רורי גילמור תיכנס להריון עוד בתיכון?

לפני כמה שבועות, באחר צהריים אביבי נפלא כמו שיש רק בלוס אנג'לס, על סט צילומים במתחם היצירתי הענק של אולפני וורנר, ישבו המפיקים, היוצרים והמשתתפים של "בנות גילמור" מול נציגי העיתונות הבינלאומית ודיברו על הסדרה המצליחה שלהם. ליד אחד השולחנות הסבו אמי שרמן-פלדינו, היוצרת המאוד אנרגטית של הסדרה, גאווין פולון, שעוזר לידה בהפקה, וסקוט פטרסון, שמגלם את לוק דאנס, הבעלים של הדיינר השכונתי והחתיך הרשמי של התוכנית. "מה הסיכויים", שאלתי אותם, "שרורי גילמור, נערה מתוקה ותלמידה מצטיינת, תיכנס להריון עוד לפני סיום התיכון?"

סערה מפתיעה התרגשה פתאום באולפן. "איך אתה מעז?" שאלה שרמן-פלדינו במאמץ ניכר להיראות כעוסה. "איזו חוצפה! בושה וחרפה, תתבייש לך". פטרסון, שחקן טוב מראה, שמעטים יסרבו למעט חיכוך גופני איתו, קם ממקומו, ובתנועות מוגזמות של תחזיקו אותי, איים להכות אותי בו במקום. היה ברור שעליתי על נקודה רגישה, ובחוסר הזהירות הנחלאי שלי כמעט גרמתי לסכסוך בינלאומי עם נציגי הדור העכשווי של הטלוויזיה באמריקה.

אחרי כמה שניות של אי נעימות, נרגעו הרוחות, והמפגש שב להתנהל כסדרו. נראה היה ששרמן-פלדינו, פטרסון והאחרים מחלו לי. אחרי הכל, הקונפליקט הדרמטי המרכזי ב"בנות גילמור", שמשודרת בישראל בימי ראשון בערוץ 3, נסב על העובדה שלורליי גילמור נכנסה להריון עוד בזמן התיכון, עזבה את בית הוריה העשירים בקונטיקט וגידלה את בתה רורי כאם חד הורית. נכון שלורליי (לורן גרהאם) נחושה לעשות הכל כדי למנוע מבתה לחזור על הטעויות שעשתה בעצמה, ובכל זאת יש יותר מסימן אחד לכך שרורי (אלכסיס בנדל) קיבלה בירושה הרבה יותר מהיופי המרשים של אמה.

רורי פקחית, עצמאית ובזה למוסכמות, אפילו שהמוסכמות של גילה מתמצות כרגע בסוגיות הרות גורל כמו האם לנסות להתקבל לנבחרת המעודדות. ובעוד לוק פטרסון מחזר בסבלנות אחרי אמה, רורי נהנית מהשקט הנפשי שבעובדה שיש לה חבר קבוע, דין (גארד פדלקי). במקביל, היא לא נותרת אדישה לקסמיו הוודאיים של גס (מילו ונטמילייה), אחיינו הבעייתי של לוק, אבל ברור לכל שהיא עדיין לא עשתה את זה.

החיים של האם והבת מתנהלים על צירים מקבילים ומשקפים אלה את אלה, ובגלל שלורליי היא אם צעירה במיוחד לנערה בגיל התיכון, לא פלא שמי שלא מכיר אותן חושב שמדובר באחיות.

הילדים האחרים

אפשר להניח שמי שלא צופה בקביעות בבנות גילמור הוא כבר לא בן 16, וגם אין לו ילדים בגיל הזה. על פי כל מדד שהוא, בהחלט מדובר בסדרה מומלצת לבני הנעורים. למעט המעידה החד פעמית של לורליי, אין כאן הרבה תופעות מדאיגות. בני הנוער לא מעשנים ולא נוגעים בסמים, והמבוגרים נמנעים מסקס לא אחראי. קונפליקט טיפוסי נוגע, למשל, לקושי של לורליי, שבתה המצטיינת עברה בעונתה השנייה של הסדרה לבית ספר פרטי, למחול על גאוותה ולבקש את עזרת הוריה במימון שכר הלימוד. התנאי של ההורים (אדוארד הרמן וקלי בישופ) הוא להפוך לראשונה לחלק אינטגרלי בחייהן של הבת הסוררת לשעבר והנכדה. כתוצאה מכך מתמסדות ארוחות קבועות בלילות שבת, אפילו שעם שם משפחה כמו גילמור ברור שלא מדובר ביהודים, ודרכן מבינים הצופים למה בחרה לורליי למרוד בהוריה מלכתחילה.

"התוכנית התחילה עם רורי", מספרת המפיקה שרמן-פלדינו. "ברוב התוכניות שראיתי, הנערות היו כמעט תמיד נורא צעירות, לא יותר מ-13. בתוכניות אחרות הילדים גדלו מהר מדי, התחילו לקיים יחסי מין יותר מדי מוקדם. הם נראו והתנהגו כאילו היו בני 35 אבל היו צריכים לשחק בני 15. רציתי לעשות תוכנית על בני נוער שמרגישים כמו בני נוער. רורי היא ילדה שחשוב לה להצליח בלימודים ולהסתדר עם אמא שלה יותר מאשר לזכות בילד הכי פופולרי בבית הספר. הרבה פעמים אתה נתקל בסדרה על הילדה הכי פופולרית או על ילדה שרוצה להיות הכי פופולרית. אני רציתי תוכנית על ילדים אחרים, אלה שהם לא הכי פופולריים אבל מרגישים נוח עם זה, לא כועסים ומרירים. ילדים שיש להם עולם משלהם וקוראים ספרים. רק אחר כך עברתי ליחסים בין האם והבת והוספתי את סיפור הרקע: העובדה שהאמא נכנסה להריון בנעוריה, וכך הלאה".

מי שגדל על "בוורלי הילס" או "דוסון קירק" מבחין מיד בהבדלים. בעוד שהסדרות ההן היו אופרות סבון לכל דבר, למרות הפרט הזניח שגיבוריהן עוד לא הגיעו לגיל ההסכמה, הילדים של "בנות גילמור" מתנהגים כמו שילדים בני גילם אמורים להתנהג. "תוכניות לבני נוער אוהבות לשים ילדים בתוך קטגוריות כלליות", אומרת אלקסיס בנדל, שמגלמת את רורי. "יש יורמים, גנובים, ספורטאים".

שרמן-פלדינו, לעומת זאת, הרבה יותר ספציפית מבחינת מה שהיא רוצה מהדמויות שלה. למשל,

התסריט נתן הוראות ברורות איזה ספרים רורי קוראת. "הכל הרבה יותר אישי וספציפי, מה שהופך את הדמויות להרבה יותר אמיתיות מאשר בתוכניות אחרות. אתה ישר מזהה, הנה טיפוס המעודדת, אבל מה זה באמת אומר? מה האיפיונים שלה מעבר לכך? הרי זה לא הפרט היחיד באישיות שלה".

"תוכניות אחרות על בני עשרה עוסקות יותר מדי בסקס", אומר גארד פדלקי, שמגלם את דין, החבר של רורי. "כולם רוצים לדעת מי מקיים יחסי מין, מי הבן זוג של מי בנשף הפרום, מי זאת הבחורה שכבר שכבה עם כמה אנשים. אבל בחיים של אנשים צעירים יש הרבה יותר מזה. אני מסתכל בתוכניות אחרות, ואיכשהו אני אף פעם לא רואה שום דבר שמזכיר לי את החיים שלי בגיל הזה".

תמיכה מפורום המשפחה

כמו כל תוכנית מצליחה, "בנות גילמור" משלבת במידה שווה אלמנטים מסורתיים מהרפרטואר הממוסד של הטלוויזיה האמריקאית ומרכיבים חדשים שיבדילו אותה מהתוכניות שקדמו לה. הטלוויזיה באמריקה אוהבת משפחות לא קונבנציונליות. "חבורת בריידי" הורכבה משתי משפחות שצורפו יחד, אם המשפחה ב"משפחת פרטרידג'' גידלה לבדה חמישה ילדים. גם לורליי גילמור היא אם חד הורית, אבל להבדיל משירלי פרטרידג', היא ילדה את בתה מחוץ לנישואים עוד בגיל התיכון. לפרט הזה עלולה היתה להיות השפעה מזיקה על שיעורי הצפייה, שכן ארגונים נוצריים נוהגים לדרג את התוכניות שמרכיבות את לוח השידורים באמריקה על סמך נאמנותן לערכי משפחה. "וויל וגרייס", למשל, נמצאת בתחתית הסולם. מה שהנוצרים השמרנים לא אוהבים, מקבל אוטומטית ערך מוסף פרוגרסיבי מבחינה פוליטית. "ההפקה קיבלה כסף מארגון שנקרא 'פורום המשפחה הידידותי', שאף אחד מאיתנו לא שמע עליו מקודם", מספרת לורן גרהאם, שמשחקת את לורליי. "זה גרם לנו לעצבנות מסוימת. זה ארגון שתומך בנושא המשפחה, וחשבנו שאנשיו לא ירצו להיות מזוהים עם תוכנית על גיבורה שנכנסה להריון בנעוריה, לא סיימה את התיכון ועזבה את משפחתה. זה לא שניסינו להיות פוליטיקלי קורקט, אבל אין ספק

שהבסיס העלילתי הוא ביטוי למה שקורה בתקופה שלנו. זה מייצג את הגישה שהחוזק של מערכת היחסים בין האם לבת לא תלוי בעובדה שהיא נולדה מחוץ לנישואים, וכך הלאה".

גרהאם, שמהווה צומת מרכזית בין כל הדמויות ובין כל העלילות, היא לכל צורך שהוא כוכבת הסדרה. ממרחק של כמה מטרים היא אישה יפה מאוד, נראית קצת כמו אחותה הצעירה של סילה וורד. הצלחת התוכנית היא בראש ובראשונה הצלחה אישית שלה. בשנה שעברה קיבלה גרהאם מועמדות לאמי, ולפני כמה שבועות נמסר שהסדרה תחזור בסתיו לעונה שלישית. סדרת דרמה שמתמידה שלוש עונות, עם אופציה ליותר, הפכה תופעה נדירה בלוח השידורים האמריקאי, שמתנהג בשנים האחרונות בחוסר עקביות קפריזי שלא היה מבייש את נאסד"ק.

"אנחנו תוכנית קטנה, אני לא שמה לב למספרים של הרייטינג", אומרת גרהאם, אבל לא חייבים להאמין לה. לגרהאם היו תפקידים קבועים בסדרות שעברו מן העולם, בהן "קרולין בעיר" ו"ניוז רדיו". בנוסף, היא הגיחה לתפקידי אורח ב"חוק וסדר", "קונרד בלום", "טאוניז", "סיינפלד" ועוד. בגיל 30 וקצת יש לה בהחלט ניסיון עשיר בטלוויזיה, אבל קשה להגיד שהיא יודעת משהו על הורות לילדה בגיל עשרה.

"אני בהחלט יכולה להזדהות עם אישה שמנסה ליהנות מהדברים הפשוטים שבחיים", היא אומרת, "וגם אם אין לי ילד, אני יכולה להבין שהיחסים האלה מבוססים על אהבה ללא תנאי, והם נטולי קונפליקט. אנשים מזדהים עם העובדה שהיחסים בין ילדים להורים חיוביים באופן בסיסי. הבעיות שיש ללורליי עם ההורים שלה, העובדה שהיא היתה צריכה לעזוב את הבית, מונעות מהתוצאה הסופית להיות סנטימנטלית. הצופים מקבלים את המסר, שבגלל מה שקרה לה היא עבדה קשה כדי שתהיה לה מערכת יחסים חיובית עם הבת שלה".

אידיאל העיר הקטנה

אלמנט מזוהה נוסף מפח האשפה של התרבות הפופולרית באמריקה הוא נושא העיירה הקטנה, סטארס הולו. העיירה הפיקטיבית שבה ממוקמת עלילת "בנות גילמור" מעלה בדמיון את אידיאל העיר הקטנה המיתולוגית משנות ה-50, אנדרטה שיצירות כמו "פייטון פלייס" ו"טווין פיקס" נהנו לנפץ. אבל אדוארד הרמן, שמגלם את תפקיד אביה של לורליי, טוען שהוא חי בעיר כזאת: "אני גר בסולסברג, בחלק הצפון מערבי של קונטיקט. המקום הזה קיים עוד מלפני מלחמת האזרחים. אנשים שלא מכירים אפילו לא מעלים על דעתם שמקומות כאלה קיימים. אנחנו הולכים לפגישות עירוניות ולנשף השנתי של מכבי האש, יודעים מי הבעלים של בית המרקחת ומכירים את המשפחה שכבר כמה דורות מריצה את בית המלון היחיד בסביבה".

- מה הסיכויים שאם בת 32, שנטשה את עיר מגוריה באמצע התיכון עם בטן הרה ומוניטין הרוסים, תחזור למקום שבו כולם הצביעו עליה באצבע?

"מה שחשוב זה מה שהסדרה מנסה לעשות עם המורשת הזאת", אומרת גרהאם. "לא קל לחיות במקום בו כולם מכירים את כולם, אבל יש גם יתרונות כשאנשים מאפשרים לעצמם להיות נחמדים בלי להיכנס יותר מדי לחיים של אחרים. הדמות שלי היתה צריכה לחיות במקום בו היא תרגיש מספיק נוח, קהילה שתזכיר את המשפחה החמה שמעולם לא היתה לה. הרבה צופים מתגעגעים לתמונה האידיאלית הציורית של מקום כזה".

- פעם אחרונה, ובלי מכות: מה הסיכוי שרורי תיכנס להריון?

שרמן-פלדינו: "כרגע לרורי יש חבר, אבל היחסים ביניהם מאוד תמימים. בפרק אחד רורי באה מאוחר הביתה, ובאופן טבעי אמא שלה דואגת. היא חושבת שמה שקרה לה עלול לחזור אצל רורי, והיא רוצה למנוע ממנה את הסבל שהיא עברה. לורליי רואה רק את מה שהיא החמיצה בחיים וכמה קשה היה לה בגלל שהיתה לה ילדה בגיל צעיר. אבל רורי אומרת לה: 'את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי'. אז כן, האפשרות הזאת יוצרת דינמיקה מאוד מעניינת בין האם לבת, אבל אין לי כרגע מושג מתי רורי תיכנס למיטה. כרגע אני מרוצה מכך שהנושא עדיין רחוק. יש הרבה נערות שסיימו את התיכון בלי שהן שכבו עם החבר שלהן".