בני, אהרל'ה חזר

"איך להיות טובים" הוא "הבורגנים" בגרסתו הבריטית, השנונה, המשופרת והעצובה יותר. מדובר בתענוג צרוף וממכר שמשתלט על שעות הפנאי ונקרא בגמיעה שמפמפמת אנרגיות מיידיות למוח. זה כמו להקפיץ טקילה או לקפוץ באנג'י בוירטואל ריאליטי. זה סיפור על מערכת יחסים מנוונת, על מוסד נישואים שברירי, על חובות חברתיים ועל קיבעונות מחשבתיים, אבל זה קודם כל ספר של הורנבי.

הורנבי פרץ לתודעה עם "קדחת הדשא", אותו מסע לתוך נפשו המיוסרת של אוהד ארסנל. הספר הבהיר לאומה האנגלית שאוהדי כדורגל הם לא בהכרח חוליגנים גלוחי ראש ושיכורים המרביצים לשוטרים, אלא יכולים להיות אנשים בעלי נפש פיוטית, לשון חדה ובעיקר משכילים. גם אלן אדג' הבריטי עשה זאת בספרו "Faith of Our fathers", גרסה יותר משוגעת ומעוררת רחמים של הורנבי, רק מהצד של אוהד ליברפול, אנשים, שעל פי הגדרתם, פנאטים יותר.

אחרי "נאמנות גבוהה" ו"על הילד", אפשר לומר שככל שספריו של הורנבי שונים אחד מהשני, כך הם גם דומים, דבר שלא מחבל בהנאת הקריאה. גם הפעם מופיע אותו גבר מתוסכל, ציני, בעל נפש מסוכסכת, חובב מוסיקת פופ אינפנטילית שלעולם לא תתקמבק, אוהד ארסנל, בעייתי במערכות יחסים ובכלל בתקשורת סביבתית; טיפוס שעלה על מכונת זמן מקולקלת אי שם באייטיז העכורים, ונתקע באיזה סימפטום רגשי של גיל טיפש עשרה; דמות שאי אפשר לא לאהוב, והיא תגרום לך לפחות כל שני פרקים לפצוח בצחוק רועם, צחוק ייחודי שלא אופייני לשום דבר אחר בחיים, צחוק של ספרים, צחוק של ספרים של הורנבי.

איך היא עשתה שהאוכל יהיה חם?

הורנבי מנסה לפרק את חווית המעמד הבינוני באמצעות מרפא הוליסטי תמהוני בשם גודניוז, מהסוג שנואם בהייד פארק בימי ראשון בצהריים ומספר שהעולם נחרב ושיצורים מהחלל פתחו לו את הצ'אקרות. גודניוז פולש לתוך המרקם הזוגי המנוון של קייט ודיוויד. באמצעות נוכחותו המעיקה והמקרינה אנרגיות מנסה הורנבי לבחון את התלות החומרנית שלנו - כי גודניוז לא מאמין בחפצים, בכסף או בכל דבר מודרני אחר, אלא באהבה טהורה, עילאית, קוסמית. הוא מנסה לבנות חוויה אלטרנטיבית של עולם מוסרי וצדקני בצורה מרגיזה, אנטי תיזה לריקנות הצרכנית והקרייריסטית. הטיעונים שלו פשוטים, כל כך הגיוניים וכל כך מעצבנים, ולמעשה, כל כך לא אנושיים. למעשה, מדובר בניסיון נאיבי לתקן את העולם, שקורס ברגע שנדרש מאמץ רגשי מעבר לסביר.

ההברקה של הספר היא דמות בשם בריאן הבוק. פציינט של קייט, ולמעשה דמות על סף הקאלט שמעוררת צורך עז להקים לה כמה אתרי אינטרנט ולנתח את אישיותה בעבודות סמינריוניות. בריאן הוא היפוכונדר בן 51 שלובש פיג'מה מתחת לחליפה ומדיף הבל פה אלכוהולי חקלאי. אימא שלו מתה, למרות שהיא הבטיחה לו שלא תמות, וזה מה שיש לו לומר על כך: "איך היא עשתה שהאוכל יהיה חם? ואיך אני אמור לדעת מה צריך להיות חם ומה לא? כי לפעמים אכלנו ירך חזיר. קר. ולפעמים קותלי חזיר. חם. וכשאתה קונה את זה הם לא אומרים לך מה זה מה. חשבתי שהם יגידו. קניתי את זה, אבל אני לא יודע מה לעשות עם זה. מה עם חסה וכרוב? מה עם עוף חם ועוף קר? ואני בטוח שפעם אכלנו תפוחי אדמה קרים, אבל הם לא כמו תפוחי אדמה קרים שאתה קונה בחנות. הם היו נוראיים. אני חושב שקניתי חמים בטעות, אבל הם היו חמים קרים. אני מתבלבל, התבלבלתי כשאכלתי אותם, ועכשיו אני מתבלבל כשאני קונה אותם". בריאן הוא קריקטורה סוציאלית עצובה שגורמת להשתנק מצחוק, וכמה חבל שהיא הופכת לדומיננטית רק לקראת סוף הרומן.

אני מרגישה שאני נחנקת

וכרגיל אצל הורנבי אי אפשר בלי יחסים, והפעם, מנקודת מבטה של קייט. האישה ההורנבית, גרסה קצת פחות מעצבנת של נילי - אני מרגישה שאני נחנקת - מ"הבורגנים", היא אישה מעוררת הזדהות, כזו שכולנו מכירים. היא מתעוררת יום אחד ומגלה שהיא לא רוצה את הבעל שלה. כלומר, היא רוצה אותו, אבל מעדיפה שהוא ישתנה. כשהוא משתנה, היא לא רוצה שהוא ישתנה, אבל גם לא רוצה שיחזור להיות אותו טיפוס נרגן שמפרסם טור בעיתון מקומי על "למה צריך להעיף אנשים זקנים מהאוטובוס". בנוסף יש לה רומן גזור לפי הזמנה, שאמור לשדרג את תחושת הריקנות הרגשית המנקרת בה, אבל גם את הרומן היא לא רוצה. היא גם לא מפסיקה אותו. אחר כך היא כן מפסיקה ומתחרטת.

היא לא יודעת מה היא רוצה, אך היא יודעת מה היא לא רוצה, וגם זה לא בטוח: "חתונה זה משהו שאנחנו יודעים שנעשה יום אחד, ואם לוקחים את זה מאיתנו, אנחנו נשארים רק עם קידום ועם האפשרות לזכות בלוטו, וזה לא מספיק, ואז אנחנו נעשים אומללים ולוקחים פרוזק, ואז אנחנו מתגרשים ומתים לבד", היא מסכמת.

"איך להיות טובים" הוא סיפורה של אותה שכבה רחבה ודומיננטית, שעברה את פאזת החוויה האקדמית, והעבירה כבר לילות דחוסים בהרבצת פיינטים בפאבים של הסוהו, וכבר מצאה את הבן/בת זוג האופטימלי, וכבר הולידה איזה ילד או שניים. פתאום, אחרי שהכל היה כל כך ברור וחד משמעי, מגיע שלב השאלות המעיקות, הכל כך דומות. למה אני כאן? האם יכולתי להיות במקום אחר? האם יכולתי להיות עם מישהו אחר?

בסופו של דבר, התשובה לכל השאלות היא שלילית. הבורגנות היא דבר חמקמק, גמיש וטורדני. היא כמו פרסומת לטלפון סלולארי - וזה לא מקרי שגיבורת הספר קייט, מנסה להתגרש מבעלה לא בשיחה מעיקה מלאת שתיקות מביכות במטבח ספוג ריח סיגריות וחיתולים, אלא באמצעות הטלפון הסלולארי. אתה יכול להחליט שאתה מתמרד נגדה, אתה יכול להפוך לארכי קומוניסט אנרכיסט, אתה יכול לברוח ממנה בבהלה, אבל בסוף אתה תמיד חוזר לחיקה הפושר, הכובש, המבלבל. במובן מסוים אתה תמיד שם גם כשאתה לא שם.

"איך להיות טובים", ניק הורנבי, תרגום: בועז וייס, 240 עמ', הוצאת מעריב-הד ארצי