שלום, טוב לנהגים?

ב-15 בינואר 1998 רכשו מוחמד ונארימאן אבו-עוביד מכונית רובר משומשת מבני הזוג פרימור. הצדדים הסכימו על תשלום מקדמה של 5,000 שקל במזומן ושני צ'קים דחויים, בסך 45 ו-40 אלף שקל, ל-2.2 ו-15.2. אם אחד מהם לא יכובד, נקבע, תוחזר המכונית למוכרים, והבעלות על הרכב תועבר רק לאחר התשלום המלא עבורו.

למחרת הרכישה ביטחו בנו הזוג אבו-עובייד את המכונית אצל סוכן הביטוח של חברת ציון, משה כהן, ושילמו בצ'קים דחויים על סך 5,228 שקל. אבל למחרת אירעה לרכב תאונה, ושמאי מטעמה של ציון, דורון דרומר, אמד את הנזק ב-30 אלף שקל. השמאי שהזמינו הרוכשים, עדנאן אבו-עסבה, אמד את הנזק ב-25,994 שקלים לא כולל מע"מ, וצפה ירידת ערך של 4,400 שקל. בינתיים ביקשו הרוכשים מהמוכרים לוותר על 8,850 שקל מהעיסקה. בני הזוג פרימור, ללא רכב ביד ועם צ'קים דחויים ביד, נאלצו להסכים.

מסקנות ביניים:

1. לא למסור את המפתחות לקונה עד שהכסף תמורת המכונית נכנס לחשבון הבנק שלכם.

2. דאגו לכך שבזכרון הדברים ייכתב ויחתם על-ידי הקונה שממועד מסירת המכונית, כולל יום ושעה, כל האחריות לגבי עבירות תנועה, תאונות ודו"חות חניה וכו' חלות על הקונה.

3. זכרו שחובת העברת הבעלות על הרכב חלה עליכם, ובצעו אותה בהקדם.

חברת הביטוח מיהרה כצפוי להתנער מאחריות לתשלום. הסוכן טען כי הודיע למשפחת אבו-עוביד שלמרות הצעת הביטוח ולמרות שגבה את כל סכום הביטוח בצ'קים דחויים, אסור להם לנהוג ברכב עד שהביטוח יאושר על-ידי חברת הביטוח. משפחת עוביד גרסה שלא קיבלה הודעה כזאת. הסוכן טען גם שלא שלח להם שמאי מטעמה של חברת הביטוח, אלא המליץ על שמאי שעובד עם חברות ביטווח ולכן סביר שהמלצתו תהיה מקובלת על חברת הביטוח. לטענתו, הוסיף ב-1 בפברואר 1998 הערה לפוליסה לפיה הנזק מיום 17.1.98 אינו מבוסס, והמבוטח לא יוכל לפנות לחברת ציון בתביעה לגביו.

משפחת אבו-עוביד הגישה תביעה לבית-משפט השלום בחדרה. השופטת דיאנה סלע קיבלה את הטענה לפיה הפוליסה היתה בתוקף. חיזוק לכך קיבלה השופטת מאישור שהוציאה חברת ציון לתובעים בדבר אי-הגשת תביעה נגד החברה, כדי שיוכלו לתבוע את רוכב האופנוע שהיה מעורב בתאונה. בדיון בבית המשפט התברר כי הסוכן הוציא פוליסה לביטוח מקיף של הרכב שנכנסה לתוקף מה-16 בינואר, כלומר מיום התאונה. השופטת גם לא קיבלה את גירסת הסוכן לפיה אמר לתובעים שאסור להם לנהוג ברכב עד לאישור חברת הביטוח, וקבעה שאם היה עושה זאת הוא היה רושם על גבי הצעת הביטוח את ההערה.

הסוכן מצא לנכון לקבל את מלוא דמי הביטוח ואין כל ראיה לכך שהם התקבלו תוך הצבת תנאים. התשלום הדחוי, מציינת השופטת, אינו מהווה גם הוא ראיה לכך שהפוליסה לא נכנסה לתוקף, שכן לא הוכח קיומו של מנהג לגבות דמי ביטוח במזומן - ההפך הוא הנכון, למעט לגבי ביטוח חובה, קובעת השופטת.

אבל במקביל קבעה השופטת סלע שמאחר שהרכב תוקן בשטחים, צריכה החברה לשלם לתובעים רק רבע מסכום הערכת השמאי, לפי עלות התיקון האמיתית. את ההערכה למחירי התיקון בשטחים סיפק השמאי דרומר. השופטת קבעה שעלות התיקון היא 8,000 שקלים בלבד, ואין הצדקה לשלם לתובעים סכום העולה על הנזק הממשי שנגרם להם, מה גם שהם הפחיתו גם את ערך המכונית בהסכם עם המוכרים. לסכום הזה הוסיפה השופטת הערכת שמאי לגבי ירידת ערך של 4,400 שקל וקבעה כי בסך הכל יקבלו אבו-עובייד ורעייתו 13,250 שקלים בתוספת ריבית והצמדה, וכן שכר טירחת עו"ד בשיעור של 11 אחוז מהפיצוי.

מסקנות סופיות:

1. אם אתם מתקנים את רכבכם בשטחים דעו שבתי-משפט עלולים להעריך את עלות התיקון בשיעור של 25 אחוז בלבד מגובה הערכת השמאי.

2. גם אם יש לכם הערכת שמאי אל תתקנו את הרכב לפני שחברת הביטוח הסכימה להערכה.