עמית עבר ניתוח חדשני ליישור שקע בחזה

עמית איצקוביץ', בן שמונה וחצי מאילת, נולד עם 'חזה סנדלרים' - שקע בבית החזה. התופעה עלולה לגרום לפגם אסתטי קשה, ובמקרים נדירים אף לפגוע בתפקוד מערכת הנשימה. עמית נותח בשיטה חדישה של כירורגיה זעיר פולשנית, שמיושמת במרכז שניידר לרפואת ילדים. בשיטה זו מוחדר לבית החזה תומך מתכתי שדוחף את העצם השקועה כלפי חוץ, בלי צורך בניתוח גדול שכרוך בפתיחת בית החזה.

חזה סנדלרים הוא פגם שבו עצם המגן, העצם המרכזית בקדמת בית החזה שאליה מתחברות הצלעות, שוקעת פנימה, מה שגורם להיווצרות שקע בקדמת בית החזה. "אחד מכל אלף ילדים סובל מהתופעה, בעיקר בנים", מסביר ד"ר נפתלי פרויד, מנהל המחלקה הכירורגית במרכז שניידר, שניתח את עמית. "לפעמים מבחינים בפגם מיד אחרי הלידה, ולפעמים רק בהמשך.

"במקרים מסוימים התופעה מחמירה לקראת גיל ההתבגרות, ועצם המגן שוקעת פנימה עד כדי דחיקה של הלב והפרעות בנשימה. העצם שוקעת כנראה כתוצאה מגדילת יתר של הסחוסים שמחברים את הצלעות אליה. לעיתים מתלוות לתופעה בעיות מולדות אחרות, למשל במסתמי הלב."

כשהשקע בבית החזה קטן יחסית ואין בעיות בריאות, מסתפקים בבדיקה ובמעקב, כדי לוודא שאין החמרה של הפגם בגיל ההתבגרות. "הצורך בניתוח, שהוא קוסמטי בעיקרו, קיים כשמדובר בפגם בדרגת חומרה מתקדמת שגורם לילד בעיה אסתטית", מסביר ד"ר פרויד.

הניתוח המקובל מורכב וכרוך בפתיחה רחבה של בית החזה, כריתת סחוסים ולפעמים גם חלקי עצמות, ושבירה ותיקון של עצם המגן כדי לתקן את העיוות. הוא נמשך 6-3 שעות. "לעיתים במהלך הניתוח יש אובדן דם רב", אומר ד"ר פרויד. "אחרי התיקון, גם אם הוא מוצלח, נותרת צלקת גדולה בבית החזה".

השיטה החדישה לתיקון הפגם מתבצעת בכירורגיה זעיר פולשנית שעושה שימוש בתוראקוסקופ - אנדוסקופ שמשמש לניתוחים באזור החזה. בשיטה זו משתמשים בתומך עשוי סגסוגת של ברזל וטיטניום, שמוחדר מתחת לעצם המגן, ואז דוחף אותה כלפי חוץ ותומך בה.

"גודל התומך 35-25 ס"מ תלוי בגיל המנותח", מסביר ד"ר פרויד. "התומך מועבר מצד אחד של החזה לצידו השני דרך שני חתכים זעירים, תחת פיקוח מצלמה שנמצאת בקצה התוראקוסקופ שמוחדר לבית החזה. הניתוח נמשך כשעה וחצי. אין צורך לכרות עצמות וסחוסים, אובדן הדם מינימלי ונותרת צלקת זעירה.

"השיטה מתחשבת במהלך גדילת עצם המגן והסחוסים, בדומה לעיקרון של יישור שיניים. התומך מוכנס כשהוא מכופף בהתאם לצורה שרוצים לתת לבית החזה, ובפנים הופכים אותו והוא מתקמר ומיישר את העצם כלפי חוץ".

"כשהגענו בשנה שעברה עם עמית לביקורת שגרתית בבית חולים", מספרת אמו יעל, "עידכנו אותנו על שיטת הניתוח הזו. השיטה נראתה לנו, ועמית נותח בספטמבר שנה שעברה. הניתוח ארך כשעתיים, והוא נשאר לאשפוז עשרה ימים. ביומיים הראשונים הוא היה מחובר לעירוי אפידורל להרדמת פלג הגוף העליון ולשיכוך כאבים. אחר כך הוא המשיך ליטול תרופות לשיכוך כאבים ועבר טיפולי פיזיותרפיה.

"כשחזרנו הביתה הוא התחיל לתפקד, אבל במשך שבועיים עדיין היינו צריכים לשמור עליו. ואז הוא התאושש לחלוטין, חזר לבית הספר ולא נזקק יותר למשככי כאבים. במשך ארבעה חודשים הוא לא השתתף בשיעורי ספורט, מחשש שיקבל מכה בחזה, והיום הוא כבר מתפקד באופן מלא, כולל שחייה ורכיבה על אופניים.

"הבעיה הפריעה לעמית מבחינה חברתית ורגשית, ולכן החלטנו שיעבור את הניתוח. הליך ההחלמה שלו כילד מהיר יותר, ועדיף היה לעשות את זה עכשיו, כדי שבגיל ההתבגרות מצבו הרפואי לא יוחמר".

מאחר שהתומך מפעיל לחץ על עצם המגן, השיטה כרוכה בכאבים בעיקר בימים שאחרי הניתוח. "כדי למנוע כאבים מבצעים כמה ימים גם הרדמה אפידורלית, בנוסף להרדמה הכללית", מסביר ד"ר פרויד. "רוב הילדים מתאוששים מהר וכמעט לא סובלים מכאבים. התומך נשאר בבית החזה שנתיים-שלוש, ולאחר מכן מוצא בניתוח פשוט".

לפני הניתוח הילדים עוברים תהליך הכנה שבמהלכו הם לומדים תרגילי נשימה, כדי לזרז את התאוששותם אחרי הניתוח. משך ההחלמה בשיטה זו קצר יותר, והילדים חוזרים לפעילות מהר יותר. בניתוח המקובל הילדים חוזרים לפעילות ספורטיבית אחרי כחצי שנה, ואילו בשיטה זו הם חוזרים לפעילות רגילה אחרי שישה שבועות, ואחרי כשלושה חודשים לפעילות ספורטיבית.

הגיל האידיאלי לביצוע הניתוח הוא 12-8. "בגילאים האלה בית החזה עדיין מאוד גמיש", מסביר ד"ר פרויד. "ככל שמתבגרים, הסחוסים עוברים תהליך של התגרמות והופכים לקשים יותר, וגמישות בית החזה הולכת ופותחת, ואז התיקון כרוך ביותר כאבים".