שתף קטע נבחר

ערים מעורבות: שפל בנדל"ן

מחירי הנדל"ן בערים מעורבות, שבהן מתגוררים יהודים וערבים, רושמים ירידות מחירים תלולות במיוחד - פי שניים מהממוצע הארצי; פרויקטים יוקרתיים שתוכננו נגנזים, אלה שכבר נבנו סובלים מביקוש אפסי, והיהודים שכבר רכשו בורחים; סקירה ארצית

שולה וניסן חיון רכשו ב-1997 דירת 3 חדרים ברחוב יפת ביפו ושילמו תמורתה 133 אלף דולר. באותה שנה נפוצו פרסומים רבים, שלפיהם יפו מושכת אליה אוכלוסייה יהודית חזקה - בעיקר זוגות צעירים מבוססים - ושצפויה לה תנופת פיתוח גדולה. גם מספר פרויקטים יוקרתיים חדשים שהחלו להיבנות בעיר, דוגמת גבעת-אנדרומדה, שיכנעו את בני הזוג שאכן, כמילות השיר: אין כמו יפו.

אולם באוקטובר 2000 נחשף הצד הלא נעים, ואף המפחיד, של החיים בעיר מעורבת. כשפרצה האינתיפאדה בשטחים, הזדהו איתה צעירים ערבים ביפו בהפגנות אלימות, ביידויי אבנים ובשריפת צמיגים. בכך הקיץ הקץ על חלום פיתוחה המואץ של יפו. רבים מהיהודים שתיכננו לעבור לעיר שינו את דעתם,

והקבלנים שבנו את הפרויקטים היוקרתיים נקלעו לקשיי שיווק. פרויקטים אחרים, שהיו בשלבי תכנון שונים, נגנזו במגירות.

בני-הזוג חיון חיו ביפו בחרדה מתמדת, ובמיוחד חששו כל אימת שהבת יוכי (9) והבן ציון (7) היו יוצאים מהבית כדי ללכת לחברים. בנובמבר 2001 הם החליטו לעשות מעשה: הם מכרו את דירתם ברחוב יפת ועברו להתגורר בפרדס-כץ, שכונה חילונית בבני-ברק. עבור הדירה ביפו הם קיבלו 95 אלף דולר - הפסד נקי של 28 אלף דולר.

ניסן חיון: "אנחנו בני מזל שמצאנו רוכש לדירתנו. הרבה יהודים רוצים למכור, אבל אין רוכשים". התוצאה: המחירים ביפו צנחו בשיעורים חדים. למשל בפרויקט חצרות-יפו בשדרות ירושלים, ליד מתחם נגה, ירדו מחירי הדירות החדשות ב-30%. הערבים שגרים במקום מנצלים את השוק החלש לרכישת דירות מידי יהודים.

 

יפו: אולי הקמפוס יעזור

 

בכיר בעיריית תל-אביב-יפו אומר כי העוינות של ערביי יפו כלפי שכניהם היהודים נובעת פחות ממניעים לאומיים ויותר מתחושות של הזנחה ושל קיפוח במשך עשרות שנים. אבל את השכנים היהודים ממש לא מעניין אם העוינות היא על רקע לאומי או חברתי או שילוב של השניים. רבים מהם פשוט רוצים לעבור למקומות מגורים ידידותיים יותר.

לא בכל הערים המעורבות קיים מתח בין יהודים לערבים כמו ביפו, אך בכל הערים המעורבות נרשמה ירידה דרסטית במחירי הנדל"ן - במיוחד בנקודות המפגש בין היהודים לערבים. מדובר לעיתים בירידה של 30% ויותר - הרבה מעבר לירידות ה"שגרתיות" הנובעות ממשבר הנדל"ן הכלל-ארצי, שהסתכם ב-15% בלבד בממוצע. באותן ערים מעורבות קיימים פערים של כ-15% בין ירידת המחירים באזורים המעורבים, לבין שאר האזורים.

להלן דוגמאות הממחישות את המפולת במחירי הנדל"ן בערים המעורבות (המחירים בסוגריים הם ערב האינתיפאדה). יפו: דירת 2 חדרים - 76 אלף דולר (100 אלף דולר), דירת 3 חדרים - 106 אלף דולר (381 אלף דולר), דירת 4 חדרים - 142 אלף דולר (165 אלף דולר), דירת 5 חדרים - 180 אלף דולר (230 אלף דולר). גם במחירי השכירות ביפו חלה הידרדרות, אף שבכל הארץ נרשמה דווקא עלייה במחירי שכר הדירה.

דירת 2 חדרים - 470 דולר (495 דולר), דירת 3 חדרים - 450 דולר (590 דולר), דירת 4 חדרים - 600 דולר (640 דולר). התקווה עכשיו היא, כי הקמפוס של המכללה האקדמית של תל-אביב-יפו, המוקם במתחם אייזנברג בעיר, ושבו אמורים ללמוד כ-10,000 סטודנטים, יעורר את הביקוש לדירות להשכרה.

 

עכו מתרוקנת, חיפה מחזיקה מעמד

 

גם עכו מתרוקנת אט-אט מתושביה היהודים, ובמקביל צונחים בה המחירים. דירת 4 חדרים יד שנייה נמכרה עד אוקטובר 2000 במחיר של 100 אלף דולר. היום ניתן להשיג דירות כאלה תמורת 85-75 אלף דולר. מחירה של דירת 4 חדרים חדשה היתה עד פרוץ האינתיפאדה 125 אלף דולר, והיום ניתן להשיג דירה כזאת ב-100 אלף דולר. שכר דירה ממוצע בעכו עמד ערב האינתיפאדה על 420 דולר בחודש, ועכשיו הוא עומד על 380 דולר - וההיצע גדול יחסית, בעיקר מצד בעלי דירות שלא מצליחים למכור אותן.

בעכו נבנים כעת כמה פרויקטים חדשים - אולי לימים טובים יותר. המחירים הרשמיים בחלק מהפרויקטים האלה נראים כאילו מנותקים מהמציאות הנדל"נית בעכו: דירת 3.5 חדרים עולה 118 אלף דולר, ודירת 4 חדרים - 125 אלף דולר.

בחיפה לא הורעו היחסים בין היהודים לערבים למרות האינתיפאדה ולמרות פיגועים קשים שידעה העיר. אומנם גם בחיפה ירדו מחירי הנדל"ן מאז החלה האינתיפאדה, אך למגמה הזאת אחראי בראש ובראשונה המיתון ולא יחסי היהודים והערבים. ברובע הדר, למשל, יש הגירה שלילית זה זמן מה. המגורים המעורבים בוודאי שאינם תורמים לצמצום התופעה. "אני פעיל בעמותה ערבית-יהודית", אומר אסף אדיב, העומד בראש עמותת "מען" למציאת תעסוקה לערבים, "מתגורר ברובע הדר, ואפילו לי אין קשר לשכניי הערבים באותו הבניין. לצערי, יש זרות משני צידי המתרס".

להלן התנודות במחירים על-פי סנצ'ורי 21 (בסוגריים - המחירים ערב האינתיפאדה): דירת 3 חדרים - 115 אלף דולר (155 אלף דולר), דירת 4 חדרים - 145 אלף דולר (190 אלף דולר), דירת 5 חדרים - 701 אלף דולר (240 אלף דולר). שכר דירה ממוצע: 460 דולר בחודש (510 דולר).

גם במעלות-תרשיחא אין כמעט מתחים בין יהודים לערבים, ומחירי הדירות שם יציבים זה כמה שנים. דירת 4 חדרים, יד שנייה, עולה בממוצע 90 אלף דולר; דירה חדשה בגודל זהה עולה 15 אלף דולר יותר. שכר הדירה הממוצע עומד על 380 דולר בחודש.

במעלות נבנים כמה פרויקטים חדשים: מעלות הצפון (הבונה: חברת "חריף"), שמורת מעלות (הבונה: "א.ש. רהט"), מעלות אלמוג )הבונה: אלמוג בניין והשקעות(, שווייצריה הקטנה (הבונה: "אשל הירדן"), מעלה קורן (הבונה: יפרח אברהם). הביקוש לווילות ולקוטג'ים הוא גבוה. מחיר בית חדש צמוד קרקע בן 6.5 חדרים הוא 170 אלף דולר.

 

לוד: לא דו, ולא קיום

 

בעייתית במיוחד היא לוד, עיר ללא חוק, שבה משתלטים תושבים רבים על שטחים ציבוריים פתוחים ובונים עליהם מבנים לא חוקיים תוך התעלמות מהרשויות, שמפגינות אוזלת יד מדהימה. גבי אסרף, מועמד מהמובילים לראשות עיריית לוד (שכיום מנוהלת על-ידי ועדה קרואה כושלת), מטיל הרבה מהאשמה למצבה הירוד של לוד על כך שבעיר יושבו משת"פים מהשטחים. "העובדה ששיכנו פה את המשתפים הביאה לפגיעה בדו-קיום בין ערבים ליהודים ולבנייה בלתי חוקית, שראשי העירייה הקודמים העלימו ממנה עין מטעמים פוליטיים. המשתפים מטילים את אימתם על הדו-קיום. העדר שלטון החוק בתחום הבנייה ובתחומים רבים אחרים הביא את לוד למצבה הקשה היום ולכך שכיום אזרחי העיר אינם חשים ביטחון, כפי שהיה להם בעבר".

אסרף הכין תוכנית לקידום לוד, שבדעתו ליישם, אם ייבחר לראשות העירייה. "הפתרון", אומר אסרף, "הוא מעשים ולא דיבורים. בראש ובראשונה יש להשליט חוק וסדר, תוך נקיטת יד ברזל נגד מפירי החוק".

וזו רמת המחירים הממוצעת בלוד, כפי שעולה מסקר שערך המכון לשמאות והנדסה עבור סנצ'ורי 21: דירת 2 חדרים - 60 אלף דולר, דירת 3 חדרים - 70 אלף דולר, דירת 4 חדרים - 90 אלף דולר, דירת 5 חדרים - 105 אלף דולר. ברמלה - שם היחסים בין יהודים לערבים טובים יותר - המחירים גבוהים יותר: דירת 2 חדרים - 70 אלף דולר, דירת 3 חדרים - 85 אלף דולר, דירת 4 חדרים - 105 אלף דולר, דירת 5 חדרים - 120 אלף דולר. המחירים משקפים ירידה של 20-10 אחוז בלוד ו-10-5 ברמלה באזורים המעורבים.

נצרת-עילית ונצרת נחשבות לשתי ערים נפרדות: נצרת הישנה היא ערבית, ואילו נצרת-עילית, החדשה, היא יהודית. אולם בשנים האחרונות התיישבו ערבים גם בעיר היהודית. הדוגמא המפורסמת ביותר היא של ח"כ עזמי בשארה, שרכש וילה בנצרת-עילית. המחירים בנצרת-עילית: דירת 4 חדרים יד שנייה - 95 אלף דולר, דירת 4 חדרים חדשה - 120 אלף דולר. שכר דירה ממוצע - 400 דולר בחודש. בנצרת המחירים זולים ב-35%-30%. המחירים עצמם לא השתנו הרבה, משום שממילא ההפרדה בין שתי הערים היא כמעט מוחלטת.

 

 

פורסם לראשונה

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יפו. רבים מהיהודים התחרטו
יפו. רבים מהיהודים התחרטו
צילום: אורן אגמון
לוד. "בגלל המשת"פים"
לוד. "בגלל המשת"פים"
ברק אוסרוביץ`
מומלצים