רוצה צ'יפס עם זה?

יש אנשים שלא מייחסים חשיבות לחנות בה הם רוכשים את המוזיקה שלהם. סביר להניח שאלה אותם אנשים שלא איכפת להם אם הפיצה שלהם היא "האט" או "דומינוס", שלא משנה להם אם הסרט מציג ב"חן 5" או ב"חן 1", שלא רואים הבדל בין אחת כמו מורן איזנשטיין לבין, נגיד, רומי אבולעפיה. כולה כוסיות, לא?

וואלה, לא. נכון, בעצם מדובר רק בענייני מותרות ולא בעניינים של חיים ומוות ובכלל, בתקופה כזאת, כשיש כל-כך הרבה תעמולה ממשלתית לקרוא ומכסה יומית של רחמים עצמיים למלא, זו קצת חוצפה לבקש חיים נורמלים. אבל אפילו בזמן מלחמה – האם לא נעים יותר להיות אלגנטי? לוותר קצת על תרבות ה"יאללה, הולך" למען טיפת טוב-טעם? וזה לא עניין של כסף, רק עניין של סטייל. מכירים את הכתבות האלה בעיתוני הנשים, "עשר דרכים להתלבש ב- 500 שקל?", אז אפשר לגהץ חמישיה בזארה ואפשר לגהץ חמישיה אצל נעמה בצלאל; אפשר לקנות דיסק בחנות בלי יחס, בלי אווירה ועם מחירים מופקעים ואפשר גם לדאוג שלחוויית הרכישה לא יהיה שיק של ביקור בתחנת דלק.

"צליל", קניון רמת אביב

אווירה: תארו לכם את ההפסקה הגדולה בחטיבת הביניים של שיכון ל'. שפמפמים וניצני שדיים זה אולי משעשע לפרקים, אבל מתמרץ אווירה זה ממש לא.

קהל: בניגוד לחנויות אחרות, כאן למוכרים אין שום עניין או רצון ליצור אווירה, מה שמפקיד את המלאכה הזו בידי הקהל. זה מסביר את וייב ההפסקה הגדולה. את החנות מאכלסים בעיקר נערים ונערות בני 13 עד 15 שאינם מסוגלים להתנתק ממכשירם הסלולרי לשניה מהחשש שיפסידו הודעת טקסט חשובה על מסיבה בחסות רדיו BU. הבנות ברובן קונות ווסטלייף והבנים קונים רוק כבד, חוץ מאיזה צמד נערים שהגיע וביקש את הפסקול הנמכר בטירוף של "קטנטנות". הייתי כבר מוכנה ללכת ולנזוף בילד שקורא להם הומואים מאחורי הגב, אבל נראה שאף אחד לא חש שהאירוע הזה חריג. עוד בסידרת הטלוויזיה היה ברור שמדובר בשכונה ליברלית.

מוכרים: נראה שמי שעובד ב"צליל" סניף רמת אביב הם האחים התיכוניסטים הממורמרים של הקונים בחנות. הם יעזרו לכם אם תבקשו מהם, אבל לא בשמחה, ולמרות שהחנות לא היתה עמוסה – לי אף אחד לא הציע עזרה. כך שאם אתם רוצים לקנות דיסק בביקור הבא שלכם בקניון הזה, עדיף להגיע עם רשימה מהבית, כי לא נראה שלמישהו כאן יש חשק להמליץ לכם.

מלאי ומחירים: ב"צליל" אפשר למצוא את כל הדיסקים החדשים (עברי לידר, ברי סחרוף, נטלי אימבורגליה, כימיקל בראדרס), את כל הסדרות המיוחדות ("דובדבן במחיר מתוק", "המכורים", "חורף צעיר") וכן מדפים של לא מעט ז'אנרים, החל ממוזיקה שחורה וכלה ב "מוסיקה ממדינות חבר העמים". המלאי לא משהו והדיסקים מסודרים בבלאגן לא מזמין. דיסקים ישראליים ולועזיים עולים בין 70 ל- 80. דברים קצת יותר ישנים, פסי קול ומוזיקה ממדינות חבר העמים, עולים 90. עמדת שמיעה אחת בחנות.

סיכוי לתפוס חתן: אפשר לחטוף איזה ילד אקראי, לכלוא אותו למשהו כמו עשר-עשרים שנה (לא לדאוג, הקשר עם העולם החיצון לא יחסר לו כל עוד יש לו סנייק בפלאפון), להתחתן איתו אחרי הלוויה של ההורים שלו ולתבוע חלק הוגן מנכסי המשפחה. ואפשר גם לא.

טאואר רקורדס, קניון שבעת הכוכבים, הרצליה

אווירה: מפתיעה יחסית לפרבר. תמיד יש שם מוזיקה סבירה ומעלה, למרות שזה אולי לא שגרתי להחריש את אוזניהן של הגברות ההרצלייניות עם סמשינג פאמקינס בארבע אחרי הצהריים. בכלל, כל הקניון הזה הוא טיפה ידידותי יותר מהצפוי והתחושה מסבירת הפנים שלו מחלחלת פנימה גם לסניף הקטן של טאואר.

קהל: סתמי, לא מורגש, לא צעקני ולא מעיק. מושלם.

מוכרים: ניכר בהם ובהמלצות שהם כותבים על הדיסקים שהם אוהבים מוזיקה. מסוג החנונים המבוישים והנחמדים שבסיטואציה אחרת הייתם אומרים "לא" מנומס לדייט איתם ומרגישים אחר כך ממש חרא, כי הם תמיד יציעו עזרה וינסו לעזור, אבל בלי לנדנד.

מלאי ומחירים: גם כאן מחזיקים את כל הדיסקים המובנים מאליהם במחירים הסטנדרטיים (בין 60 ל- 70) בתוספת של מלאי קטן מכל היתר. אז אין כאן המון אבל יש כאן את כל הדיסקים החשובים של כל אמן, היצע נחמד של מוסיקה אלקטרונית ואוספים, ובדרך כלל מסודר ונעים לקנות.

סיכוי לתפוס חתן: נקמת היורמים. מי יודע, אולי במיטה הם חיות.

קרמבו רקורדס, רחוב שנקין 18, ת"א

אווירה: שום פיגוע ושום ילד פלסטיני מת לא חודרים דרך הדלתות של קרמבו. בפנים תמיד שמח, עם מוזיקה בווליום גבוה. צוות החנות ופוקדיה כאחד מנהלים דיאלוגים בסגנון "מה אחי, אצלי הכל סבבה, מה אצלך? וואלה, קול מן" ונותנים את התחושה שהנה, תיכף נצא החוצה אל האיסט ווילאג', ניסע בקו 6 של התחתית הביתה ובלילה נלך לרקוד בוויניל. אוי שניה, מה זה שם בחוץ? גדודים קונים כרטיסים לדייב סימן בקפה דניאל? יאללה, חפיף. קח את החדש של הוו-טאנג קלאן, הוא גאוני.

קהל: יש שני סוגים של קהל בקרמבו – העו"שים ברחוב, שחייבים עכשיו, ממש דחוף, את הטראק עם הלה-לה-לה כי אחרת אין כל ערך למערכת באוטו והנסיעה הביתה תהיה ממש משעממת; והקהל שאוהב לקנות בקרמבו ובא לשם באופן קבוע. הסוג הזה כולל פלצנים שיודעים לדקלם את רשימת הריליסים הנחשבים לאביב הקרוב כאילו היו דף פרומו של חברת תקליטים, בוחנים כל דיסק בהתעמקות נרחבת כי מי מבין טוב מהם בפאנקי ניו ג'אז דאון טמפו צרפתי, ולבושים נורא יפה. בקיצור, מצחיק שם.

מוכרים: היכונו לצוות של גברים צעירים וחייכנים עם מצב רוח מרומם, שמצטיינים בנחמדות, אדיבות, ופלרטטנות בלתי נשלטת עם בחורות.

מלאי ומחירים: בהתחשב בכך שמדובר בחנות קטנה שמתמחה במוזיקה אלקטרונית לסוגיה, בקרמבו יש הכל, כולל אלבומים של קיילי וג'ניפר לופז. לפעמים חסרים דברים כי נגמר אבל מי שמעוניין בדיסק מסוים מתוך הז'אנרים האלה (וגם דאב ושחור), קרמבו זה המקום ללכת אליו. המחירים לדיסקים שאינם מתומחרים על-ידי חברות התקליטים מראש נעים סביב ה- 80 שקל, אפשר לשמוע במקום ויש גם תקליטים בקומה השנייה.

סיכוי לתפוס חתן: איך תעדיפי את הדורקס שלך בייבי, אוונטי או גולד?

האוזן השלישית, רחוב שנקין 21, ת"א

אווירה: כזאת ניינטיזית כזאת? אלטרנטיבי זה הכי, אחי, רק תוריד את החולצה של רדיוהד לפני שמישהו יוריד עליך מוחטה. תודה.

קהל: אפשר להגיד שבגבולות השכונה בה היא נמצאת, האוזן היא החנות של כו-לם. אבל האמת היא שכמעט כל חובב רוק ומוסיקה ישנה יותר מוצא את עצמו הופך את החנות הזאת לאבן דרך, מה שאומר שרוב הזמן יהיו שם אנשים מכל הסוגים והמינים – חיילים, מבוגרים, שינקינאים, נוער. תחשבו על משהו כמו "בית אריאלה" של המוסיקה. האוזן מושכת אליה קהל שמעיין במוזיקה עם פאסון.

מוכרים: זה סוג כזה של אופנה, להחזיק בחנויות תקליטים צוות נאה של גברים. אולי הם למדו את זה מארקפה. אבל ברצינות, באוזן ישרתו אותך אנשים נחמדים שמקפידים לחייך, אבל רק פעם בשעה, ולפעמים, אם עובר עליהם יום רע, הם ישרתו אותך שירות מלא ויתנו לך לשמוע באחת מעמדות ההאזנה הטובות שלהם, אבל יעשו את זה בפרצוף זועף. ואתה תצטרך להבין כי בכל זאת מדובר בגברים של האוזן השלישית והם לא מהסוג שנותן בקלות. לא פלא שכשעובדת שם בחורה היא תמיד נראית במחזור.

מלאי ומחירים: מבחינת היצע של מוזיקה אלטרנטיבית ורוק, יש מה לחפש באוזן. בנוסף, אפשר למצוא שם נוכחות בינונית של פופ ואלקטרוני. באגף הישראלי מחזיקים באוזן את הסטנדרטים אבל גם לא מעט דברים שאולי יהיה קשה למצוא במקומות אחרים, ובריבועים הקטנים שמאחורי המוכרים עומדים תמיד הדברים האחרונים שיצאו באלטרנטיב לסוגיו, אלבומים מומלצים וכמובן האלבומים הנמכרים. התמחור באוזן, לעומת זאת, מוזר. מחירים שבין 60 ל- 90 שקל, ולא ברור למה אחד עולה יותר או פחות מהשני. את הדיסק החדש של הכימיקל בראדרס, למשל, אפשר למצוא שם רק בפורמט המיובא שלו (לפחות ביום שאני הייתי), מה שאומר שבאוזן הוא יעלה 89 שקל, כשבכל מקום אחר מוכרים את הדיסק תוצרת הארץ ב- 70.

סיכוי לתפוס חתן: כן, בטח. את שומעת את החדש של כריס קורנל והבחור החמוד בעמדת השמיעה שלידך שומע ריאן אדאמס ודייב מת'יוז באנד. הוא קולט שאת בחורה קשוחה שמגוננת על נפש פריכה ואת מבינה שהוא בחור שלא מפחד להראות רגשות. הוא מסתכל עלייך בחיוך, את מחנחנת לעברו מבט הורס. 11 וחצי בפרילנד, טוב לך?

טאואר רקורדס, מגדל האופרה, ת"א

אווירה: אח, איזה כיף. איזה גודל. יש סברה שטוענת שבמקומות גדולים קשה מדי ליצור אווירה טובה. לא כזה הוא המקרה של טאואר במגדלי האופרה. הסניף הזה כל כך גדול ועשיר במוזיקה, שביקור בו תמיד מוחק שעתיים באופן לא צפוי. ללכת לשם זה סוג של ריפוי בעיסוק. אף אחד לא מפריע לך וסביר להניח שגם לא תפגוש אף פרצוף מוכר אלא אם כן אתה טרנווסטיט. אז מה עדיף, 300 שקל על שעה אצל פסיכולוג או 300 שקל על שעה של נחת נפשית בטאואר?

קהל: אנשים שפויים בדעתם לא מגיעים אל מגדל האופרה סתם כי בא להם לשבת בקפולסקי שבקומה התחתונה. מי שכן מגיע לשם הם אנשים שהלכו לסרט בפיל הלבן הזה או אנשים שבאו במיוחד בשביל טאואר. הטיילת הקרובה שורצת פרחחים עם פה גדול ופרחחיות שלועסות מסטיק בקול, אבל הם, משום מה, אף פעם לא נכנסים לחנות. בקיצור, קהל סבבה.

מוכרים: למרות שממקום מושבם במרכז החלל קצת קשה להם להשתלט על כל הגודל הזה, המוכרים פה נמרצים, מוכנים לתיזוז במסדרונות החנות למען הדיסק שלך ואפילו יודעים לספר לך שהדיסק שבחרת הוא לא משהו ולתת לך אחר במקומו.

מלאי ומכירים: ללא ספק, החנות הכי טובה שאני מכירה. יש פה הכל מהכל. כל הפסקולים, כל הלהקות, כל הז'אנרים. בהתאם אפשר למצוא כאן גם את כל טווח המחירים, מעשרה שקלים לאלבום של סילברדון, דרך מבצעים של 30 שקלים לאלבומים כפולים ומצוינים ועד מאות להוצאות מיוחדות. יש גם חיסרון, והוא שלעיתים במדף של אמן כלשהו יימצאו כל האלבומים הנדירים והפחות ידועים שלו ודווקא אלה המבוקשים יותר יחסרו. אבל זה באמת החיסרון היחיד, והוא לא שכיח.

סיכוי לתפוס חתן: מאחר שהמעברים בין עמודות הדיסקים צרים במיוחד, החיכוך הישבני עם הלקוח שעומד בגבו אלייך הוא כמעט בלתי נמנע. אפשר להוציא מזה מצב מעניין ואולי גם רצוי, אם לוקחים בחשבון שבאזור הזה של העיר כל אהבה אחרת תעלה לכם 50 שקלים, תתקיים במושב האחורי של מכוניתכם ותיגמר אחרי רבע שעה.

סופר זאוס, קניון איילון, רמת גן

הכוונה המקורית היתה לשפוט את הסניף הזה בקריטריונים בהם נשפטו כל האחרים, אבל אחרי שהייה של עשר דקות בחנות היה ברור שמשהו לא כשורה. בירור קצר העלה שבעוד כחודשיים ייסגר הסניף של סופר זאוס בקניון איילון ומתוקף כך הם לא קונים יותר אלבומים חדשים. הם כן מתחילים, לאט לאט, להוזיל מחירים על המלאי הקיים, שהוא לא רע בכלל. בעוד חודש תתחיל מכירת חיסול מטורפת של כל האלבומים בחנות – אולי הדיל המוזיקלי הכי טוב שתמצאו בזמן הקרוב. תכינו מקום באוטו.