לא כל אחד הוא חתול

חברת "וולט דיסני" יצרה בשנות קיומה הרבות אי אלו סרטים קלאסיים. בשנות התשעים, היה נדמה שהפעילות של חברת "וולט דיסני" ענפה מאי פעם. הם יצרו את "מלך האריות", "הרקולס", "אלדין", "היפה והחיה", "פוקהנטס" ועוד. בדרך כלל, הסרטים היו רווי דמיון, מקצועיים לעילא ויצרו סטנדרטים חדשים בתחום.

לעיתים הם סבלו מבנאליות וטרחנות ("פוקהונטס" לדוגמה). בכל סרט החברה טרחה לחבר מוזיקה ושירים שהיו חלק בלתי נפרד מהעלילה, ובסרטים אחדים, המוזיקה שמשה כאסטרטגיה חביבה דרכה הגיבורים בורחים, מתגרים, ובסופו של דבר משלימים עם זהותם ויעודם ("ספר הג'ונגל", "מלך האריות"). למרות כל זאת, אם בוחנים את איכותם של השירים שיצאו מתאגיד הבידור הכל משפחתי הזה לאורך השנים, כפי שהוא מוצג בדיסק "מדיסני באהבה" (הד ארצי), נשארים עם תשובה מעורפלת.

יש באלבום האוסף 20 שירים אותם מבצעים מיטב הזמרים הפופולריים הפועלים כיום: פיל קולינס, אלטון ג'ון, סלין דיון, להקת "בויזון" ואחרים. שירים אחדים, הישנים יותר, מבוצעים בידי ענקים אחרים (לואי ארמסטרונג לדוגמה).

מתוך הרפרטואר המוצג בדיסק, לא התקשיתי לבחור: "כל אחד רוצה להיות חתול" מתוך "חתולים בצמרת" המופלא (שיר הסווינג בו תומס אומלי מכיר לדוכסית את להקת הסווינג של חית- חתול), ושירי הסווינג מתוך "ספר הג'ונגל": "Wanna be like you” (בביצועו המופלא של לואי ארמסטרונג) ו-"The Bare Necessities" (השיר המקסים בו באלו, הדוב הבטלן, מסביר למוגלי את סוד הקסם הביטניקי של חייו בג'ונגל).

מנקודה זו המצב נעשה לא פשוט. פיל קולינס פותח את הדיסק עם "את תהיי בליבי", מתוך הסרט "טרזן". השיר, שהוא רצועת קיטץ' אמיתית, הוא הטוב ביותר שקולינס ביצע בעשור האחרון, עובדה המעידה יותר מכל על דלות היצירה של הכוכב הבריטי בשנים האחרונות. אחריו מגיח אלטון ג'ון עם "מעגל החיים" מתוך "מלך האריות", ומראה עד כמה הסיפור שלו טרגי. מדובר בשיר מלא פאתוס מיותר, נטול קסם מלודי אמיתי, מאולץ ובומבסטי יתר על המידה, ומשקף, יותר מכל דבר אחר, את היובש המתמשך ממנו הוא סובל. מ"בוי זון" (ששרים את "Shooting Star " מתוך הסרט "הרקולס"), ומסלין דיון (ששרה את ה"יפה והחיה"), אין לי שום ציפיות. גם לרנדי ניומן יש שיר באוסף ("You’ve got a friend in me" מתוך "Toy Story") ולצערי אין בו ניצוץ מהאש הילדותית שהייתה בשיריו הגדולים.

דווקא השירים הישנים יותר, "צ'ים צ'ים צ'ירי" מ"מרי פופינס" ו"זיפ-א- די- דו", חביבים יותר, בעיקר כי יש בהם קסם נוסטלגי, אם כי "זיפ- א-די- דו" נשמע טוב יותר בביצוע שהפיק פיל ספקטור לבובי סוקס.

קשה לנתק את השירים של דיסני מהתמונות המלוות אותם ולכן רצוי להקשיב לשירים תוך כדי צפיה בסרט האם. למרות כל זאת, אם הילדים אוהבים את זה, אין שום דרך שתצליחו למנוע מעצמכם לרכוש להם את הדיסק.