ראש בראש: בשביל מה?

כולם מדברים על שירותי-Web, כולם יודעים כי ללא סטנדרטים כלל-תעשייתיים התוכניות הגרנדיוזיות תתפוגגנה כבועת דוט.קום חדשה, וכולם ממשיכים למשוך בכיוונים מנוגדים כדי לקדם את מה שנראה להם כאינטרס אנוכי. שני המחנות העיקריים מתארגנים סביב יוזמת NET. של מיקרוסופט, מצד אחד, וסביב Sun ONE, אסטרטגיה המבוססת על Java/J2EE, מהצד השני. ויש גם פלטפורמה שלישית בשם Eclipse, שבין תומכיה בולטת יבמ, החברה שרגילה להמר על כל הסוסים. טוב שיש יותר מסביבת פיתוח אחת, שהתעשייה לא שמה את כל הביצים בסל אחד, ושתחרות בריאה ממריצה את כל הצדדים להצטיין. אבל כל זה לא יוליך לשום מקום מועיל אם היישומים שפותחו בסביבות שונות לא יעבדו זה עם זה בהרמוניה.

הרעיון להביא יישומים שונים לדבר זה עם זה אינו חדש. ראינו אותו בכל מיני סכמות של קישוריות והטמעת עצמים (OLE, CORBA), בסביבות לקוח/שרת מבוססות סטנדרטים ובמערכות EDI קנייניות. הרחבת הרעיון לאינטר-אופרביליות בין יישומים הרצים באתרי Web שונים הוא פועל יוצר של קבלת המוסכמה, שאינטרנט היא תשתית התקשורת האוניברסלית אליה בסופו של חשבון כל אחד יצטרך להיות מחובר בכל מקום ובכל זמן. מכאן שאין חילוקי דעות בין כל הגורמים המרכזיים בתעשיה בענין החשיבות של הבטחת אינטר-אופרביליות - ובכל זאת הם לא מוכנים להסכים שגוף ניטרלי יקבע את חוקי המשחק. כולם מדברים על פתיחות וסטנדרטים וכולם מסכימים לאמץ את הרבדים הבסיסיים יותר של תשתית סטנדרטית ובכל זאת אין הבטחה כי ברבדים הגבוהים של יישומים לא יפתחו פערים שאינם ניתנים לגישור.

החלק שמסכימים עליו כולל את שפת XML להעברת נתונים בין יישומים, פרוטוקול SOAP כדי להגיע אליהם ולבקש את שירותיהם, שפת WSDL לתיאור השירותים הזמינים לניצול ואיך נעזרים בהם, ומדריכי UDDI לפרסום השירותים במין "דפי זהב" מקוונים. היקף כזה של הסכמה הוא מרשים בהחלט, אך לא די בו כדי להבטיח אינטר-אופרביליות. הדרישה האחרונה מחייבת שיתוף פעולה ברמת סביבות הפיתוח, שיבטיח כי כל הפלטפורמות יעבדו בסביבה הטרוגנית. מרבית הארגונים לא יכולים לבחור בסביבת עבודה הומוגנית, גם אם זו היתה מטרתם. יש להם מחוייבות לפלטפורמות קיימות, ליישומים מסורתיים על Mainframe, לצד יישומים חדשים יותר בנוסח לקוח/שרת, בסביבות יוניקס שונות ועל שרתי Windows. יש צורך ביותר מפלטפורמת פיתוח אחת כדי לענות לכל הדרישות המעשיות של שירותי Web.

צעד נכון בכיוון

צעד בכיוון הנכון נעשה על ידי יבמ, HP, BEA, אינטל ו-SAP כאשר הן הקימו פורום משותף לפיתוח כללי הטמעה סטנדרטיים לשירותי Web שיבטיחו אינטר-אופרביליות. אירגון WS-I רוצה להגיש את מפת הדרכים שהוא מכין לתאגיד W3C כדי שזה יאמץ את המסמך כסטנדרט אינטרנטי. מרכיב מרכזי באינטר-אופרביליות הוא יכולת "חתימה אחת" (Single Sign-on), המאפשרת למשתמש להנות מכל השירותים בלי לעבור תהליך אותנטיזציה מחדש בכל אתר ולספק שוב ושוב פרטי חשבון לחיוב בכל טרנסאקציה לחוד. יישום Web משוכלל יכול, עקרונית, לצרוך שירותים של ספקים רבים אבל המורכבות אמורה להיות "שקופה" למשתמש. הכל צריך לקרות באופן אוטומטי, כאשר אתר מרכזי (לא בהכרח מונופוליסטי) מתאם את התהליכים הדרושים לאימות הזהות ולחיוב החשבונות. זה לא יקרה אם Passport של מיקרוסופט לא יעבוד בהרמוניה עם פדרצית האתרים שמתכננת "ברית החופש".

הגישה של Liberty Alliance נכונה ביסודה. אף אחד לא רוצה לראות את כל המידע מתנקז למנוע אותנטיזציה אחד - ולא חשוב מה דעתך על היושרה של המפעיל. מיקרוסופט כבר הודיעה שאין לה הסתייגויות מכך שמתחרים נוספים יכנסו לתחום - אך היא רוצה שהם ישתמשו במכניזם דומה ל-Passport כדי שהם ישתלבו טוב במסגרת NET. מצד שני, קואליצית Liberty מדברת על פדרציה אבל את מיקרוסופט היא לא מזמינה להצטרף (ובצדק. למיקרוסופט אין מוניטין חיוביים כשמדובר בהשתתפות כחברה מהמניין בארגון המונחה על ידי יריבים עסקיים). ו-Sun עצמה לא ממהרת להצטרף לארגון WS-I משום שמיקרוסופט בין מיסדיו.

לדעתי, הגיע הזמן שהגופים האלה יכנסו תחת המטריה של W3C, הארגון היחיד עד כה שהוכיח ניטרליות והצליח לכפות את מרותו על האינטרסנטים המתחרים. בינואר הוא הקים ועדת עבודה לנושא שירותי Web בה מיוצגים מיקרוסופט, Sun, יבמ ורבות אחרות. עכשיו הזמן למנהיגי התעשייה להראות את שיעור קומתם ולהקפיא את התהליכים המוליכים לפילוג ופיצול תשתית האינטרנט. W3C הוא מוסד עם יוקרה עצומה, אך הוא לא יכול לכפות את מרותו בתחום היישומים. את זה צריכים לעשות ביל גייטס, סקוט מקנילי וחבריהם. כי את המבנה הנהדר של Web Services אפשר להקים רק בשיתוף פעולה.