אחים גאלגר קרשים והובלות

"הם נראים כל כך מבואסים להיות להקה. הם מתלוננים על השיווק, על (הצורך לעשות) וידאו קליפים. אם הייתי בן 15, בטח הייתי אומר לעצמי, 'עדיף לי לתפוס עבודה ברחיצת מכוניות'. באשר אלינו, אנחנו אוהבים את זה. (רוקנרול) זו העבודה הכי טובה בעולם. כמה מהחומרים ב'אמניזיאק' מדהימים, 'הבנדס' היה קשקוש ו'קארמה פוליס' ענק, אבל הם לא רוצים שאנשים כמוני יאהבו את המוזיקה שלהם, אז הם יכולים ללכת להזדיין" (נואל גאלגר על רדיוהד, מאי 2002).

תגידו מה שתגידו על נואל גלאגר - שכבר עשור הוא כותב כל פעם מחדש את "כל הברנשים הצעירים", שאבד הכלח על הנוסחאות שלו לכתיבת שירים, ששני האלבומים האחרונים של אואזיס היו מלאים בזבל - הכל (אולי) נכון, אבל מתברר שעולם הרוק הבריטי משמים בלעדיו. רדיוהד יכולים לנפק עוד יצירת מופת על השעבוד הרוחני של האדם ה(פוסט)מודרני בכל פעם שהם יוצאים מאולפן ההקלטות, אבל רוק תמיד היה הרבה יותר ממוזיקה, הוא היה מערבון מתמשך על תאווה, תשוקה, עושר, אושר, שחצנות, בתי ספר, זעם נעורים, כוכבות ופנטזיה, ונואל גלאגר, בתור בן למשפחת מעמד פועלים מנצ'סטרית, ידע, ועדיין יודע את זה יותר טוב מכולם.

שני האלבומים הראשונים שלהם היו בית ספר לכתיבת להיטים. בתקופת השיא של הקריירה, פרש נואל את משנתו: "אני לוקח מבנה של שיר גדול, מלביש עליו לחן של שיר אחר וכותב לו מילים חדשות. זה עבד בשבילי, נסו את זה", הסביר. מהמשנה הסדורה הוא השיג לו ולאחיו את היאכטות, היגאורים והנשים, ובנה לעצמו את ה"שמפיין סופרנובה", בית ענק ששאב את שמו מהמגה-להיט שחתם את האלבום "מורנינג גלורי". שני האלבומים הראשונים של הלהקה גם נכנסו לעשירייה הראשונה ברשימת חמישים האלבומים הגדולים ביותר של קוראי ה-"Q", מה שמעיד על העובדה שהם שיחקו תפקיד חשוב בחייהם של הרבה מאוד אנשים, ולא היו רק רבי-מכר אופנתיים.

אבל מה שיפה אצל גאלגר היא המודעות למגבלותיו. הוא מכיר בעובדה שהוא לא מסוגל להיות ג'ון לנון או דיוויד בואי, וגם לא תום יורק, אבל הוא יודע שהוא גיבור תרבות, שהילדים מסתכלים עליו בהערצה, שהוא נותן להם תקווה לעתיד, וזו - יותר מהכל – היתה המהות של הפופ מההתחלה.

"אתה נכנס לטקס הנישואין עם אשה בעלת ראש אחד ואתה חוזר ממנו עם מפלצת מזויינת" (ליאם גלאגר על נישואין, מאי 2002)

אלבומם הקודם של אואזיס, "עומד על כתפי ענקים", לא רק היה קטסטרופה אמנותית, אלא גם יצא בתקופה לא יציבה, הן אישית והן להקתית. הסולן ליאם גלאגר סבל מבעיות שתייה וצריכת קוקאין בכמויות בלתי נתפסות, ובונהד (גיטרות) ופול מקגיאן (בס) פרשו מן ההרכב, שנראה על סף פירוק עם מסע הופעות שערורייתי. כל זאת על רקע בעיות הנישואין של האחים שהובילו לגירושין (ליאם מהשחקנית פטסי קנזיט ונואל ממג מתיוס). בכל הקשור לזוגיות, האחים כבר מסודרים, אבל הגרושות לקחו להם מיליונים וזה עיצבן אותם. עם זאת, למרות שורות כמו "את שורפת את כל המזומנים שלי" (מתוך "Force Of Nature"), מתברר כי המשברים האישיים לא השפיעו על תהליך עשיית התקליט החדש. הוא נותר אואזיסי בכל רמ"ח אבריו: יש בו כמה להיטי ענק, שירה חזקה (ומוגבלת), נגינה מעולה, אבל הוא מרוקן מאמירה וסובל מקלישאות איומות. פעם עוד היו לנואל פרטנציות נונססנס טובות, נאמר כמו אלו ב"סופרסוניק", אבל עכשיו נותרו רק הבלחות. המצב לא קל, בעיקר כשהסולן הוא קוף שהוא גם אחיך הצעיר, שמתמצת את האמור לעיל במשפט: "אני הזמר, והמילים הכי אישיות שאני יכול לשיר עכשיו הן: 'יש לי זין באורך 25 סנטימטר, רוצה קצת?'.

"כל הלהקות החדשות כמו הסטרוקס, טראוויס BMRC - אנחנו עשינו את מה שהם עושים כשהם היו בבית הספר. כותבים המנוני פופ. אף אחד לא עושה במדינה הזאת משהו שגורם לי להגיד 'אוווו, זה חדש'" (נואל גאלאגר, מאי 2002)

למרות ההישגים האמנותיים הנהדרים של הסופר פרי אנימלס ורדיוהד, אואזיס היא עדיין להקת הרוק הכי מצליחה של בריטניה, ובהשוואה לאיכות הקלוקלת של הלהקות הבריטיות הצעירות היא נותרה רלוונטית להתנהלות התעשייה (טוב, התחרות לא ממש גדולה, הם לא צריכים להתחרות ב"רוקסי מיוזיק"). נואל כבר הצהיר כי האלבום החדש של אואזיס, "Heathen Chemistry", הוא האלבום השני הטוב בכל הזמנים, אחרי, איך לא, אלבום הבכורה שלהם, "Definitely Maybe". אולם לא רק שהוא אינו משתווה לשני הראשונים, הוא לא הרבה יותר טוב מ- "Be Here Now", שהוקלט כל-כולו על קוק וחסר כמעט רפרנסים אנושיים. כתיבת השירים התחלקה לראשונה כמעט בין כל חברי הלהקה, כאשר נואל עדיין אחראי על רוב השירים, ועל הטובים שבהם. כמו בכל האלבומים של אואזיס, יש כאן לא מעט להיטים: הבלדה הפומפוזית "Stop Crying Your Heart Out" , שעושה שמות במצעדים ועוד תהיה המנון הופעה בטוח; "She Is Love", שיר פולק-רוק עם השפעות אמריקניות מאוד חזקות שטרם יצא כסינגל ועלול להפוך למפלצת רדיופונית בארה"ב; ו-"Little By Little" בעל הסממנים אלטון ג'וניים שיהפכו אותו לשלאגר כמעט מובטח. שיר מפתיע הוא דווקא אחד שכתב ליאם, "Born on A Different Cloud", שמכיל לא רק ציטוט מ"גיבור מעמד הפועלים" של ג'ון לנון, אלא גם את ההדהוד הקצר האופייני להקלטות שלו בתקופת הסולו, ומהווה קפיצת דרך די גדולה עבורו כיוצר (אם אפשר להשתמש במונח הזה לגביו).

עדיין, כל הסיפור שמרני מדי בשבילי וחסר מעוף. אואזיס כבר לא תיוולד מחדש, זה קצת מאוחר מדי בשבילם. יותר מדי זמן הלך לאיבוד, אבל מה שלא יהיה, הימים חולפים, שנה עוברת, והגלאגרים ממשיכים בשלהם: "אנחנו לא קוסמים מזוינים", אמר ליאם לאחרונה, "אנחנו חבורה של אנשים ממנצ'סטר שהם במקרה גם הלהקה הכי טובה בעולם". ציון: 7.5