כוכבת מפלנטה אחרת

פגשתי אותה לפני שמונה שנים בלובי של מלון "שרתון" בתל אביב. ילדה יפה, רזה, בת 12 שנראתה צעירה יותר. במבט ראשון התקשיתי לזהות בה את מתילדה, אותה ילדה בעלת תושייה שכל משפחתה חוסלה ואשר רוצח שכיר קשוח (אותו גילם ז'אן רנו) אימץ אותה וסייע לה, בסרטו של לוק בסון, "ליאון". נוכחותה בהופעת המסך הראשונה הזאת שלה היתה מהפנטת, ולא פלא ששמה אותה על המפה. השחקנית הצעירה, ילידת ירושלים, התעקשה שאקיים איתה את הראיון בעברית (אביה הישראלי, רופא מומחה לבעיות פוריות, בא איתה למפגש, אבל השאיר אותנו לבד בעת הראיון).

היא בת יחידה להוריה, שעזבו את הארץ ב-84', כשהיתה ילדה קטנה. למרות שעמדה על כך שאביה ימשיך לטפח את העברית שלה, השפה שבה השתמשה היתה ארכאית, לא מעודכנת, לא מחוברת לסלנג היומיומי המתחדש כאן באינטנסיביות. לפני כשנתיים, כשיצא סרטה "בכל מקום אחר", שזיכה אותה במועמדות ל"גלובוס הזהב", התייחסה הצעירה בת ה-21 (ילידת 9.6.81) לנושא. "אבי ישראלי ואני מדברת איתו עברית", סיפרה בראיון. "הלכתי לבית ספר יהודי עד כיתה ח'. אני לא ממש טובה בעברית, אבל מנסה לדבר בשפה הזו כמה שיותר. לפחות אני יודעת שהעברית שלי טובה יותר מזו של מרבית היהודים האמריקאים".

הזיקה שלה לישראל חזקה מאוד. יש לה כאן בני משפחה, שהיא משוחחת איתם רבות בטלפון, לעיתים אף מגיעה לכאן לביקורים פרטיים, רובם ככולם חשאיים (כדי להימנע מהתעלקות התקשורת), וגם לא ויתרה על דרכונה ואזרחותה הישראליים. בפברואר היא פרשה נסערת מהצילומים בפריז של הסרט "LE DIVORCE" בהשתתפותה (לצד ווינונה ריידר, בבימוי ג'יימס אייבורי), לאחר שנודע לה שקרוב משפחתה כאן נפצע בפיגוע ירי.

ועוד אקורד לוקאל פטריוטי-ישראלי: בעקבות מבצע "חומת מגן" פירסם פייסל צ'ודרי, סטודנט למשפטים באוניברסיטת הארוורד (בה לומדת גם פורטמן), ב-11.4 במגזין של הקמפוס, "הארוורד קרימזון", חוות דעת אישית על האירועים בשטחים. תחת הכותרת "הכיבוש הקולוניאליסטי והגזעני של ישראל" ציין הסטודנט, בין היתר, ש"חיילים ישראלים 'לבנים' הורסים מחנות פליטים של אנשים 'כהים', שאותם הם מדכאים כבר עשרות שנים". במכתב תגובה לעורכי המגזין כתבה פורטמן: "פייסל צ'ודרי כותב על שאיפת האמריקאים והישראלים לבנות מחדש את המסגרת האידיאולוגית של המזרח התיכון, אבל באופן יצירתי מתאר את המאבק בין הישראלים והפלשתינים כהתמודדות בין 'לבנים' ו'כהים'. בנקודה אחת הוא אפילו משווה את המצב לאפרטהייד. הטענה שהישראלים והפלשתינים שונים זה מזה פיזית היא עיוות של העובדות. בממשלת ישראל עצמה יש כמה וכמה שרים ספרדים, כמה מהם במקור מארצות ערביות. הרמטכ"ל, שר הביטחון (שהוא מנהיגה של מפלגת העבודה), שר האוצר ונשיא המדינה, כולם 'כהים'. אפשר לראות את הדמיון הוויזואלי שבין הישראלים לפלשתינים בתמונת השער של גליון 'ניוזוויק', שבו נראות מתאבדת פלשתינית מפגעת בת 18 וצעירה ישראלית בת 17 שנפגעה מפעולתה. הן היו יכולות להיחשב לתאומות. מבחינה היסטורית, הישראלים והפלשתינים הם בני דודים, ועד שלא נקלוט את העובדה שאנחנו חברים באותה משפחה עצמה, נטעה בהאמיננו שאובדן של 'צד' אחד, או כפי שצ'ודרי מכנה אותו, 'צבע', אינו אובדן לאנושות כולה. זעם והפניית אצבע מאשימה כלפי צד אחד, זו טקטיקה ילדותית שמתעלמת מהמחויבויות של כל הצדדים המעורבים בסיכסוך, כולל אירופה, מדינות ערב והאו"ם, ולצידם גם הישראלים והרשות הפלשתינית. אנחנו צריכים להתבייש בכל אקט של אלימות ולהתאבל על כל ילד שנהרג, כאילו היה שלנו. אני מתפללת לבטחונם של כל אלה החיים באזור ומקווה שיום אחד נשתמש בתכונות אנושיות שלנו כבני אדם, כמו שפה ואמפתיה, יותר מאשר בטכנולוגיה צבאית או באמצעי תעמולה - כפי שאנחנו עושים היום - כדי לפתור את הסיכסוך".

פורטמן בארה"ב מגיל שלוש (אמה האמנית, המשמשת כסוכנת שלה, היא בת להורים אמריקאים), תחילה במרילנד. בהיותה בת שבע עקרה משפחתה לקונטיקט, ומגיל תשע היא חיה בלונג איילנד, ניו יורק. סוכן דוגמניות של חברת "רבלון" גילה אותה בהיותה בת 11 בחנות פיצה, אבל מהר מאוד היא עשתה הכל כדי לשנות מסלול, מדוגמנות למשחק, ולמזלה זה עבד די מהר. פורטמן מצטיירת כטיפוס מצפוני, בעל דעות וערכים בלתי מתפשרים. מגיל שמונה, אז הגיעה עם אביה לכנס רפואי והיתה עדה לניתוח לייזר שנעשה בתרנגולת, לצורכי מחקר, היא צמחונית ומתנגדת לניסויים בבעלי חיים. היא סירבה לשחק את לוליטה, משום שהיא מתנגדת לניצול ילדים, ואף דחתה הצעה מפתה לשחק לצד ליאונרדו דיקפריו ב"רומיאו וג'ולייט" של באז לורמן, בגלל שהיה ביניהם הפרש גילים בלתי סביר לדעתה, בתור אוהבים צעירים (קלייר דיינס הופיעה בסוף בתפקיד). לי אישית היא אמרה בתקיפות שלעולם לא תשתמש בסמים, אפילו קלים, ושאין צ'אנס שהיא תתפשט מתישהו בסרט, אפילו לא עירום חלקי.

הפרופיל של הכוכבת גבוה כעת במיוחד באמריקה, ערב צאתו של "מלחמת הכוכבים - פרק - מתקפת המשובטים", עוד פרק בסידרה הבדיונית הנודעת של ג'ורג' לוקאס, שעשוי להפוך אותה לסטארית צעירה מובילה בהוליווד. ברקורד שלה כבר עבודות עם במאים מעולים כוודי אלן ("כולם אומרים אני אוהב אותך"), מייקל מאן ("היט") וטים ברטון ("הפלישה ממאדים"). כן הופיעה ב"בחורות יפות", "בכל מקום אחר", "מקום בלב" ו"מלחמת הכוכבים - פרק - אימת הפנטום", בו פותחה דמות פאדמה אמידאלה, מלכת הכוכב נאבו, לדמות הנשית המובילה, על תקן סנאטורית, לצד דמות גברית מובילה חדשה, היידן כריסטנסן (תפקידיהם של יואן מקגרגור וסמואל ל. ג'קסון שוליים יותר). ב"מתקפת המשובטים" מאוימת אמידאלה הסנאטורית על ידי אויבים חדשים המאיימים להשתלט על הפדרציה, ואז נחלצים אבירי הג'דיי, אובי וואן קנובי (מקגרגור) ואנאקין סקייווקר (כריסטנסן) להיות שומרי ראשה. אבל כשהיא תישאר לבד עם אנאקין, לאחר שאובי יוצא למשימה מיוחדת, הם יחוו יחד הרפתקאות חלל מהסוג שרק לוקאס יודע להגות ולייצר, ואף יתקרבו אינטימית עד כדי צמיחתה של אהבה ביניהם, שמעצם טבעה אסורה ותצטרך להישאר חשאית.

"אמידאלה גדלה והפכה לאשה בשלה", מאפיינת פורטמן את בת דמותה. "היא אידיאליסטית, הגונה וטובה, ולכן לפעמים גם נאיבית. היא לא רוצה להתאהב, כל עוד יש לה משימות חשובות יותר. היא רואה עצמה כמנהיגה לעתיד, משימה שאינה מאפשרת לה את המותרות של להיות פגיעה ורגישה, אבל הרומנטיקה כובשת אותה".

את יסודות הדמות, החשובה כל כך בסידרת שלושת סרטי ההמשך, שלמעשה קודמים כרונולוגית לטרילוגיה הקודמת, הפנימה פורטמן כבר כשהתייצבה להפקת הסרט הקודם, "אימת הפנטום". "ג'ורג' עבד איתי הרבה אז", היא משחזרת. "הוא דאג שאשנה את קולי, את תנועותי ואת הדרך שבה אני הולכת. עבדנו גם על המבטא המיוחד, שמקרין משהו ישן, מהדור של שחקניות העבר של הוליווד, שהתבטאו בסרטים במבטא שקשה לזהות אם הוא אמריקאי או בריטי. צפיתי בסרטיהן של לורן בקול, אודרי הפבורן וקתרין הפבורן. הדיבור והיציבה שלהן כל כך מלכותיים, אפילו כשהן מגלמות דמויות של פשוטי עם. זו הסיבה שבחרתי בהן בתור מודלים".

למען האמת, היה עליה לצפות גם בשלושת סרטי "מלחמת הכוכבים" הראשונים, מאחר שהיא היתה בת שנתיים כאשר יצא לאקרנים הסרט השני בסידרה, "שובו של הג'דיי". "הרגשתי שנפל בחלקי כבוד גדול לזכות בהזדמנות כזו, אבל לא קלטתי עד כמה נחשבים ומוערכים סרטי 'מלחמת הכוכבים'", היא מודה. "כאשר צפיתי בסרטים האלה מאוד אהבתי אותם, אבל עדיין לא הבנתי איך ולמה כל כך הרבה אנשים הפכו לשפוטים נלהבים שלהם".

לאור נחיתתה הרכה בעולם השואו ביז והצלחותיה ממש מהרגע הראשון, מפתיעה התבטאותה הכנה לפני כמה שנים, שלא בטוח שמשחק זה מה שתבחר לעשות בחיים כמקצוע. אבל זה היה לפני כמה שנים. היום היא כבר בטוחה שהמשחק זורם לה בדם, ויקשה עליה לוותר עליו. "אני יודעת שאני זקוקה לזה", אמרה לאחרונה בראיון למגזין אמריקאי. "כשאני לומדת באוניברסיטה, אני מרגישה בטירוף שהמשחק חסר לי".

היא גם מגלה שלמדה להתמודד עם התהילה, בד בבד עם ניהול חיים נורמליים ולימודים (במגמת ספרות עברית, אלא מה!) בהארוורד שבקיימברידג', מסצ'וסטס. אם כי "זה הופך את ההתקשרויות החברתיות למסובכות יותר", היא מודה, ומסבירה שהסיטואציה שבה היא נתונה מקצינה מצד אחד ומגבילה מצד שני את יכולתה להתרועע עם אנשים ולקשור סתם קשרים. "אין לי 'חברי ביניים'. זה או פרטנרים לעבודה או חברי הטובים, בלי כל קשר למקצוע", היא טוענת ומסבירה, "'חברי הביניים' הם אינטרסנטים שנדחפים, בגלל מי שאני". מעניין לאיזו קטגוריה היא משייכת את בריטני ספירס, ממכרותיה - פרטנרית לעבודה או חברה טובה?

ההתמודדות שלה עם מעמד הסלבריטי לא היתה אף פעם קלה, היא מגלה, ורק היום, לאחר עשר שנים בתעשיית הקולנוע, היא למדה לחיות עם התופעה של נעיצת מבטים, ששכיחה מאוד במקרה שלה. "לפני כמה שנים נהגתי לעשות דברים ממש לא בוגרים", היא מספרת. "כשמישהו היה נועץ בי מבטים, הייתי מחזירה לו מבט חודר, בקטע של תראה איך זה להרגיש כשמישהו תוקע בך מבט, וזו היתה התנהגות נוראה מצידי. זאת אומרת, היום אני חושבת שזה טבעי לנעוץ מבט במישהו מפורסם. אם הריסון פורד, למשל, היה עובר לידי ברחוב, אין ספק שהייתי סוקרת אותו ביסודיות".

שטח פרטי: נטלי פורטמן

צבע שיער: חום

צבע עיניים: חום

חיית מחמד: כלב בשם נודלס, חצי פודל חצי שנאוצר

תחביבים: ריקוד (סטפס וג'אז), בלט, החלקה על קרח (מאז הסרט "בחורות יפות", שם למדה את ה"מקצוע", לצורך תפקידה בסרט), קריאה, כתיבה וריצה

שפות: אנגלית, עברית, צרפתית, יפנית

מקצועות לימוד אהובים: מתמטיקה וביולוגיה

שחקן נערץ: בן קינגסלי

שחקנית נערצת: אודרי הפבורן

סרט אהוב: "ריקוד מושחת"

מוסיקאים אהובים: ביורק, פי.ג'יי. הארווי, בסטה ריימס, ג'וליאנה הטפילד, אלניס מוריסט, "חמישיית ג'קסון", "הביטלס", סטיבי וונדר

סידרות טלוויזיה אהובות: "חברים", "אלן", "דוסון קריק"

מגזינים אהובים: "ואניטי פייר", "ווג", "ניו יורק טיימס"

שיר אהוב: "בן" של מייקל ג'קסון

עיר אהובה: אמסטרדם

משהו רכילותי

כמעט כמו כל כוכב הוליוודי, גם נטלי פורטמן "נידונה" למעקב צלמי פפראצי ולפירסומים צהובים כאלה ואחרים. אומנם התדמית שלה נקייה מאוד, ואין סיכוי שהיא תיתפס על חם מעורבת בשערוריות מהסוג ההוליוודי הטיפוסי, אבל הנה בכל זאת שתי ידיעות עליה שהתפרסמו בצהובונים, על אחריותם בלבד:

על פי הצהובון הבריטי "סאן", רומן לוהט מתחולל כעת בין פורטמן והיידן כריסטנסן, וכשהעניינים ביניהם התחממו היא נפרדה מהחבר שהיה לה באוניברסיטה, כדי להתמקד באהבה החדשה. מקור מסט הצילומים של "מתקפת המשובטים" דיווח לצהובון ש"כבר מראשית הקריאה המשותפת של התסריט בלוס אנג'לס, היה ברור שהשניים נמשכים זה לזה. ואז, ערב אחד על סט הצילומים בלונדון, לקחה נטלי את היידן בידו לחדר ההלבשה שלה. בערך ב-10 בערב הוא יצא משם ונראה כמו חתול שקיבל מנת קצפת".

ידיעה צהובונית אחרת, הנשמעת די מפוקפקת, מנסה לקשור אותה לנשיקה צרפתית עם בחורה. זה קרה בלופט של הבמאי ג'סי פרז בניו יורק. פורטמן הגיעה לשם, למפגש שבו נטלו חלק במאי סרטי אינדי ופרסומות. על פי עדות אורחים באירוע, פורטמן היתה ב"מצב רוח נישוקי ונראתה מצמידה שפתיים לפחות עם דמות אחת שנכחה באירוע, שאותה לא פגשה קודם לכן, ואשר לא בהכרח היתה מהמין הנגדי".

פרויקטים על הדרך

כשאת שם חם בהוליווד, לא תוכלי לצפות שיתעלמו ממך ולא יציפו אותך בים של תסריטים ופרויקטים אחרים. וזה מה שקורה עכשיו לפורטמן. לפניכם מבחר הפקות שבהן היא תהיה כנראה מעורבת בשנים הקרובות.

- היא מועמדת לככב ב"ניקולס ניקלבי", עיבוד לרומן הנודע של צ'ארלס דיקנס, שעתיד לעלות כמחזה בברודוויי.

- הפקת תיאטרון נוספת שהיא אמורה להשתתף בה: "השחף" (מאת ג'ונתן ליווינגסטון), בה ישתתפו לצידה מריל סטריפ, קווין קליין וכריסטופר ווקן.

- לוק בסון הציע לה להופיע ב"ליאון 2: מתילדה מכה שנית", שעתיד לתאר את הילדה שהתבגרה בצל הבריחה מרוצחי המאפיה שחיסלו את משפחתה, כמחסלת קרימינלים.

- היא גם מועמדת לככב בקומדיה הרומנטית "הכלה לבשה שחורים".

- "שמש וירח", פנטזיה אודות בתולת ים.