מעבר פראי

פתאום קם בבוקר פקונדו ארנה ומודיע שנמאס לו לשחק בטלנובלות. הוא היה אמור לשחק תפקיד ראשי בטלנובלה "הגורה", יחד עם נטליה אוריירו, ולמרות התהילה הבינלאומית העתידית החליט גיבור "יאגו", "בובה פראית" ותפקידים רומנטיים נוספים להרים עוגן מהנמל הבטוח של הטלנובלה הקלאסית ולהפליג לכיוון אחר.

לפני שבוע הוקרן בבואנוס איירס הפרק הראשון בסידרת הפעולה המשטרתית החדשה בכיכובו, "מרכז 009" (כמו "היחידה המרכזית" של המשטרה אצלנו), שהיא גם סיפור אהבה ומתח. פקונדו מגלם את דמותו המחוספסת של תומס לדסמה, שוטר קשוח אך רגיש. תשכחו את "קטנטנות", "יאגו" ו"בובה פראית". הגבר בהיר העיניים, שבקולו הרך והמלנכולי כבש את ליבן של הגיבורות החסודות, הוא עתה מפקד יחידה משטרתית מיוחדת, שהוריו נעלמו בתקופת הדיקטטורה הצבאית. וזוהי הפעם הראשונה שמישהו בטלוויזיה הארגנטינאית מעז לגעת בפצע המדמם בהיסטוריה הפוליטית של המדינה.

"אני יודע שזה שינוי דרמטי בקריירה שלי", אומר ארנה. "נכון שאני אוהב את נטי (אוריירו) ולעבוד איתה היה תמיד חוויה, אבל לשחק בסידרה משטרתית - שיש בה פעולה מסחררת, מרדפים, חילופי יריות וגם מפגשי אהבה מסעירים - זה שונה לגמרי. בדמות הגיבור שאני מגלם אין טיפת פחד. לקראת התפקיד התאמנתי בהפעלת נשק, בקפיצות ומרדפים. לכן אני מוכן ומיומן לשחק את התפקיד. אין לי כפילים בסצינות הפעולה, מאחר שאני מקפיד מאוד על משחק מדויק, הכי קרוב למציאות. אני אוהב לחיות את הסצינות עם הרבה אדרנלין. זו שיטה מיוחדת להבין את הדברים". לשם כך הוא מתאמן במכון כושר, במיוחד באומנויות לחימה.

לדסמה, השוטר אותו מגלם ארנה, משתתף בין היתר במירוצי אופנועים, כדי לשבור את שיגרת העבודה ולהשכיח את השדים מעברו. כשהיה בן שנתיים, נחטף על ידי יחידה משטרתית שפעלה בשירות הדיקטטורה הצבאית, רצחה את הוריו והעלימה את גופותיהם. זהותו ידועה רק לאחיו, אשר פיקד על אותה יחידה והביא אותו למשפחתו. לדסמה מאוהב באשת אחיו, ונרקם ביניהם רומן בלתי אפשרי. אך יש בחייו נשים נוספות, המשרתות ביחידה שלו, והעניינים הולכים ומסתבכים.

ארנה החל את דרכו האמנותית בנגינת סקסופון ברכבת התחתית. יום אחד ניגש לאודישן במשחק ושם, בצוות השופטים, פגש באדם שהיה עובר על פניו יום יום וזורק לו מטבעות. האיש, תסריטאי ידוע, זיהה אותו מייד. מצד אחד, זה היה מעמד מביך לגבי ארנה, אבל מצד שני, הוא אומר, אולי בשל כך הצביע אותו איש בעד בחירתו לתפקיד בטלנובלה הראשונה בה שיחק, "פנינה שחורה". אגב, כיום מנגן ארנה בהרכב ג'אז, ואף נותן קולו בשירה מדי יום שישי בבית קפה אופנתי.

ארנה מהמר בגדול בהופעה בסידרה. הטיפול באלימות הרחוב דרך פיקציה היום, בזמנים שעוברים על ארגנטינה, הוא חרב פיפיות. מה גם שהפיקציה הזאת מפיחה חיים בכמה גחלים לוחשות ודליקות של תקופת הדיקטטורה הצבאית בשנות ה-70 וה-80. יותר מאשר מלשחק בגחלים אלה, דומה שארנה מנסה לצעוד עליהן. התוצאה עלולה להיות כואבת.

איזה פחד!

מייקל דמיאן, המגלם את דני רומולטי ב"צעירים חסרי מנוח", עמד לאחרונה בסידרה במרכזו של סיפור עלילה סוער ומרתק בו נאבק עם פיליס (סנדרה נלסון) המופרעת על המשמורת על דניאל הקטן.

מה היתה לדעתך ההופעה הכי טובה שלך בסידרה?

"לאחר ששיחקתי בסידרה 18 שנה, הרבה אנשים אמרו לי שסיפור העלילה האחרון הוציא ממני את המשחק הטוב ביותר. שאלו אותי אפילו אם נעשיתי שחקן טוב יותר, או שזה התסריט וקו העלילה. סיפור המשפט והמלחמה על דניאל, שהוא בעצם לא בנו הביולוגי של דני, והמרדף אחר הילד, הפכו את דני לרגשן, כועס, אלים ומתוסכל. זה הסיפור הטוב ביותר שנכתב לדמות שלי. כשאתה מתבגר, אתה מסוגל להכניס לדמות יותר מנסיון החיים שלך, וזה עושה את השינוי".

במה קו העלילה היה שונה עבורך?

"הסצינות שבהן אמרתי לכריס שאני רוצה אותה חזרה, הפחידו אפילו אותי כשקראתי את התסריט. קראתי שבעה עמודים שמתוכם היה לי מונולוג של ארבעה עמודים כמעט! בדרך כלל אני זוכר את השורות שלי, אבל המונולוג הזה היה יותר מדי. אני זוכר שחשבתי 'אוי לי, זה הולך להיות סבל אמיתי', ובאמת בצילום הראשון הייתי בבלק אאוט טוטאלי. למזלי, המפיק עצר את הצילום".

ומה קרה אז?

"לא רק שבצילום הבא אמרתי הכל בצורה שוטפת, אלא כולם על הסט אהבו איך שזה יצא. זו היתה סצינה רגשנית במיוחד עבור לורלי בס (כריס), שהיתה צריכה לבכות, והייתי לחוץ, כי לא רציתי שהיא תחזור על זה הרבה פעמים. היא היתה נהדרת".

ספר לנו על הסצינות בהן דני התעמת עם פיליס על המשמורת על דניאל.

"פשוט איבדתי עשתונות. כולם היו המומים מהזעם ומההתבטאויות שלי, ואמרו לי 'מייקל, אתה לא יכול להגיד מילים כאלו בטלוויזיה'... נכנסתי כל כך עמוק לדמות, שאפילו לא שמתי לב מה אני אומר. והסצינות שבהן טכנאי המעבדה מגלה לדני את האמת - מה זה זעמתי, מה זה כעסתי, זה אפילו הפחיד אותי".

מבט לנשיאות

בימים אלה מתחילה להתבשל טלנובלה מסוג חדש, מיני סידרה שתהיה יותר קרובה לדוקו-דרמה. יהיו בה אומנם אהבה ואינטריגות, בגידות ויצרים, אך הרקע שלה יהיה פוליטי אקטואלי. במסדרונות חברת "דווקא" של יאיר דורי מתכוונים לקחת את המציאות הפוליטית של ארגנטינה בעשור האחרון, שהביאה למשבר בו היא שרויה כיום, ולהפוך את הסיפור לדרמה מצולמת. המימון יהיה ישראלי, הביצוע ארגנטינאי, אך העלילה תתרחש במשולש בואנוס איירס-דמשק-ירושלים. בין זוויותיו תנוע דמות פוליטית שהחלה דרכה בפרובינציה נידחת והגיעה למשרה הרמה ביותר, נשיאות המדינה, באמצעות תמרונים מפותלים, בריתות ובגידות. ההשראה לדמות נלקחה מדמותו של הנשיא לשעבר, קרלוס מנם.

לפרויקט היומרני הזה יירתמו מיטב הכותבים לטלוויזיה, יחד עם תחקירנים בישראל ובארגנטינה, שיביאו למירקע סיפור עם השלכות בינלאומיות.