ראוי יותר להשאיר את ה"פ" המוכרת והאהובה במקומה, ולבקש מאותם טובי המעצבים להירתם לעיצוב פוסטרים למלחמה בתאונות הדרכים למשל, או לעידוד הסובלנות? כנראה שלא. לפעמים "פ" היא לא רק "פרסומת"; לפעמים היא סתם "פזרנות". (רונן בודוני)