בסוף יהיה רק שקט

שלושה גברים נכנסים לבית, מציירים מעגל על הרצפה, ואומרים לבעל שלא יעז לצאת ממנו או שיהרגו אותו. בינתיים, בזה אחר זה, הם אונסים את אשתו, מגיעים לסיפוקם ועוזבים. "איזה מין גבר אתה?" צועקת האשה אחרי שהלכו, "למה לא עשית משהו?". והוא עונה: "מה את רוצה ממני, לא ראית שהוצאתי פעמיים את הרגל מהמעגל?"

בדיוק כך, בזמנים כשלנו, ימי האינטרנט, האינטר-פייס, ההיי-טק, הסטארט-אפ, הסטנד-אפ והפרגמטיזם, נראה שאין כבוד לכלום ואסור כבר לערב רגשות.

הנה למשל, הצבנו אולטימטום, אז מה? אה, זו בטח המלה הלועזית הזאת שפעם השתמשנו בה למשהו. מה זה משנה אם מדובר ב-24 שעות, 57 שעות או 260?

אז התקפלנו, לא נורא. מה זה אולטימטום?

יורקים עלינו בצרפת? מילא, זה לא מה שחשוב.

היה לנו פעם כוח הרתעה ואיננו? שטויות.

מה חשובים כל ההבלים האלה כאשר מדובר בפיקוח נפש?

ושלא תתבלבלו: אנחנו שומרים לעצמנו את זכות התגובה במקום ובזמן שייראו לנו.

תחזיקו אותנו, אחרת נרביץ. אתם מחזיקים? מצוין. ככה נשמור יותר טוב על זכות התגובה.

יש לנו רעיון. בואו נאיים על ערפאת שאנחנו מצרפים את אריק שרון לממשלת אחדות. זה בטח נורא יפחיד אותו. כבר שנים שהוא משקשק ממנו. ממשלת אחדות זה בכלל פחד אלוהים בשבילו. ואם שרון לא ירצה – ניקח את ש"ס. אבל רגע, עם ש"ס תהיה לנו בעיה עם חוק טל. טוב, אז אולי נזמין את טומי לפיד לממשלה? זו גם מין אחדות, לא? בעצם גם מרצ זה רעיון לא רע. הם הלא השותפים הטבעיים שלנו.

אנחנו אסקופה נדרסת ורפוסה, אבל העיקר שכוח ההרתעה שלנו לא נפגע.

כנראה שיש כאן גם איזו בעיה עם הקרבה של הכותל להר הבית. בסדר, אין בעיה, נזוז 20 מטר אחורה, מה כבר יקרה? העיקר שנהיה חכמים, כמו בהיי-טק.

כבר מזמן נאמר שלא חשוב להיות צודק. מי שצודק מת.

רק במסגד אל-אקצה באמת צריך להיזהר שלא לפגוע. אתם יודעים מה יקרה בעולם הערבי

אם נפגע באל-אקצה? חוץ מזה, הרי מדובר במקום דתי, ואנחנו הרי מכבדים דתות של אחרים.

אמנם נכון, גם קבר יוסף הוא מקום עם משמעות דתית. זה באמת בניין יפה, ויש אפילו כמה יהודים שהוא יקר ללבם. אבל יש לנו עוד הרבה בניינים יפים. תראו למשל את בית המשפט העליון. איזה הוד והדר! מקסים. בסוף בכלל יצא טוב עם קבר יוסף. שיפצו אותו ועשו ממנו מסגד עם גג ירוק חדש.

אז אסור לעשות פרובוקציות ואסור לעצבן את הערבים. אבל מה לעשות שהערבים מתעצבנים גם מזה שאנחנו יושבים בתל אביב? כי היום קוראים לזה קניון רמת אביב אבל פעם קראו לזה שייח מוניס. פעם היה צומת כפר קאסם והיום זה צומת קסם. אל תשכחו, זה מעצבן אותם, ועכשיו אנחנו כבר יודעים מה קורה כשהם מתעצבנים. בואו ננסה אם כן לא לעצבן ואז לא יהיה בלאגן.

שקט שיהיה פה

יהיה בסדר. לא נעניק לערבים את זכות השיבה, בשום פנים ואופן לא, אבל אולי בעצם ניתן רק קצת. בכל זאת, איחוד משפחות למשפחות מרובות ילדים, קצת הומניזם. ניתן רק לכמה אלפים. הרי יפו היא גם קצת שלהם.

לא תהיה ועדת חקירה בינלאומית. בחיים לא. אמנם יש ועדה עם נורווגיה ועם רוסיה ועם ארה"ב, אבל לא… זה סתם, זו לא ועדת חקירה בינלאומית. כי אנחנו לא זזים מהמלה שלנו.

ובכלל, מה שעושים ערביי ישראל זה לא מרד, אלה מהומות.

איך קורה שהם יורים בצמתים? האנגלים הגנו על פוקלנד, המשמר האזרחי של לוס אנג'לס ירה במתפרעים כשהיו מהומות, אפילו על החבורה של עוזי משולם ירו, אבל על הערבים? צריך להיזהר לא לעצבן אותם. ברגע שנחזיר את הר הבית יהיה בסדר.

וכמו שמאפיונרים אוספים כסף כדי שיהיה שקט, גם אנחנו נותנים קצת בשביל שיהיה שקט.

אבל בסוף יהיה רק שקט, נהיה מוקפים בשקט. הרבה הרבה שקט. כמה שלא נקשיב, נשמע רק שקט. ששששששקט.

אין מה לדאוג, אנחנו שומרים על כוח ההרתעה.

ספי ריבלין, בדרן