תקליט אחרי הספונג'ה

קשה להגיד שזו תופעה חדשה במיוחד, אבל אין ספק שבחודשים האחרונים היא תפסה תאוצה. בעוד חברות התקליטים הממוסדות מסרבות לממן אמנים חדשים בשל קשיים כלכליים, הלייבלים הפרטיים פורחים, ומנפיקים תקליטים חדשים בקצב מסחרר למדי.

העיקרון פשוט: להפיק מהר ובזול, בדרך כלל באולפנים ביתיים. החברים באים לנגן, המחשב עובד בחינם, לא מתעכבים יותר מדי, ולרוב לא מבזבזים הון עתק על מיקסים-שמיקסים, ויאלל'ה מדפיסים. היתרונות ברורים: האמנות נשארת טרייה ולא מנוונת על ידי הכללים המסחריים, וגם מבחינה כלכלית, יש סיכוי טוב מאוד לכסות את ההפסדים ואולי אפילו להרוויח קצת באמצעות שיווק באינטרנט ובהופעות. החסרונות קיימים גם הם: ללא אפשרויות השיווק של חברות התקליטים וללא עזרתם של מפיקים מוזיקליים מהוקצעים, הכשרון נשאר לעתים לא מספיק בשל וממומש. וחוץ מזה, כאשר הכשרון כן מצליח להתבלט, לא רבים ישמעו אליו.

למרות הכל, ללא גב של יחסי ציבור, מפיקים מנוסים ומנהלים אישיים, קשה מאוד לפרוץ לקהל הרחב. נכון, לא מעט אמנים גורסים שהם מסתפקים בקיים, בקהילה הקטנה אך הממשית של שוחרי האלטרנטיבה. אבל בסופו של דבר, הרוק והפופ הם מוצרי צריכה המוניים, וכוחם הוא בתפוצה ההמונית, בהובלת התרבות כולה. ההקלטות הביתיות וההופעות במועדוני הרוק התל אביבים זוכים אמנם לפריחה, אבל עד שחברות התקליטים לא יחליטו לקחת תחת חסותם כמה מהאמנים הללו ולשווק את מרכולתם הקיימת, קשה להאמין שהם יצליחו לקבל חשיפה ראויה. עם זאת, תמיד תזכרו שבק הקליט את "Loser" במרתף ביתו. אז מה עדיף? להישאר בצל ולפרוח, או לצאת לשמש ולהסתכן בשריפה?

החלוצים

הדרה לוין אדרי, שהוציאה באחרונה תקליט שלישי ואיכותי, היא דוגמה מצוינת למי שעושה את זה בכוחות עצמה, ואפילו צברה לעצמה קהל אוהבים לא קטן, ובימים אלה היא עומדת בפני חתימה עם לייבל גדול יותר. בזמן ששלמה ארצי עובד על תקליט אחד, היא כבר יכולה להוציא עשרה. אבל יש עוד אמנים שפועלים במקביל אליה. הנה אי אלו דוגמאות לאלבומים ביתיים שראוי לשים אליהם לב:

אוטו מניאק – "אוטו מניאק"

אלבום הבכורה של אוטו מניאק משלב בצורה מוזרה מאוד בין בלדות ניק קייבייות-טום וויטסיות, לבין סאונד אלקטורני-צפצופי-שירתי בכיוונים תעשייתים ומחתרתיים, ברוח הקראוט-רוק הגרמני. לא תמיד זה תופס, אבל זה מסקרן את האוזן, ומושך לשמוע שוב ושוב את האלבום ולהתענג על הטקסטים השיריים מייסודם של משוררים כמו וולך ואלתרמן. יש גם כמה לחנים נפלאים, ובראשם "העצבות האינסופית של דוב", לטעמי, אחד השירים הכי יפים שנכתבו באזורנו בשנים האחרונות, בו ההקלטה הבייתית רק מעצימה את החספוס הרגשי של המילים ומוזיקה המלטפת ומעקצצת באותו זמן.

אורי ביילין – "כובש"

"כובש", אלבום הבכורה של אורי ביילין, הוא דיסק מבולבל ועמוס בקלישאות, ובכל זאת, ההאזנה לו משאירה את המאזין בתחושה טובה, במיוחד כי ביילין ג'וניור מפגין כישורים טכניים מבטיחים, כמה מלודיות טובות וכשרון וורבאלי מעל הממוצע.

אדם זילברמן – "אדם זילברמן"

אלבומו הראשון של אדם זילברמן, הנושא את שמו, לא יעורר מסביבו הייפ, אבל יש בו מספיק כשרון כדי לכתוב שירים יפים, קטנים, צנועים ומרגשים, כדי להצדיק את זכות קיומו. לא שהאלבום מושלם, רחוק מכך. יש בו 13 שירים יפים שדומים מאוד זה לזה, מאחר שבכולם שולטת אותה תבנית: בלדה חצי שירית חצי דיבורית, מלווה בפסנתר נוגה. עם זאת, זילברמן עשוי עוד להנפיק אי אלו המנוני מלנכוליה מפתיעים. ראו הוזהרתם.

יובל שפריר – "יובל שפריר"

האלבום של יובל שפריר הוא יוצא דופן בכל הקשור לחבורה הזו, מאחר ששפריר הוא מפיק וותיק ומנוסה, שעבד בעבר עם יהודית רביץ, ירמי קפלן ואיפה הילד, והאולפן שלו הוא אולפן מהוקצע לחלוטין, גם אם נמצא בביתו. באלבומו שפריר מצליח לחפות על המגבלות של קולו בעזרת סאונד צנוע ומרגש, שלעתים מגלה לחנים יפים. כוחו של התקליט הוא ברצף השירים, שמתחברים זה לזה ויוצרים שלם הגדול מסך חלקיו. רוח התקליט מעודכנת לטרנד הצפון-אמריקני בולט, זה כלומר, שילוב בין מלודיות סיקסיטיז לאווירה פסיכדלית וגיטרות רעשניות לפרקים, שלא מנסות לכבוש בכוח את המאזין, אלא נותנות להפתעות שבאמתחתן לטפטף לאט לאט.

אמיר פרי – "סופט רייד"

"סופט רייד", אלבומו של אמרי פרי, הוא יצירה אלטרנטיבית מפתיעה, חכמה ומרגשת. פרי, איש פורטרט לשעבר, מתגלה בדיסק הזה כבעל עולם מוזיקלי עשיר, שיודע להתיך סגנונות שונים לתוך מרקם מלודי אחד. שברי סאונד האוסיים, בצירוף גיטרות מימי הפאנק, ושירה מעוותת שמונעת צרימות מבטא, מתחברים זה לזה בטבעיות מרשימה. התקליט אינו כולל להיטים והשירים מתחברים זה לזה, ולפיכך, אין שום טעם לצפות ולשמוע ברדיו קטעים מהדיסק. זהו אלבום לחובבי פאנק עבריים שרוצים להיווכח כי גם במילניום החדש אפשר לשמור על רוח מעודכנת של אותו זרם עתיק, ולמי שרוצה להיווכח שאפשר ליצור מוזיקה אלקטרונית מעניינת גם ללא כניעה לקלישאות שחוקות.

אז כמה יעלה לכם אולפן ביתי? (אפשר בפחות מ- 4000 דולר)

רכישת אולפן ביתי תלויה כמובן באמצעים הפיננסיים העומדים לרשותכם ובסטנדרט אליו אתם שואפים להגיע, ולכן הסקירה שלפניכם משמשת רק מבוא לאלו שירצו להעמיק בעניין. רוב טכנאי ההקלטה יודו כי מומלץ להתבסס על מערכת הקלטת כונן המבוססת על מחשב מקינטוש. אפשר לעבוד על המקינטוש עם מגוון של תוכנות, כגון "קיובייס" (Cubase), "לוג'יק אודיו" (Logic Audio) ו"פרו-טולס" (Pro-Tools), שהיא נכון לעכשיו, מערכת הקלטת הכונן הנפוצה ביותר. המקינטוש אמנם יקר יותר ממחשב פי.סי וגם התוכנות שמותאמות לו לרוב יקרות יותר מאלו של מחשב הפי.סי, אך עם זאת הוא ידידותי יותר, אמין יותר, נוח לעבודה, ורוב תוכנות האודיו מותאמות ובנויות אליו. המערכת הגדולה של הפרו-טולס, בה משתמשים במיטב האולפנים ברחבי הגלובוס (שאותה ניתן לחבר לשמונה ממירים, שמאפשרים 64 כניסות ויציאות) עולה 8 אלף דולר, כאשר ממיר עולה בין 1,600 לבין 2,000 דולר לערך. עם זאת, לא בטוח שאתם ממש זקוקים לה. את מערכת ההקלטה הביתית ה–001 Digi ניתן לרכוש בעלות של אלף דולר בלבד, והיא בעלת 24 פוליפוניה, 24 ערוצים, שתי כניסות מיקרופון עם פרה-אמפים (קדם מבגר שממיר אות של מיקרופון לעוצמה הדרושה לטיפול), שתי כניסות ליין ושמונה יציאות. יש גם את מערכת ה-Mbox החדשה שעולה 500 דולר בלבד (היא כוללת כניסת מיקרופון עם פרה- אמפ, סטריאו, כניסת ליין, ושתי יציאות, והיא ניחנת גם ב- 24 פוליפוניה).

לאלו המעונינים לעבוד על מחשב פי.סי, מומלץ לבדוק את הפולסאר (מערכת הקלטת כונן עם סיקואנסר בעלות של 1,500 דולר לערך), אבל רצוי לצרף אליו תוכנת סיקונסרים ("לוג'יק אודיו" או "קיובייס"). באולפן הביתי רצוי שיהיה מיקרופון דינמי טוב, נאמר Shure Sm 58 (מחיר ממוצע 75 דולר) ועוד מיקרופון קונדנסר באיכות טובה, כגון נוימן 87U , אוקטבה או AKG 414 (מחיר נוימן חדש, למשל, הוא 1,300 דולר). כמו כן, יש להצטייד בקונסולה קטנה טובה, כגון Spirit או Mackie, בין שמונה ל-16 ערוצים. רק לשם המחשה, עם מיקסר Mackie® 1202 VLZPRO 8-Channel Stereo Mixer , שעולה 400 דולר, ועם אוזניים טובות, תוכלו לעשות שמות. ויש כמוהן אופציות אחרות. כמו כן, אתם זקוקים למגבר טוב או רמקולים מוגברים, ולעתים גם לקומפרסורים ו-plug in נוספים, כל מיני ענייני אקוסטיקה, סאמפלרים ועוד. זוהי כמובן סקירה מאוד בסיסית וראשונית, וחובה להתייעץ עם טכנאי טוב עם ניסיון בבניית אולפנים ולהתעדכן במחירי משומשים, שיוזילו את מחיר הרכישה (ארי קטורזה).

סייע בהכנת הכתבה: משה אושרי, אולפן "סולו", תל-אביב.