קניית מכנסיים: חפש את ההבדלים

מעמד האשה בישראל אולי לא משגשג, אבל אפשר בהחלט לומר שבחברה הישראלית לא רק הגבר לובש את המכנסיים.

הנשים הישראליות, בלי הבדל גיל ומידה, אוהבות ללכת במכנסיים. אסתי זיסמן, אחראית על תחום נשים במשביר לצרכן, מעריכה שנשים בארץ קונות פי חמישה-שישה יותר מכנסיים מחצאיות. יוסי מלכה, מנהל השיווק של רשת המשביר אופנה, מעריך שהנשים הישראליות רוכשות כעשרה מיליוני זוגות מדי שנה, ובממוצע ארבעה-חמישה זוגות בשנה לאשה.

מצד שני, לא רבות מהנשים הישראליות יודעות, שלפחות אחד מכל שני זוגות שהן קונות יוצר בסין. סין השתלטה על שוק המכנסיים ואופנת הטקסטיל לנשים בכלל, והיא חודרת גם לאופנת הגברים והילדים. חמישה מתוך תשעה זוגות מכנסיים שקנתה עבורנו עדה לבנון, מנכ"ל מכון חותם, באופן אקראי ברשתות אופנה מובילות לצורך בדיקה מקיפה שלהם, יוצרו בסין. אפילו מאחורי מכנסיים של מיס לגוט, עם הדימוי הצרפתי המובהק, ושל קסטרו, הישראלית כל-כך - הסתתרה תווית של ייצור בסין.

להערכת יוסי מלכה, 70%-60% ממכנסי הנשים הנמכרים בישראל מיובאים מסין, והנתח רק ילך ויגדל. אפילו נסים מזרחי, מנכ"ל ראש אינדיאני, אחד האחרונים שהתעקשו להמשיך לייצר בישראל (או במתחמי ארז וקרני, טול-כרם ועזה), מרים ידיים. אם עד היום ייבאנו פחות משליש מהקולקציה וייצרנו מדי חודש 55 אלף פריטים בישראל, הוא אומר, היום אני עובר ליבוא ומתמקד בקמעונאות, ולא בייצור. התנאים והעלויות בישראל הופכים את הייצור בארץ לבלתי אפשרי.

אנחנו לא לבד בעניין הזה. מדובר בתופעה בינלאומית. גאפ, קלווין קליין, רלף לורן ומי לא - כולם נוהרים לסין.

אבל במקביל, כפי שעולה מהבדיקה שלנו, איכות הייצור של המכנסיים שבאים מסין עלתה. בניגוד לעבר, אף אחד מזוגות המכנסיים שרכשנו לא נראה כקונפקציית זבל, ומרים הר-לב, המהנדסת הראשית לטקסטיל, נייר ועור במכון התקנים, שערכה את בדיקות המכנסיים, הופתעה מהאיכות הכללית.

מה בכל זאת הבעיה עם הייצור בסין, מבחינת הצרכנים? הבעיה היא שאין לנו אפשרות לדעת האם המחיר שגובים מאיתנו מוצדק. החוק בישראל לא מחייב את רשתות האופנה, שהן בדרך-כלל גם היבואניות, לציין על הבגד את שם היצרן, אלא רק את ארץ הייצור ואת שם היבואן. התוצאה: אנחנו מוצאים עצמנו עומדים בשתי רשתות מול שני זוגות מכנסיים עם תוויות מחיר שונות מאוד, ואין לנו דרך לדעת אם לא מדובר בעצם בשני זוגות שיוצרו באותו מפעל עצמו, ואת ההפרש אנחנו משלמים אך ורק בגלל המותג.

כל המכנסיים שרכשנו לצורך הבדיקה, למשל, היו בהרכבי בד דומים מאוד עד זהים, בגזרות דומות ובצבעים דומים. בכל זאת, היו ביניהם פערי מחירים משמעותיים. הפער בין הזולים ביותר (69.90 שקלים בזארה) ליקרים ביותר (369 שקלים במיס לגוט) היה 428% (!). האיכות לא תאמה את המחירים: דווקא המכנסיים הזולים ביותר, שבמקרה לא יוצרו בסין אלא בספרד, נתנו את התמורה הטובה ביותר למחיר.

יעל אמסלם, מנהלת הרכש של המשביר אופנה, מסבירה: מבחינת הרשתות, המפעל הסיני משמש כקבלן. לפעמים ברשתות לא מכירים אפילו את המתפרות עצמן, כי ברשת עובדים מול משרדים, שמשנעים את העבודה למתפרות, והן רבות בסין הענקית. לדבריה, לא יעלה על הדעת שהיצרנים יחשפו את שמות המתפרות. מדובר בסוד מסחרי. אם מותג יחשוף את המתפרה שלו, כולם ירוצו אליה, ואז אתה מאבד יתרון חשוב על פני מתחריך.

גבי רוטר, מנכ"ל קסטרו, מנסה לגמד את הבעיה. אנחנו היצרן, הוא אומר, גם כשייצרנו בארץ לא היה לנו מפעל. אנחנו קובעים את החומרים, החל מחומרי הגלם, שאנחנו מביאים להם או מכתיבים להם מה בדיוק יקנו, דרך הדיגום והמיבדות. מודל מכל בגד שמיוצר בסין נשלח חזרה לארץ, נמדד על שולחן שטוח ועל דוגמנית הבית שלנו, ורק אחרי שאנחנו נותנים להם אישור, עם או בלי הערות, הם יכולים להכניס אותו לפס הייצור. במפעל שבו אני מייצר, שנחשב למפעל בסטנדרטים גבוהים, מייצרת גם דונה קארן. למיטב ידיעתי, לא מייצר בו אף יצרן ישראלי, אבל כמובן אני לא בטוח שיש בידי את כל סודות הסכמי הייצור של המפעל. בכל מדינות השוק האירופי המשותף, טוען רוטר, אין חובה לציין אפילו את ארץ הייצור. בישראל הוכנסה החובה גם בגלל המכסים ומסי הקנייה, ששיעוריהם היו בעבר שונים לפי מדינות המוצא, וגם כדי להגן על המוצר הישראלי.

בעיה נוספת שקשורה אולי לייצור ההמוני בסין היא חוסר אחידות עד כדי אנרכיה במידות המכנסיים, כפי שמצאנו בבדיקה שלנו. את קונה מכנסיים שמסומנים במידה 40, אבל בפועל את עשויה לקבל מידה 24.

במסגרת הבדיקה שערכנו רכשה לבקשתנו עדה לבנון תשעה זוגות מכנסיים, מבדים בעלי הרכב פופולרי, שהוא גם רגיש יחסית - 100% פוליאסטר (רק בשני זוגות, של גולף ושל המשביר לצרכן, היו 5%-3% של סיב סינתטי בשם ספנדקס, שאיננו משפיע על איכות הבד). על-פי הערכות, 40% מהמכנסיים הנמכרים בישראל הם מבד פוליאסטר. נשים אוהבות אותם בגלל האפשרות להתאימם לצרכים שונים (ספורטיבי או אלגנטי). נערות, לעומת זאת, כמעט לא קונות אותם ומעדיפות כותנה.

הנה מה שמצאנו: