מי דומה לבוגי?

1. מי דומה לבוגי?

בכנס להצלת הטלוויזיה החינוכית שנערך בשבוע שעבר, אמר השחקן יורם חטב כי ממשלת ישראל הכריזה מלחמה על התרבות. חטב מנה מספר סיבות משכנעות, אבל התעלם מהמהלך המרכזי של ממשלת ישראל למען האמנים והיוצרים, או ליתר דיוק למען האמן והיוצר טוביה צפיר: ההחלטה למנות את בוגי יעלון לתפקיד רמטכ"ל. אין ספק כי צעד זה נועד להקל על עבודתו של החקיין המנוסה, שדומה לרמטכ"ל כמו שתי דרגות סגן (התמונה מצד ימין אומרת כל מה שצריך). הפוליטיקאים שלנו, בשר מבשרנו, יודעים עד כמה חסרה העשייה הסאטירית הישראלית, בתקופה הלא-פשוטה בה אנו שרויים, והם פועלים למעננו. (צחי לוי)

2. אמא, מה זה דוגי-סטייל?

יום שישי בערב, עיצומה של "שידורי המהפכה" - תוכנית, מה שנקרא, לכל המשפחה, ואכן, כל המשפחה ספונה, כולל בני שש, עשר ו-12. כולם צוחקים (תהיתם פעם עד כמה ההומור הישראלי החדש הוא מיינסטרימי? קחו בחשבון שהוא מצחיק בני 6, בני 30 ובני 55 במידה זהה). ברייק פרסומות. זוג פורץ על המסך בזיון סואן. חפצים ורהיטים עפים לכל עבר, היא מטפסת על השולחן, נערכת לתנוחת דוגי-סטייל, הוא בעקבותיה. זה מביך את הילדים, ובעקבותיהם את המבוגרים. מתברר שסקאל רוצים למכור לכם כאן איזה די.וי.די. מיד אחר כך - פרסומת מצוירת ל"עוגי". כלומר, בערוץ 2 יודעים היטב עם איזו דמוגרפיה יש להם עסק ביום ובשעה האלו (הגיל הרך), אבל לא זה מה שיפריע להם לשדר את אחת הפרסומות הנועזות והמפורשות ביותר שנראו כאן. נכון, אין בה שום פרובוקציה מכוונת מסוג הפרסומת ההיא ל"פוקס", אבל היא מגונה באופן מפורש לחלוטין, ואין שום סיבה - בעיקר אם יש לכם ילדים - שהדבר הזה ישודר לפני 11 בלילה. אז איפה השקלארים והשם-טובים ומועצת הרשות השניה כשבאמת צריך? (רענן שקד)

3. לאן נעלמה "רגליים קרות"?

ערוץ 10 בדרך לשיקום - או, אם הבנתי נכון, בדרך להפיכתו לערוץ ספורט נוסף. שיהיה. אבל האם העובדה כי מדובר כרגע במקום הנידח ביותר בגלקסיה הטלוויזיונית שלנו אמורה לגרום לערוץ להתייחס לעצמו כאילו אין לו אפילו צופה אחד? הנה, ללא כל התראה ונימוק חוסל שם בשבוע שעבר הרצף השבועי היחיד שהביא אותי ושכמותי למחוזות הנידחים של 10: שלישי בלילה עם "רגליים קרות" ומיד אחר כך פרק חדש של "אד". את "רגליים קרות" הורידו מבלי לדווח לאיש לטובת איזו דרמה חדשה. את "אד" יורידו השבוע (ויתחילו בשידור חוזר של העונה) - שוב, גם את זה תצטרכו ללמוד מנבירה קפדנית בלוחות המשדרים. מה קורה? הנה, לטובת המעריצים, התשובה המסודרת מטעם ערוץ 10: "העונה הנוכחית של רגליים קרות הסתיימה. בערוץ שודרו העונות הראשונה עד השלישית, והרביעית תשודר החל מינואר 2003. כך גם לגבי 'אד'; התוכנית ירדה עם סיומה של העונה הנוכחית, ובערוץ מתכוונים להמשיך ולשדר את העונה הבאה בעתיד". (רענן שקד)

4. אלביס? לא מכיר

באוגוסט ימלאו 25 שנה למותו של אלביס פרסלי. בבריטניה, וכמעט בכל מקום אחר בעולם, צועד מזה ארבע שבועות בראש מצעד הפזמונים רמיקס מופלא לשיר ישן שלו בשם "A Little Less Conversation", שהופק על-ידי די.ג'יי טום (ג'אנקי XL) הולקנברג בכשרון רב. גרסה רבת עוצמה, עדכנית, בה אלביס נשמע מלא חיוניות. ממש פנטסטי. הרמיקס הזה אינו משודר באף תחנת רדיו ישראלית, לא נמצא באף פליי-ליסט, כלום, שממון. בחייכם, לא מדובר באיזה פיגורה חדשה ליודעי חן, אלא באלביס - אחת מעשר הדמויות הכי חשובות של התרבות המערבית במאה העשרים. האם רמיקס לשיר שלו, שגם זוכה לכזו הצלחה, לא אמור לסקרן את הקהל? זה לא יכול לעבוד גם פה? האם עד כדי כך הפכנו לאטומים? (ארי קטורזה)

5. את מי שידרגו ב"קשת"?

הטלפון מצלצל במשרדו של שר התקשורת רובי ריבלין. "הנשיא רוצה אותך", אומרת המזכירה בהתרגשות, "נשיא קשת מעוניין להחליף אתך כמה מילים". ריבלין מרים את השפופרת. "עוד שתי דקות אני מעבירה אותך", נשמע קול מנהלת הלשכה מהצד השני. מנהלת לשכת הנשיא, למען הדיוק. ריבלין ממתין בסבלנות. בכל זאת, נשיא. כך, בפשטות מרגשת, הפכו ב"קשת" את יחסי הכוחות בינם לבין שר התקשורת: מנכ"ל החברה הפך לנשיא והמשנה למנכ"ל נהיה מנכ"ל. "אין מתאים ממנו להמשיך ולהוביל את קשת", אמר הנשיא החדש. "אני שמח שאורי נשאר קרוב", אמר המשנה למנכ"ל שקודם באופן פתאומי, "אני שמח שהגעתי לראש הפירמידה". וואללה. המהלך בוצע בעקבות החלטת הממשלה להאריך בשנתיים את זיכיונות זכייני ערוץ 2, ואורי שנער, הנשיא החדש, יעסוק בתחומים האסטרטגיים, בעוד אבי ניר, המנכ"ל החדש, יעסוק בניהול השוטף. "קשת" תמיד הלכה בראש המחנה, אבל הפעם - כך נדמה - עלתה על רעיון שעשוי לשנות את פני המשק הישראלי. אחרי שדירקטוריון "קשת" שימח את ליבם של הנשיא והמנכ"ל החדשים, אפשר לצ'פר גם את יתר העובדים. נפח הממלכה כבר עובד על שלטים חדשים לדלתות במסדרון: "דוכס ראיית החשבון", "גבירת כוח האדם", "רוזן לוח משדרים", "הברון הטכני" ו"דיים יחסי ציבור". כל המפקפקים בחשיבות ערוץ 2 קיבלו הוכחה ניצחת לחיוניותו, כזו שגם אפשר ללמוד ממנה. גשו מייד למשרד הממונה הישיר שלכם, דירשו לקבל את התפקיד שלו, והציעו לו בתמורה תואר "לורד" (ושילך לעשות אותו דבר לבוס שלו). (צחי לוי)

6. הראיון שלא נגמר

הרבה פעמים מסקרן פי כמה לשמוע מה אומרים המראיין והמרואיין זה לזה אחרי שהתוכנית מסתיימת, כשהקרדיטים כבר רצים והמיקרופונים סגורים. איכשהו, תמיד יש הרגשה שדווקא אז נאמרים הדברים המעניינים באמת. ובכן, נדמה שבזמן האחרון יש מי שמבקש לספק אותו יצר חטטני. יותר ויותר תוכניות בערוצים השונים ("דוקומדיה", "פגוש את העיתונות" ו"פגישה אישית עם גדעון לוי" הן החלוצות של התופעה המתפשטת) מאפשרות לצופים להיות שותפים לאותם רגעים מתוקים, ולתת לנו להנות מסמול-טוק באווירה משוחררת שאפילו מניב פה ושם כותרות מפתיעות. אך מהו בעצם ההבדל בין אי-סגירת מיקרופון למרואיין אחרי הכרזה על תום התוכנית לפרסום של דברים שנאמרו לעיתונאי אוף-דה-רקורד? שיהיה ברור: השמעת הדברים כשלעצמה היא תקינה לגמרי ברגע שהמגיש אומר משהו בסגנון "ישמעו אותנו גם אחרי שנסיים", כפי שאכן נעשה בחלק מהמקרים, אבל בלי שהמילים הללו נאמרות מפורשות, מדובר במעשה שהוא בשטח האפור של האתיקה. קורבן אחד כבר נרשם לפני מספר חודשים: אפרים קישון, שהתארח ב"פגוש את העיתונות", אמר כי הוא מצפה שיעניקו לו השנה את פרס ישראל, רגע לפני שגילה לפתע שלא רק שלי יחימוביץ' שותפה למשאלות לבו. את הכותרות צריך להשיג תוך כדי הראיון, ועדיף, אם אפשר, להימנע מתעלולים שלא מכבדים איש. (איתי קרני)