זה משרד תחבורה?

אחת התלונות השכיחות בהן אני נתקלת נוגעת למוניות. שוב ושוב אני שומעת מאנשים המרבים להשתמש בהן, במיוחד בתקופה האחרונה המתאפיינת בעלייה בשימוש במוניות, על תלונות טיפוסיות שחוזרות על עצמן. למשל, מוניות "סלקטיביות", כלומר נהגים שמסרבים לקחת אותך ליעדים מסוימים. או נהגים שמתעקשים לא להפעיל מונה בתירוץ של "התקלקל" או בלי תירוץ בכלל, ונוקבים מחיר גלובאלי. עוד תרגיל נפוץ: מפעילים את המונה על תעריף 2 שלא בשעות הרלבנטיות. למי שאינו יודע את מונה המונית ניתן לכוון לתעריף 1, הנמוך ביותר, או לתעריף 2, בו המחיר על השעון מתחלף במהירות רבה יותר ועלות התשלום לפיכך גבוהה ב-25%. זהו התעריף הנהוג בלילה, מהשעה 21:00, ובסופי שבוע. התלונות העיקריות הן לגבי שעות התפר.

במשרד התחבורה נאמר לי לא פעם שמנקודת הראות שלהם הצרכנים אינם מתלוננים. או, כי בעיית המוניות אינה כצעקתה. ועוד או: שהצרכן הישראלי אינו מוכן להתלונן בגלוי ולעבור את מסלול התלונה עד לעדות בבית המשפט. ותראו מה קורה. כשנמצא סוף סוף הצרכן, ליתר דיוק הצרכנית, שמוכנה להתלונן וגם ללכת עד הסוף – מטרטרים ומושכים אותה כמו גומי. ואחרי שנה מתברר לה שבעצם הכל נזרק לפח. התיק נסגר ובעל המונית יכול להמשיך לחגוג.

ביום שישי, 16 במרץ 2001, לפני השעה 16:00, הזמינה עדה לבנון מונית לנסיעה מתחנת המוניות "איכילוב" בתל אביב. עם הפעלת המונה הופתעה לגלות שהתעריף הוא 2. בתשובה, טען הנהג, שתעריף 2 מונהג שעה לפני כניסת השבת ושהוא נעלב מעצם השאלה.

לבנון לא התעצלה. היא בדקה בעיתון של אותו יום וגילתה כי שעת כניסת השבת הייתה 17:27, כלומר תעריף הנסיעה היה צריך להיות תעריף 1. הנסיעה בוצעה בין 16:06 ל 16:15 (על פי הקבלה). אחרי שלושה חודשים, ב-6 ביוני, זכתה גברת לבנון לתשובת משרד התחבורה וזומנה לרחוב המלאכה 8, כדי לספר על המקרה.

ואכן, ב-24 באותו חודש היא התייצבה, סיפרה, השאירה את הקבלה המקורית על פי דרישת הפקידה במקום, ואף הביעה את נכונותה להעיד בבית משפט אם תיקרא. לא עניין של כסף אלא של עיקרון.

חלפו חודשים וצלצולים חוזרים של התעניינות מצד לבנון בגורל התיק, וביום 17 בפברואר 2002 (כמעט שנה ממועד התלונה המקורית) היא קיבלה מכתב מעורך דין אגנס הרש, מנהלת מדור תביעות, בו הודיעה שתיק החקירה נסגר מאחר שהחומר אינו מגלה חשד לביצוע העבירה.

לבנון לא התעצלה וכתבה מכתב חוזר לעו"ד ג. הדרי, היועץ המשפטי של משרד התחבורה, וביקשה לקבל את הנימוקים לסגירת התיק, כדי שתוכל לערער על הקביעה, שאינה מתקבלת על דעתה.

בתגובה טלפונית סירבו לתת לה כתובת לערעור. הגברת שהתקשרה מטעם משרד התחבורה טענה כי התיק יועבר לעיונו והכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה!!!

חוץ מזה שקשה לי להאמין שמישהו מצפה שהיועץ המשפטי לממשלה ימצא בעשר השנים הקרובות זמן להתעסק עם הסיפור, אני לא מצליחה גם להבין במה עוסקים שם, במשרד התחבורה – בפיקוח על המוניות או בהתשת המספר הקטן של מתלוננים שכן טורחים לפנות בכתב? ואולי כדאי לחשוב על דרך להעביר את הפיקוח על יחסי מונית-נוסע לגורם אחר?

אגב, פניתי לדובר משרד התחבורה בבקשת תגובה לסיפור. אני עדיין ממתינה.